עד שהמוות לא הפריד ביניהם, המסע אל קברם של האחים גרים

סדרת האחים גרים, חלק 2 בפרק הקודם במסע שלנו בעקבות האחים גרים בברלין, עזבנו אותם בדירתם המשותפת והעמוסה בספרים סמוך לכיכר פוטסדאם. ראינו כיצד הגיעו לעיר כפליטים פוליטיים, כיצד התקבלו בזרועות פתוחות על ידי מלך פרוסיה, וכיצד הפכו לגיבורי תרבות מקומיים שעיצבו את השפה הגרמנית. אבל כל סיפור חיים מגיע אל קיצו, וגם המסע הברלינאי המשותף והפורה של יעקב ווילהלם גרים היה צריך להסתיים. כדי להבין את סוף דרכם, אנו עוזבים את הרחובות ההומים של מרכז העיר ויוצאים אל נווה מדבר ירוק ושקט ברובע שנברג, אל קבר האחים גרים, המקום שבו הם נחים יחד לנצח.

הפנתיאון של שנברג וכבוד של עיר

בית הקברות הישן סנט מתאוס, הממוקם ברחוב גרוסגרשנשטראסה ברובע שנברג, אינו עוד בית עלמין עירוני רגיל. מבין שלל בתי קברות בברלין, מאז שנפתח בשנת 1856, הוא הפך במהרה למקום המנוחה האחרון של האליטה האינטלקטואלית, התרבותית והמדעית של העיר, וזכה לכינוי הלא רשמי "הפנתיאון של ברלין". בין השבילים המוצלים והמצבות העתיקות המכוסות קיסוס, תוכלו למצוא דמויות היסטוריות ענקיות כמו המדען והרופא המפורסם רודולף וירכו, המלחין מקס ברוך וזמר הרוק האגדי ריו רייזר.

כאשר תגיעו אל קברם של האחים גרים במקום, תבחינו מיד כי מדובר בחלקת "קבר כבוד" של העיר ברלין (Ehrengrab). זהו מעמד מיוחד ויוקרתי המוענק על ידי הסנאט של ברלין לאישים שהרימו תרומה יוצאת דופן וחסרת תקדים לעיר או לחברה הגרמנית כולה. המשמעות המעשית של ההחלטה הזו היא קריטית. בעוד שקברים רגילים בגרמניה נמכרים לתקופה מוגבלת של עשרים עד שלושים שנים ולאחר מכן מפונים במידה ואין מי שיחדש את התשלום, קבר כבוד נשמר לנצח. העיר ברלין לוקחת על עצמה את כל עלויות התחזוקה והטיפוח של החלקה לדורי דורות, כדי להבטיח שזכרם של ענקי הרוח הללו לא יימחק לעולם מאדמתה.

האח שנותר מאחור, סוף הדרך של יוצרי האגדות

החורף הברלינאי של שנת 1859 היה אפרורי ומקפיא, אך הקור האמיתי חדר אל הדירה המפורסמת ברחוב לינק (Linkstraße) בראשית חודש דצמבר. וילהלם, האח הצעיר, הרגיש ובעל קסם האישי שמשך אליו את כל אנשי הרוח של העיר, נפל למשכב. מה שהתחיל כזיהום מקומי בגבו הידרדר במהירות לחום גבוה ולזיהום חמור בכל גופו. יעקב, האח הבכור, ישב לצידו ימים ולילות, חסר אונים מול גסיסתו. ב 16 בדצמבר 1859, כשהוא בן 73, וילהלם עצם את עיניו לתמיד. באותו רגע כואב, השותפות האינטלקטואלית והרגשית אולי הארוכה והמפורסמת ביותר בהיסטוריה של הספרות, כזו שנמשכה למעלה משבעה עשורים, באה אל קיצה האכזרי.

הלווייתו של וילהלם הייתה אירוע ציבורי יוצא דופן בברלין של המאה ה 19. למרות הקור העז, אלפים ליוו את ארונו אל בית הקברות סנט מתאוס. שיירת האבלים כללה את בכירי האקדמיה למדעים, שגרירים, סופרים, וסטודנטים מאוניברסיטת הומבולדט שצעדו בדממה כדי לחלוק כבוד לאיש שהציל את השפה הגרמנית. אך בתוך ההמון עמד יעקב, בן ה 74 שבור לחלוטין. התיאורים מאותם ימים מספרים על אדם שאיבד לא רק אח, אלא את חציו השני. עבור יעקב, הרווק המושבע שמעולם לא הקים משפחה משלו, וילהלם היה הכל.

