אם טיילתם אי פעם בברלין, בטח ראיתם את המגדל השבור והמרשים בלב הקודאם - כנסיית הזיכרון על שם הקיסר וילהלם. המבנה האיקוני הזה הוקם על ידי נכדו כדי להנציח את דמותו של הקיסר שהפך לסמל של גרמניה המאוחדת. אבל וילהלם הראשון לא השאיר אחריו רק כנסייה; בלב הטיגרטן (Tiergarten) ניצבת דמות נוספת שקשורה אליו, נוצצת למרחקים - "אלזה" (Goldelse) . ב- 22 במרץ אנחנו חוגגים את יום הולדתו של הקיסר וילהלם הראשון, וזהו הזמן המושלם לצלול לסיפורו של המבנה המרתק ביותר בעיר - עמוד הניצחון ( Siegessä

יש רגעים בהיסטוריה שבהם העיר מפסיקה להיות רק תפאורה של בניינים והופכת לשחקנית ראשית עם נשמה בוערת. ב- 18 במרץ 1848 , ברלין לא סתם חוותה מהומה - היא הולידה את הדמוקרטיה הגרמנית מתוך עשן הבריקדות. בזמן שאנחנו מטיילים היום בין בתי הקפה הטרנדיים של פרידריכסהיין או מצטלמים ליד הברלינר דום, קשה לדמיין שמתחת לריצוף המודרני זרם פעם דם של מהפכה ששינתה את אירופה לנצח. See page for author, Public domain, via Wikimedia Commons הניצוץ: מהפכת תפוחי האדמה וה"אביב" שהגיע מפריז כדי להבין למה

ב- 14 במרץ 1879 נולד הילד ששינה את הדרך שבה אנחנו מבינים את הזמן והמרחב, אבל בברלין של שנות ה- 20 , אלברט איינשטיין לא היה רק אייקון של מדע. הוא היה דמות קבועה ומוכרת ברובע שונברג (Schöneberg) , האיש שחצה את הכיכר עם נרתיק כינור תחת הזרוע, והשכן הכי מפורסם ברובע שהיה אז הלב הפועם של האינטליגנציה היהודית-ברלינאית. הנחיתה בברלין: בין הבטחה מדעית לאהבה ישנה איינשטיין הגיע לברלין באפריל 1914 , רגע לפני שהעולם עלה באש של מלחמת העולם הראשונה. הוא הוזמן על ידי ענקי המדע של התקופה,

ברלין  היא לא עיר של קיסרים וגנרלים בלבד. כשמקלפים את שכבות הבטון, מגלים שהכוח האמיתי שהניע את העיר הזו קדימה, במיוחד ברגעים שבהם הכל נראה אבוד, הוא כוח נשי עוצמתי. זהו סיפורן של דמויות היסטוריות בברלין , נשים שלא חיכו לאישור מאף אחד, אלא פשוט קמו ובנו, כתבו, חלמו ומרדו בדרך לברלין הליברלית והמורכבת שאנחנו אוהבים היום. עיר עם אנרגיה נשית: למה ברלין חוגגת את ה-8 במרץ כחג רשמי? אם תטיילו ברחובות במהלך יום האישה ברלין, תרגישו באוויר תכונה מיוחדת. בברלין, יום האישה הבינלאומי (Fra

כשמרץ מגיע לברלין והרוח הקרה מתחילה לקבל תפנית אביבית, העיר מתעוררת לחיים בצורה שרק היא יודעת. אבל כדי להבין את ה -DNA האמיתי של החופש הברלינאי, אנחנו צריכים לחזור מאה שנה אחורה, אל לילות פברואר ומרץ של שנות ה -20 . דמיינו את ברלין של רפובליקת ויימאר: עיר של ניאון, חשמל ותחושה שהכל אפשרי. בלב התהפוכה הזו, פורים לא היה סתם חג – הוא היה הפסטיבל הכי נוצץ, פרוע ומשוחרר בלוח השנה. שמפניה, שיש וצלילי ג'אז: הסצנה ב-Marmorsaal דמיינו שאתם יורדים ממונית מפוארת בחזית ה -Marmorsaal (

יש תאריכים בברלין שהם פצע פתוח, וה– 27 בפברואר הוא אולי הכואב והמרשים שבהם. כדי להבין מה קרה ביום הזה, צריך לחזור אל המסדרונות האפלים של שלטון הרייך בתחילת 1943 . יוזף גבלס, שר התעמולה והמושל של ברלין, היה אחוז דיבוק: הוא רצה להעניק לאדולף היטלר מתנה מיוחדת לכבוד יום הולדתו ה- 54 שחל באפריל - ברלין נקייה מיהודים (" Judenrein "). הקהילה שהולכת ונעלמת: החלוקה המעוותת ערב עליית הנאצים לשלטון, ברלין הייתה בית לקהילה יהודית מפוארת של כ– 160,000 איש. ב- 1943 , אחרי גלי גירושים בל

דמיינו את ברלין של סוף המאה ה-18: עיר פרוסית נוקשה, צבאית, ומחולקת למעמדות חדים. בתוך השמרנות הזו, קרה דבר בלתי יאומן: הלב האינטלקטואלי של העיר עבר לסלוני האירוח של נשים יהודיות צעירות ומבריקות. בתוך הסלונים הללו, הן יצרו "שטח הפקר" תרבותי שבו נסיכים פרוסים ישבו לצד פילוסופים יהודים, ואמנים עניים התווכחו עם בנקאים עשירים - והכל בחסות המארחת. המהפכה התחילה בסלון: שבירת הקירות החברתיים הסלוניירות ( Salonières ) לא היו רק "מארחות טובות". הן היו אינטלקטואליות ברמה הגבוהה ביותר ש

יש משהו כמעט סוריאליסטי בלראות את האישה החזקה ביותר בעולם, זו שניווטה את אירופה דרך המשברים הגדולים ביותר של המאה ה-21, עומדת בתור לקופה עם שקית בד רב-פעמית. עבור תושבי רובע מיטה (Mitte) בברלין, המראה של אנגלה מרקל בוחנת בקפידה ירקות בסופרמרקט השכונתי "Hit Ullrich" ברחוב Mohrenstraße לא היה אייטם רכילותי - זו הייתה פשוט השגרה הברלינאית במיטבה. מרקל היא לא רק פוליטיקאית שפעלה מברלין; היא ההתגלמות המזוקקת של העיר המאוחדת. המסע שלה, שהחל במעבדות המחקר במזרח הקומוניסטי והסתיים

כשמלחמת העולם השנייה הסתיימה במאי 1945 , ברלין הפסיקה להתקיים כעיר מתפקדת. הגרמנים קוראים לרגע הזה Stunde Null  – "שעה אפס". עבור הברלינאי הממוצע, זה לא היה רק מונח היסטורי, אלא מציאות שבה הכל פשוט נעצר: אין ממשלה, אין חשמל, אין מים זורמים, והכי גרוע - אין מה לאכול. העיר הייתה קבורה תחת 75  מיליון מטרים מעוקבים של הריסות. המומחים של בעלות הברית העריכו אז שיידרשו לפחות 25–50  שנה רק כדי לפנות את השברים. אבל בתוך הדממה המוחלטת של הריסות העיר, נשמע צליל חדש וקצבי שסימן את תחילת

יש האומרים שברלין היא עיר של בטון ופלדה, עיר של היסטוריה קשוחה וקירות אפורים. אבל אם תתקרבו מספיק אל האבנים העתיקות של ארמון שרלוטנבורג, או תעמדו בשקט לצד שרידי החומה ב- Bernauer   Straße , תוכלו לשמוע את הלחישות. ברלין היא למעשה רומן רומנטי אחד גדול, שנכתב בדיו של תשוקה, פרידות נועזות ואהבות ששינו גורלות. לכבוד הוולנטיין, יצאתי בעקבות הלבבות הפועמים של העיר. אלו לא סתם סיפורים - אלו הפרקים המרהיבים ביותר ברומן שנקרא ברלין. המערכה הראשונה: הארמון שכולו הבטחה סופי שרלוטה ופר

דמיינו כלה פוסעת לעבר החופה. ברקע מתנגנים הצלילים המפורסמים, המנצחים, אלו שכולנו מכירים בתור "מארש החתונה". רוב האנשים בעולם בטוחים שמדובר ביצירה דתית עתיקה או בלחן שמקורו באנגליה, אבל האמת היא שהצליל הזה נולד ממש כאן, ברחובות של ברלין. האיש שמאחורי פסקול האהבה העולמי הוא Felix Mendelssohn  (יעקב לודוויג פליקס מנדלסון), שנולד ב- 3  בפברואר 1809 . היום, במלאת 217  שנים להולדתו, אני רוצה לקחת אתכם למסע אל מעבר לצלילים. זהו סיפור על משפחה אחת ששינתה את פני ההיסטוריה הגרמנית, על

ב- 24 בינואר, ברלין תציין את יום הולדתו של האיש שעיצב אותה יותר מכל אחד אחר – פרידריך הגדול. עבור רבים הוא "המלך הלוחם", האיש שהפך את פרוסיה למעצמה, אבל מאחורי המדים המעוטרים והמבט הקשוח הסתתרה נפש של פילוסוף, מוזיקאי ואדם של ניגודים בלתי אפשריים. פרידריך השני בדיוקן משנת 1736 , אנטואן פן (Antoine Pesne), 1736. מקור: Wikipedia / CC0 מאז שנפגשתי בדמותו לראשונה, נמשכתי אל האישיות הייחודית שלו; הניגודים החריפים, התעוזה הבלתי מתפשרת, סיפורי האהבה הטרגיים, הקשר העמוק לאחיו הקטן,

במיוחד בחורף, כשהימים קצרים וקרים, לפעמים כל מה שמתחשק זה למצוא מקום חם ומעניין שיספר לנו סיפור. בפוסט הזה אני רוצה לקחת אתכם לאחד המוזיאונים האהובים עליי, כזה שאני אוהב לחזור אליו שוב ושוב. הוא שוכן בבניין שנראה כאילו נלקח מאגדה עתיקה, ומספר את כל הסיפור של ברלין, מרגע היווסדה ועד היום. לא עוד מוזיאון היסטוריה משעמם המוזיאון המרקישי ( Märkisches Museum ) הוא המוזיאון הראשי של העיר ברלין. כבר מבחוץ תבינו שהוא מיוחד – הבניין עצמו נבנה בתחילת המאה ה- 20 כקולאז' של סגנונות אדרי

אם כבר הספקתם לקרוא פוסטים קודמים שלי, הבנתם שבברלין כמעט לכל בניין, דוכן אוכל רחוב או יצירה על הקיר סיפור מיוחד, המספרים יחד את סיפורה של העיר שלי. מלבדם, משלימים את התמונה המלאה שמות הרחובות, אשר מזכירים לנו דמויות חשובות בהיסטוריה, אירועים מיוחדים ואנשים ומקומות שהעיר חפצה ביקרם. בחודש דצמבר האחרון עלתה לכותרות יוזמה מרגשת של ראש עיריית ברלין, קאי וגנר, אשר הציע לשנות את שמו של חלק מרחוב ה- Dorotheenstraße , שנמצא ממש בלב רובע הממשל, ל"רחוב יד ושם" ( Yad-Vashem-Straße ).

בינואר הברלינאי, כשהעיר עוטה את האפרוריות שכל כך אפיינה את עבודותיה, זהו הזמן המושלם להיזכר בקתה קולוויץ ( Käthe Kollwitz ). יש דמויות שהן כל כך חלק מהדנ"א של עיר, שאי אפשר לדמיין את הרחובות בלעדיהן. עבורי, קתה היא לא רק אמנית, היא המצפון והלב הפועם של ברלין. היא האישה שנתנה פנים לכאב, לאובדן ולחמלה, והסיפור שלה שזור בין הסמטאות היפות של רובע פרנצלאואר ברג לבין אולמות התצוגה המפוארים של שרלוטנבורג. ינואר הברלינאי, על האפרוריות והשקט שבו, הוא הזמן המושלם להכיר את האישה שהפכה ל

אם עברתם אי פעם בשדרת ה -17 ביוני, ודאי שמתם לב לשער הניאו-בארוקי המפואר הזה. הוא נראה כמו שער ברנדנבורג, אבל מפוצל לשניים וניצב על גשר. הוא לא סתם יפה - הוא עומד שם כעדות אילמת לדרמה פוליטית, לקרב של גאווה עירונית ולסיפור על מלכה אחת שברחה מברלין. תמיד סקרן אותי איך ייתכן שער כניסה מפוצל? התשובה נמצאת בסיפור האמיתי שלו, סיפור של גבולות שנמחקו. המלכה שברחה מברלין: כך נולדה שרלוטנבורג כדי להבין את השער, אנחנו צריכים לחזור אחורה, אל סוף המאה ה -17 . ברלין הייתה אז עיר בירה ק

היום ברלין התעוררה לתוך שמיכה לבנה וסמיכה. אני יושב כאן, בלב ה- Tiergarten , מול אח מבוערת שמפיצה ריח מתקתק של עץ אלון בכל החלל המעוצב מעץ כפרי חם. על השולחן מונחת שקשוקה מהבילה - מחווה קטנה ומפתיעה של המטבח המקומי לבית שלי, לישראל. יש משהו קסום ברגע הזה בו שני הבתים שלי מתחברים להם. אך אל תתנו לשם המקום או לשקשוקה להטעות אתכם, זה אינו בית קפה, אלא מוסד ברלינאי שמשנה עורו בכל עונה. מבית סירות רעוע למוסד קולינרי הסיפור של ה- Cafe am Neuen See  (או בקיצור CanS ) מתחיל ב- 1896 ,

היום, ה -27 בדצמבר, אנחנו לא רק חוגגים יום הולדת, אלא מציינים את סיפור חייה של אישה שהפכה לסמל בינלאומי לזוהר, לחתרנות ולאומץ פוליטי יוצא דופן – מרלן דיטריך. היא עזבה את ברלין הליברלית של שנות ה- 20 , סירבה להצעות נאציות והפכה לגיבורה אמריקאית, אך לבסוף, בצוואתה, חזרה לנוח בעיר הולדתה. זהו מסע בעקבות הגלאם, הפוליטיקה והאהבות הפתוחות של הדיווה הכי מדוברת שיצאה מברלין. ילדות בורגנית והולדתה של הפאם פאטאל הסיפור מתחיל בשונברג. מרלן דיטריך נולדה בשם מריה מגדלנה דיטריך  ב -27 בד

במרכז ברלין, בתוך נהר השפרה, שוכן אחד מאתרי המורשת המרתקים בעולם - אי המוזיאונים ( Museumsinsel ) . זהו ריכוז בלתי נתפס של אוצרות, שהוכרז כאתר מורשת עולמית. בפוסט הזה אקח אתכם למסע אל האי ואספר לכם על החזון המלכותי שהקים אותו, על חמשת המוזיאונים המפוארים שבו, ואיך הכי חכם לבקר בו. חזון של מלך: הסיפור שמאחורי אי המוזיאונים למה הוא אי? האי הוא תוצר של איתני הטבע והיסטוריה יחד. זהו למעשה האי הצפוני בנהר השפרה, שבו הוקם במקור מרכז העיר של ברלין. האזור הפך במאה ה -19 לשטח ביצתי ש

יש מקומות בברלין שמרגישים כאילו עברתם דרך שער סודי בזמן. מצודת שפנדאו (Zitadelle Spandau) היא בדיוק מקום כזה. עבורי, זהו אחד היעדים שתמיד כיף לחזור אליהם. מעבר להיותה מבצר רנסאנסי מרשים מוקף מים (השמור ביותר בצפון אירופה!), ומעבר להיותה המקום העתיק ביותר באזור ברלין - בתוך החומות העבות מסתתרים סיפורים שישנו את כל מה שחשבתם על העיר הזו. בפוסט הזה אקח אתכם למסע משולש: אל בית קברות לפסלים שנעלמו, אל תגלית ארכיאולוגית מפתיעה שחושפת שורשים יהודיים עמוקים, ואל חגיגות ימי הביניים ש