המלך פריצי: 3 סיפורים שלא ידעתם על פרידריך הגדול
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 6 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
ב-24 בינואר, ברלין תציין את יום הולדתו של האיש שעיצב אותה יותר מכל אחד אחר – פרידריך הגדול. עבור רבים הוא "המלך הלוחם", האיש שהפך את פרוסיה למעצמה, אבל מאחורי המדים המעוטרים והמבט הקשוח הסתתרה נפש של פילוסוף, מוזיקאי ואדם של ניגודים בלתי אפשריים.
מאז שנפגשתי בדמותו לראשונה, נמשכתי אל האישיות הייחודית שלו; הניגודים החריפים, התעוזה הבלתי מתפשרת, סיפורי האהבה הטרגיים, הקשר העמוק לאחיו הקטן, והיותו בו-זמנית לוחם אכזר ומשורר עדין, שמרן אדוק וליברל נאור. ככל שאני לומד אותו עוד ועוד, אני רק צמא לעוד, ומבין לעומק מדוע הוא המלך שהשפיע על ברלין , במראה ובאופי, יותר מכל אחד אחר. לקראת יום הולדתו, בחרתי לשתף אתכם בשלושה סיפורים שחושפים את הצדדים הכי אנושיים ומבריקים של המלך שהפך את ברלין ליצירת אמנות.
1. האהבה הטרגית ששינתה את ההיסטוריה
כדי להבין את פרידריך, צריך להכיר את היום הנורא ביותר בחייו: ה-6 בנובמבר 1730. פרידריך הצעיר היה רחוק מאוד מדמות "מלך החיילים" שאביו האלים ניסה לכפות עליו. בעוד האב העריץ צבא ומלחמה, הבן העריץ שירה צרפתית, פילוסופיה ונגינה בחליל. בתוך המאבק הזה, צמח קשר עמוק, אמיץ ואינטימי בין פרידריך לבין סגן צעיר ויפה תואר בשם הנס הרמן פון קאטה.
השניים, שחלקו אהבה למוזיקה ולחופש, לא יכלו לשאת עוד את העריצות של האב ותכננו לברוח יחד לאנגליה כדי להתחיל חיים חדשים. המזימה נחשפה, והאב החליט לבצע את ה"תיקון" האכזרי ביותר בהיסטוריה המלוכנית: הוא הכריח את פרידריך לצפות מחלון תאו במצודת קוסטרין בהוצאה להורג של אהובו.
כשפרידריך ראה את הנס מובל אל הגרדום, הוא זעק לעברו בצרפתית מבעד לסורגים:
"!Mon cher Katte, je vous demande mille pardons" (קאטה היקר, אני מבקש ממך אלף סליחות!)
פון קאטה עצר, הביט בו וענה ברוגע:
"אין על מה לסלוח, נסיך שלי, אני מת למענך בלב שמח".
פרידריך התעלף ונותר שבור לב למשך חודשים, אך האירוע הזה שינה אותו לעד. הוא הפך לאיש של משמעת ברזל, אך גם לכזה שנשבע שברלין שלו תהיה מקום שבו "כל אחד יוכל להגיע לגאולה בדרכו שלו". את ארמון סנסוסי הוא בנה מאוחר יותר כמקלט של יופי ותרבות מאותה עריצות שחווה בצעירותו.
2. מבצע "זהב לבן": המזימה הפסיכולוגית שהצילה את ברלין מרעב
במאה ה-18, ברלין וסביבתה סבלו מרעב קשה בעקבות מלחמות בלתי פוסקות ואדמה קשה לעיבוד. פרידריך הבין שפתרון הקסם נמצא בירק מוזר, בוצי ומלוכלך שהגיע מאמריקה - תפוח האדמה. הבעיה הייתה שהאיכרים הפרוסים נגעלו ממנו וטענו שהוא לא ראוי למאכל אדם. "הכלבים שלנו לא אוכלים אותו, אז למה שאנחנו נאכל?", הם אמרו בבוז.
כאן נכנס לתמונה המוח המבריק של המלך, שהחליט להשתמש בפסיכולוגיה במקום בכוח. במקום להוציא צווים מלכותיים חסרי תועלת (הוא הוציא לא פחות מ-15 כאלו במהלך השנים), הוא שתל שדות ענק של תפוחי אדמה סביב ברלין והכריז עליהם כ"שדות המלך". הוא הקיף את השדות בשמירה צבאית כבדה של חיילים חמושים בכידונים, כאילו מדובר במצבור של יהלומים.