חודש לאחר מכן, יעקב התייצב בפני האקדמיה המלכותית למדעים בברלין כדי לשאת נאום הספד היסטורי לזכרו של אחיו. בקול רועד, אל מול אולם מלא מפה לפה, הוא סיפק הצצה נדירה וחשופה אל הקשר הסימביוטי והבלתי נתפס ביניהם. "מנעורינו חיינו ועבדנו יחד", אמר יעקב כשהוא נאבק בדמעותיו, "מיטותינו עמדו באותו החדר, עבדנו ליד אותו השולחן. מעולם לא היה בינינו רכוש נפרד, אובדנו פער בי חלל שאיש לא יוכל למלא לעולם". זה היה רגע מצמרר שבו גדול החוקרים של גרמניה עמד עירום מול כאבו, מודה לראשונה בחייו שהוא נותר בודד בעולם.

לאחר מות אחיו, יעקב הפך לצל של עצמו. הוא הסתגר בדירה, מוקף בהררי תעודות, מגילות וספרים עתיקים, ומצא נחמה אחת בלבד, העבודה על מילון השפה הגרמנית. הוא עבד באובססיביות, משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות של הלילה, מנסה בכל כוחו לסיים את פרויקט חייהם המשותף. ארבע שנים ארוכות וקשות של בדידות עברו עליו, עד שבספטמבר 1863 גופו קרס. יעקב נמצא ללא רוח חיים כשהוא רכון על שולחן עבודתו, כותב את הערכים של האות "F". המילה האחרונה שעליה עבד לפני שמת הייתה "Frucht" (פרי). הוא מת בדיוק כפי שחי, מוקף במילים שהיו למולדת האמיתית של שני האחים, ונאסף סוף סוף אל אחיו שחיכה לו באדמת שנברג.

מצבות של גרניט ואהבת אחים נצחית

ההגעה אל חלקת הקבר המשותפת של משפחת גרים מספקת חוויה מצטנעת ומרגשת. בניגוד לקברים מפוארים של אנשי אצולה או עשירים מאותה תקופה, המעוטרים במלאכים בוכים משיש, פסלים דרמטיים או עיטורי זהב מנקרי עיניים, הקבר של האחים גרים משקף במדויק את חייהם. שתי מצבות גרניט זהות, פשוטות וישרות, ניצבות זו לצד זו בדממה. המצבות הללו עומדות צמודות, כמעט כתף אל כתף, בדיוק כפי שיעקב ווילהלם עמדו יחד לאורך כל חייהם הסוערים, החל מימי העוני בילדותם, דרך המרד הפוליטי ועד לימי התהילה בברלין.

אל חלקת הקבר המיוחדת הזו התווספו עם השנים גם דורטשן, אשתו האהובה של וילהלם שהייתה הלב הפועם של משק הבית והמקור לרבות מהאגדות שאספו, וכן בניהם של וילהלם ודורטשן. העמידה מול המצבות הפשוטות הללו ממחישה את הפער הבלתי נתפס בין תהילת העולם הנצחית של השם "האחים גרים", לבין הצניעות והפשטות של מקום מנוחתם. הם לא נזקקו לארמונות או לאחוזות קבר ראוותניות כדי להשאיר חותם, הירושה שלהם חקוקה בכל ספר ילדים בעולם.

פרטים לביקור בבית הקברות סנט מתאוס

• כתובת: גרוסגרשנשטראסה 12-14 (Großgörschenstraße 12-14), רובע שנברג.
  

• הגעה: תחנת הרכבת הקרובה ביותר היא Yorckstraße (קווים S1, S2, S25, S26, U7) או תחנת Kleistpark (קו U7).
  

• שעות פתיחה: פתוח מדי יום משעה 08:00 בבוקר, שעת הסגירה משתנה בהתאם לעונות השנה (בקיץ עד 20:00, בחורף עד שעות הערב המוקדמות). הכניסה חופשית.
  

המסע אל בית הקברות סנט מתאוס חותם את הסיפור האנושי והביוגרפי של יעקב ווילהלם גרים בברלין. גופם אמנם נח בשלום באדמת שנברג, יחד עם בני משפחתם, אך היצירה הגדולה שהשאירו אחריהם רחוקה מלהיות שקטה ותמימה. האגדות שכולנו גדלנו עליהן, אותן קראו לנו לפני השינה, מסתירות בתוכן אמת אפלה, מצונזרת ומדממת שהוסתרה במשך שנים רבות. בפוסט הבא והשלישי בסדרה, אנחנו עומדים לפתוח את ספרי האגדות המקוריים שלהם ולגלות את מה שבאמת קרה לשלגיה, סינדרלה וכיפה אדומה, לפני שהוליווד החליטה לייפות את המציאות. למיטיבי לכת, הליכה בין שבילי סנט מתאוס יכולה להשתלב נהדר כחלק מסיור בשנברג, רובע שמקפל בתוכו אינספור סודות.

---

לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!