מסע ההלוויה המלכותי שנמשך 205 שנה
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 2 דקות
- זמן קריאה 4 דקות
ה 17 באוגוסט 1786 היה יום קיץ שקט בארמון סנסוסי בפוטסדאם. בתוך אחד החדרים המעוטרים, רחוק משאון העיר ומעיניהם הבוחנות של אנשי החצר, ישב מלך פרוסיה, פרידריך השני, הידוע גם כפרידריך הגדול. הוא לא שכב במיטת אפיריון מלכותית, אלא היה רכון בכורסתו, זקן, חולה ותשוש. לצידו לא עמדו שרים או בישופים, אלא רק קומץ משרתים נאמנים וכלבי הרוח האהובים שלו, שהיו עבורו מקור הנחמה הגדול ביותר בשנותיו האחרונות. באותו היום, המלך שהפך את פרוסיה למעצמה אירופית אדירה ושינה את פני ההיסטוריה, נשם את נשימתו האחרונה.
לקראת מותו, פרידריך תכנן את עזיבתו את העולם בקפידה ובפשטות שאפיינה את הגותו. הוא השאיר אחריו צוואה מפורטת וברורה, שבה ביקש במפורש להיקבר ללא כל טקס דתי, ללא פאר צבאי או שירת מקהלות. בקשתו היחידה הייתה לקבור אותו באישון לילה, לאור פנסים עמומים, באחוזת קבר פשוטה שהכין לעצמו מראש על הטראסה בארמון סנסוסי, ממש לצד קבריהם של כלביו. "חייתי כפילוסוף, ואני רוצה להיקבר ככזה", כתב בצוואתו, בתקווה למצוא לבסוף את השקט שכה חסר לו בחייו.
הבגידה של היורש והקבורה עם האויב
אך למציאות הפוליטית ולשאפתנות של יורשיו היו תוכניות אחרות לחלוטין. מיד עם מותו, הועבר הכתר לאחיינו, פרידריך וילהלם השני, איש שרצה לבסס את שלטונו החדש ולהפגין עוצמה מול עמי אירופה. האחיין התעלם לחלוטין מצוואתו המפורשת והצנועה של דודו. במקום קבורה שקטה בחצות הלילה, הוא ארגן הלוויה פומבית מנקרת עיניים, עמוסה במצעדים צבאיים, תותחים רועמים וטקסים מפוארים שפרידריך הגדול כה תיעב בחייו.
האכזריות האמיתית של היורש לא הסתיימה בפאר הטקס, אלא במיקום הקבורה עצמו. בניגוד מוחלט לבקשתו של פרידריך לנוח בסנסוסי, ארונו נלקח לכנסיית חיל המצב (Garnisonkirche) בפוטסדאם. שם, למרבה האירוניה והטרגדיה, הוא נטמן בדיוק לצידו של אביו העריץ, פרידריך וילהלם הראשון, הידוע בכינויו "מלך החיילים". אביו היה אדם מתעלל ואלים, שרדה בפרידריך בילדותו, השפיל אותו ואף הוציא להורג את מאהבו וחברו הטוב ביותר מול עיניו. הפילוסוף שהקיף את עצמו באמנות, מוזיקה וכלבים, נדון כעת להעביר את נצח הקבורה שלו נעול במבנה צבאי, שוכב לצידו של הסיוט הגדול ביותר של חייו.
ארון הקבורה שלא מצא מנוחה
נראה היה שרוחו של פרידריך הגדול סירבה למצוא מנוחה בכנסייה השנואה, וההיסטוריה הסוערת של גרמניה דאגה להוציא אותו גם משם. במאה ה 20, במהלך מלחמת העולם השנייה, החלו הפצצות כבדות של בעלות הברית לאיים על ערי גרמניה. השלטון הנאצי, שחשש לגורלם של סמלי האומה, החליט להבריח את ארונות הקבורה של שני המלכים מפוטסדאם באישון לילה. גופתו של פרידריך החלה במסע סוריאליסטי ומטורף, כאשר היא מועברת בחשאי אל בונקר תת קרקעי, ומשם מוברחת עמוק אל תוך מכרות מלח נטושים בתורינגיה, במטרה להגן עליה מפני השמדה או נפילה לידי הצבא האדום.
לאחר תום המלחמה והתבוסה הגרמנית, הארון התגלה על ידי כוחות הצבא האמריקאי שסרקו את המכרות. האמריקאים העבירו את שרידי המלך לעיר מרבורג, ובשנת 1952, בטקס מסורתי, הועבר הארון שוב, הפעם אל טירת הוהנצולרן, מושבה ההיסטורי של משפחת המלוכה בדרום גרמניה. וכך, במשך עשרות שנים, המלך שעיצב את דמותה של פרוסיה והפך את ברלין ופוטסדאם למרכזי כוח תרבותיים ופוליטיים, שכב בגלות רחוקה בגרמניה המערבית, עקור מאדמתו, מחכה שהמדינה החצויה שלו תתאחד מחדש.
חצות הלילה וסגירת המעגל ההיסטורי
השינוי הדרמטי וההזדמנות לתקן את העוול ההיסטורי הגיעו רק עם נפילת חומת ברלין ואיחוד גרמניה. בשנת 1991, החליטה ממשלת גרמניה המאוחדת להחזיר את פרידריך הגדול הביתה, אל הארמון שאהב. התאריך שנבחר היה סמלי ומצמרר, ה 17 באוגוסט 1991, בדיוק 205 שנים ליום פטירתו. במהלך אותו היום נערך מסע פומבי, וארונו הובא בכרכרה בליווי צבאי כדי לאפשר להמונים לחלוק לו כבוד אחרון. רבבות אזרחים, יחד עם ראשי המדינה ובהם קנצלר גרמניה הלמוט קוהל, התאספו מול ארמון סנסוסי באירוע ששודר בשידור חי למיליוני צופים.
אך סגירת המעגל האמיתית התרחשה כשהקהל התפזר והלילה ירד. הפעם, חלקה האחרון של הקבורה התנהל בדיוק מעורר השתאות על פי ההוראות המקוריות שנכתבו באותה צוואה שהופרה. כשהשעון צלצל חצות הלילה, תחת גשם שוטף ובחסות החשיכה, הואר המקום רק באורם העמום של פנסים שהוחזקו על ידי משמר כבוד. ללא נאומים חוצבי להבות וללא תרועות חצוצרה צבאיות, רק בדממה כבדה ומרגשת, הובא ארונו של המלך אל חלקת הקבר בטראסה של הארמון. המלך הנודד הונח סוף סוף באדמה שבחר לעצמו, מוקף בכרמים ששתל, ובמרחק נגיעה מקברי הכלבים שכה אהב.
תפוחי אדמה וכלבי רוח
כיום, מי שמבקר בטראסה העליונה של ארמון סנסוסי, ימצא שם את קבר פרידריך הגדול, אחד הקברים המפתיעים והצנועים ביותר של מנהיג היסטורי בסדר גודל כזה. אין שם מאוזוליאום ענק, אין פסלי שיש מתנשאים או כיפות זהב, אלא רק לוח אבן פשוט ושטוח המוטמע באדמה, שעליו חרוטות בפשטות שתי מילים בלבד, "פרידריך הגדול". הוא שוכב שם בשלווה, בדיוק במקום שבו חפץ, מביט אל עבר הגנים המטופחים ומוקף באבני הזיכרון הקטנות של כלבי הרוח הנאמנים שלו, שהיו חבריו האמיתיים ביותר בחיים.
המסורת המרגשת והייחודית ביותר במקום התפתחה באופן ספונטני על ידי המבקרים עצמם. בניגוד לקברים אחרים שאליהם מביאים זרי פרחים מפוארים, על קברו של פרידריך הגדול תמצאו תמיד ערימה של תפוחי אדמה טריים. זוהי דרכם של האזרחים להגיד תודה על "צו תפוחי האדמה" המפורסם שלו, פקודה שבאמצעותה הכריח את האיכרים החשדנים לגדל את פקעת הפלא החדשה, ובכך למעשה הציל את העם הפרוסי כולו מחרפת רעב. כך, המלך המבריק והמורכב ששינה את גורלה של אירופה, מצא את מנוחתו הנצחית בפשטות המוחלטת, נזכר ונאהב דרך סמל של חיים וצמיחה. ההיסטוריה של פוטסדאם חרוטה באבן הזו, ומי שרוצה להרגיש אותה מקרוב מוזמן להצטרף אליי לסיור בפוטסדאם ולגלות בעצמו את סודות הארמון והגנים.
לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין ופוטסדאם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות