קיץ בברלין: אגמים וביר גארדן

דמיינו את עצמכם יושבים בביר-גארדן ברלינאי טיפוסי אחר צהריים חם של חודש יוני. השמש בקושי מתחילה לרדת, עצי הערמונים מטילים צל ענק על שולחנות העץ, ואתם מביטים על השולחן השכן ומגלים מחזה משונה: במקום כוס הלאגר הזהובה והמוכרת, המקומיים מחזיקים כוסות זכוכית עצומות, עגולות ושטוחות, המזכירות קערות מרק קטנות או גביעי שמפניה של ענקים. בתוך הכוסות האלו לא זורם נוזל צהוב, אלא משקה בצבע ירוק זוהר או אדום בוהק, ובתוכו תקוע קש פלסטיק קטן. המשקה המוזר הזה הוא ה-Berliner Weisse (ברלינר וייס),

בפוסט הקודם שלי עלינו על הרכבת וגילינו את האגמים הכי שווים של ברלין, המקומות שבהם המקומיים מוצאים מפלט מהבטון הלוהט של הקיץ, אבל אם זו הפעם הראשונה שלכם באגם גרמני, רוב הסיכויים שחוויתם סוג של נחיתת אונס תרבותית. אתם אורזים תיק, לובשים את בגד הים הכי יפה שלכם, מגיעים לקו המים הפסטורלי, ופתאום מגלים שחצי מהאנשים מסביבכם, מסבתות חביבות ועד צעירים אופנתיים, פשוט השילו מעליהם כל פיסת בד והם משתזפים להם בנחת, כאילו מדובר בדבר הטבעי ביותר בעולם. ברוכים הבאים לעולם של ה-FKK (Freikör

הקיץ הברלינאי הוא חיה מוזרה. ברגע אחד העיר הופכת מכבשן בטון לוהט לחגיגה של חופש, אבל כשבדירה שלכם יש 30 מעלות ואין מזגן באופק, יש רק פתרון אחד הגיוני: ה-See (האגם). למה בעצם כל כך חם לנו? ברלין בנויה על אדמת ביצה חולית - למעשה, הפירוש המקובל לשמה של העיר בשפה הסלאבית העתיקה הוא "המקום על הביצה" (מהשורש berl). למרות שהיא נראית כמו מטרופולין אירופאי קלאסי, כ-30% משטחה הם שטחים ירוקים ומים. יש בעיר למעלה מ-3,000 אגמים באזור ברלין-ברנדנבורג, מורשת מתקופת הקרח האחרונה שהותירה אחרי

בברלין, חלק מהמקומות הכי טובים הם אלו שמסתתרים ממש מתחת לאף. בלב שכונת מיטה (Mitte) הסואנת, בקצה של פארק וויינברג (Weinbergspark) הפופולרי, מסתתר גן ורדים קטן וקסום. ובתוך הגן הזה, שוכן לו בר קטן ומושלם, שהפך לאחד המקומות האהובים עליי לדרינק של שקיעה באביב ובקיץ. בפוסט הזה נגלה את סוד הקסם שלו, נדבר על תרבות היין הברלינאית וגם על... הולה-הופ. לא רק טירגארטן: הקסם של גני הוורדים בברלין גני ורדים מטופחים הם חלק בלתי נפרד מהתרבות וההיסטוריה של הפארקים בגרמניה. הם מסמלים את החיבו

היום ברלין התעוררה לתוך שמיכה לבנה וסמיכה. אני יושב כאן, בלב ה- Tiergarten , מול אח מבוערת שמפיצה ריח מתקתק של עץ אלון בכל החלל המעוצב מעץ כפרי חם. על השולחן מונחת שקשוקה מהבילה - מחווה קטנה ומפתיעה של המטבח המקומי לבית שלי, לישראל. יש משהו קסום ברגע הזה בו שני הבתים שלי מתחברים להם. אך אל תתנו לשם המקום או לשקשוקה להטעות אתכם, זה אינו בית קפה, אלא מוסד ברלינאי שמשנה עורו בכל עונה. מבית סירות רעוע למוסד קולינרי הסיפור של ה- Cafe am Neuen See (או בקיצור CanS ) מתחיל ב- 1896 ,

מי שמכיר את ברלין יודע שהקיץ בעיר הוא לא רק עניין של מזג אוויר, אלא מצב תודעתי. אחרי חודשים ארוכים של חורף אפרורי, העיר עוברת מהפך קיצוני: הרחובות מתמלאים בחיים, הבירגארדנים נפתחים, והברלינאים פושטים את המעילים ויוצאים לנצל כל רגע של אור. ברלין בקיץ היא עיר של חופש מוחלט, והפסטיבלים שמתקיימים בה הם הביטוי המזוקק ביותר של האופי הזה. זהו זמן שבו הגבולות בין המרחב הציבורי לבמות המופעים מיטשטשים - חצרות של מוזיאונים הופכות לרחבות ריקודים, ותחנות רכבת ישנות מארחות מצעדים צבעוניים

בלב קרחת יער מדהימה ביער גרונוולד, בין שמיים לארץ, מחכות לכם שתי נקודות מושלמות ליום שמשי בברלין. בפוסט הזה ניקח אתכם למסע אל ההר המסתורי ששימש כבסיס ריגול אמריקאי, נרד אל האגם הצלול שלמרגלותיו, ונגלה איך השטן בכבודו ובעצמו סידר לנו את אחד מימי הכיף המיוחדים בעיר. טויפלסברג: מהר של הריסות לבסיס ריגול וגלריית גרפיטי הנקודה הראשונה שלנו היא טויפלסברג (Teufelsberg), "הר השטן". אבל לפני הכל, חשוב לדעת שההר הזה בכלל לא טבעי. זוהי גבעה מלאכותית לחלוטין שנוצרה כולה מהריסות העיר החר

תמיד אמרתי שהתקופה הכי טובה לבקר בברלין היא מאמצע מרץ ועד אמצע אוקטובר. יש לזה הרבה סיבות, אבל אחת מהן היא העובדה שבדיוק אז נפתחת עונת...

כששמעתי שהניו יורק טיימס בחר ברחוב רודסהיימר (Rüdesheimer Straße) כאחד מ -12 הרחובות היפים באירופה, הייתי חייב לבקר ולהבין על מה כל...

בכל שנה, ברגע שהשמש האביבית הראשונה מפציעה והעיר מתחילה להתעורר מתרדמת החורף, יש לי מסורת קבועה: אני חוזר לבקר בפארק טרפטו ( Treptower...