האיכרים הסקרנים החלו להתאסף סביב הגדרות וחשבו לעצמם: "אם המלך שומר על הירק המכוער הזה בכזה כוח, הוא בטח שווה זהב". בלילות, החיילים קיבלו פקודה סודית מהמלך להעמיד פנים שהם ישנים, להעלים עין ולתת לאיכרים לגנוב את ה"אוצר". המזימה עבדה באופן מושלם - האיכרים גנבו את הפקעות, שתלו אותן בגינותיהם הפרטיות, ותוך שנים ספורות תפוח האדמה הפך למרכיב היסוד שהציל את פרוסיה מרעב. עד היום, כשמבקרים בקברו בסנסוסי, תמצאו שם עשרות תפוחי אדמה שהמבקרים מניחים כאות תודה למלך שדאג להם לצלחת מלאה.
3. טחנת הצדק: המלך שהפסיד לאזרח הקטן
הסיפור הזה מתחיל כבר בשנת 1747, כשהמלך עבר להתגורר בארמון סנסוסי (Sanssouci - "ללא דאגות"). פרידריך חיפש שקט, אבל רעש כנפי הטחנה של השכן שלו, טוחן מקומי עקשן, הפריע למנוחתו. המלך הציע לקנות את הטחנה בסכום עתק כדי להרוס אותה, אך השכן סירב למכור את נחלת אבותיו.
האגדה מספרת שהטוחן מסנסוסי הישיר מבט אל המלך ואמר לו את המשפט שהפך לסמל לחופש הפרט:
"כן הוד מלכותך, היית יכול לקחת לי את הטחנה - אילו לא היו שופטים בברלין".
פרידריך נדהם מהתעוזה, אך גם התמלא גאווה; הוא הבין שהאזרח הפשוט שלו מאמין במערכת החוק והצדק שהוא עצמו עמל להקים. הוא קיבל את זכותו של הטוחן על רכושו והותיר את הטחנה על כנה. היא עומדת שם עד היום כעדות דוממת לכך שבברלין של פרידריך, הצדק חזק יותר מהכתר.
האמונה הזו בצדק עמדה למבחן היסטורי מכריע שנים רבות לאחר מכן, במה שנודע כ"מקרה מארנולד" (Müller-Arnold-Fall) שהסעיר את הממלכה בין השנים 1770–1779. טוחן בשם מארנולד נקלע למצוקה משפטית מול אציל מקומי שחסם לו את זרם המים וגרם לו לפשיטת רגל. פרידריך, שהיה כבר בשלהי ימיו, התערב אישית לטובת הטוחן כנגד החלטות השופטים שנטו לטובת האציל. המקרה הזה הוכיח שגם עבור המלך הזקן, העיקרון שהציב בצעירותו נותר קדוש: החוק חייב להגן על החלש ביותר בחברה.
פרידריך הגדול הוא לא עוד דמות היסטורית שקפאה בזמן. הוא המלך היחיד שפסלו מתנוסס בגאווה בשדרת ה"אונטר דן לינדן", כשהוא מביט על העיר שהפך מביצה שוממת לבירה אירופאית מרהיבה. הוא היה השילוב הבלתי אפשרי של לוחם ומשורר, איש חזון שהעניק לעם שלו את מערכת המשפט המודרנית, את הספרייה הציבורית הראשונה, ואת הפארק הציבורי הראשון כשהורה להפוך את שטח הציד הפרטי שלו, הטירגארטן, לפארק פתוח לכל אזרח.
להתהלך בברלין כמו מלך
במהלך השנים גיליתי סיפורים רבים על תקופת חייו של פרידריך, אותם שזרתי לתוך סיור ברלין המלכותית שלי. בסיור נטייל יחד ברחובות ברלין של המאה ה-18, ואספר לכם איך נסיך מורד אחד שהפך למלך גדול, שינה את פני הרחובות האלו לנצח והפך אותם למה שהם היום. אני מזמין אתכם להצטרף אליי למסע בזמן בעקבות המלך שהבין שכוחו אינו נמדד רק בכיבושים, אלא ביכולת להפוך את העיר שלו למרכז של נאורות וחופש.
אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות