גרפיטי ואומנות רחוב בברלין

כולנו מכירים את ה-1 באפריל כיום המתיחות הבינלאומי, היום שבו אנחנו מטילים ספק בכל כותרת ברשת. אבל בברלין, התאריך שבאמת נחקק בזיכרון הדיגיטלי הקולקטיבי הוא דווקא ה-1 בפברואר. ביום הזה, בשנת 2020 , התרחשה אחת המתיחות הטכנולוגיות היצירתיות והחכמות ביותר שנראו בעיר - כזו שלא הייתה צריכה שורות קוד מורכבות, אלא רק עגלה אדומה קטנה, 99 טלפונים משומשים והרבה תעוזה ברלינאית טיפוסית. המתיחה שהפכה רחוב ריק לסיוט תנועה האמן הברלינאי סיימון וקרט ( Simon Weckert ) החליט לאתגר את האופן שבו א

ברלין היא לא עיר שיש בה מוזיאונים, ברלין היא המוזיאון. העיר הזו למדה אותי בכל פעם שאני יוצא לרחוב לצאת מהמסך ולזכור להסתכל למעלה, לצדדים ואפילו מתחת לרגליים. הקירות של ברלין מספרים את הסיפורים שלא תקראו בחדשות - הם חושפים סודות, לוחשים שירה, מספרים סיפור ומנציחים מאבקים חברתיים. בתור מי שנושם את הקירות האלו ביום-יום, אני מזמין אתכם לקלף יחד איתי את השכבות של הגלריה הפתוחה הגדולה בעולם. זירות הפעולה המרכזיות: איפה הכל קורה? מתחם RAW (פרידריכסהיין): האנרגיה התעשייתית מתחם הרכבת

פגשתי אותו לראשונה לפני כמה שנים, מול תחנת הטראם בשדרה שלי, בלב ליבה של שכונת פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg) . עמדתי שם בבוקר שגרתי, ולפתע קלטתי שמישהו נועץ בי מבט. זה לא היה אדם, אלא ציור קיר קטן וממזרי. הניגוד היה צורם ומסקרן: מצד אחד, השכונה הבורגנית, המטופחת והנקייה. מצד שני, הדמות הזו - עם עיניים בולטות שיצאו מחוריהן, שיניים חשופות וכובע קפטן נצחי - ששידרה עצבים וחספוס שלא התאימו לנוף. מאז אותו בוקר בתחנת הטראם, הוא לא עזב אותי. התחלתי לראות אותו שוב ושוב: בקרויצברג, ב

במשך שנים מתקיים בברלין (ובעולם כולו) ויכוח עתיק יומין: איפה עובר הגבול בין ונדליזם לאמנות? מתי קשקוש על קיר הופך ליצירת מופת? התשובה, בעיניי, מעולם לא הייתה ברורה יותר מאשר ברגע שנתקלים בעבודה של Stereoheat . כשעמדתי לראשונה מול יצירה שלו, הדבר הראשון שתפס אותי היה הדיוק. זה לא היה נראה כמו משהו שרוסס בחופזה באישון לילה כדי לברוח מהמשטרה. זה נראה כמו איור שיצא הרגע מדפי ספר קומיקס מושקע או מתערוכה בגלריה, ופשוט הוגדל לממדי ענק על בטון. מקס רוש (Max Roche) , האיש שמאחורי הכינ

אם נתקלתם בברלין בציור של בננה פשוטה על קיר של גלריה, דעו שפגשתם קוד סודי. האמן תומאס באומגרטל (Thomas Baumgärtel) , המכונה 'הבננשפרייר' (Banansprayer), לא משאיר אחריו סתם גרפיטי - הוא מותיר חותמת איכות. בפוסט הזה נצא למסע בעקבות הבננה, נפענח את הקוד שלה, ונגלה למה היא מהווה "כוכב מישלן" לעולם האמנות הברלינאי. האמן והפילוסופיה: איך נולדה חותמת האיכות? הסיפור מתחיל ב- 1986 בקלן (Köln). באומגרטל, אז סטודנט לפסיכולוגיה ואמנות, היה מתוסכל מהרצינות התהומית ומעגל המבקרים והאו

בלב קרחת יער מדהימה ביער גרונוולד, בין שמיים לארץ, מחכות לכם שתי נקודות מושלמות ליום שמשי בברלין. בפוסט הזה ניקח אתכם למסע אל ההר המסתורי ששימש כבסיס ריגול אמריקאי, נרד אל האגם הצלול שלמרגלותיו, ונגלה איך השטן בכבודו ובעצמו סידר לנו את אחד מימי הכיף המיוחדים בעיר. טויפלסברג: מהר של הריסות לבסיס ריגול וגלריית גרפיטי הנקודה הראשונה שלנו היא טויפלסברג (Teufelsberg), "הר השטן". אבל לפני הכל, חשוב לדעת שההר הזה בכלל לא טבעי. זוהי גבעה מלאכותית לחלוטין שנוצרה כולה מהריסות העיר החר

כשאתם מסתובבים בפארק גלייסדרייק, קשה להאמין שהמדשאות השלוות והשבילים הירוקים היו פעם אחד המקומות הרועשים, המסוכנים והמזוהמים ביותר בברלין. מתחת לרגליים שלכם חבוי סיפור על אסון רכבות קטלני, היסטוריה של מלחמה, ושממה שהפכה לגן עדן. בפוסט הזה נצא למסע בעקבות הגלגולים של הפארק המיוחד הזה, שנמצא ממש על קו התפר שבין שכונת קרויצברג לשכונת שונברג. "משולש המסילות": למה קוראים לו גלייסדרייק? השם "גלייסדרייק" (Gleisdreieck) פירושו המילולי בגרמנית הוא "משולש מסילות", והוא מספר את תחילת ה

אין ברלינאי או תייר שחקר את העיר ולא פגש בלוסי הקטנה או באחת הנשים שהאמן צייר לפחות פעם אחת. בכל יצירה הדמות משתנה ומסקרנת אותך להמשיך ולחפש אותה ברחבי העיר. הניגוד הזה - בין קריקטורה קטנה ואפלה לפורטרט ענק ונוגע ללב - הוא כל הסיפור של El Bocho . בפוסט הזה ננסה לפתור את המסתורין של האמן עם שתי הנשמות האלה. האמן המסתורי והאסטרטגיה של הצייד האמן El Bocho הוא אמן רחוב ממוצא ספרדי, שפועל בברלין כבר קרוב לשני עשורים. הוא בחר לשמור על אנונימיות קפדנית, וזהות הפנים שלו נותרה סוד שמ

באמצע רחוב סואן בשונברג, ניצבת מפלצת בטון אפורה מתקופת מלחמת העולם השנייה. אבל הבניין הזה, המכונה בפי המקומיים "אומה בונקר" (הבונקר של סבתא), הוא אחד המקומות המרגשים בעיר. הוא מספר סיפור מדהים על קהילה של קשישים, על אמנות רחוב, ועל הקשר המפתיע לצלמת הגרפיטי האגדית מרתה קופר. בפוסט הזה נפענח את כל השכבות שלו. מקלטים בשמיים: סיפורם של הבונקרים העיליים בברלין כדי להבין את הבניין הזה, צריך לחזור אחורה בזמן לשנות ה- 40 . במסגרת תוכנית חירום של היטלר, נבנו ברחבי ברלין בונקרים עיליי

כמעט לכל תייר ישראלי שמגיע לראשונה לברלין ועומד מול מקטע של החומה קופץ לראש הציטוט הידוע "ככה לא בונים חומה" וחושב לעצמו: 'זה הכל? זו בסך הכל חומת בטון לא גבוהה במיוחד. למה אנשים פשוט לא טיפסו מעליה?'. במבט ראשון היא אכן נראית פשוטה למעבר, אך חומת ברלין לא הייתה חומה אחת, היא הייתה מערכת מוות מתוחכמת. בפוסט הזה אקח אתכם לסיור בין המקומות השונים שבהם עדיין אפשר לראות את החומה היום, ונרכיב יחד את הסיפור האמיתי והמטלטל שלה. חומה? מערכת מוות: סיפור של ייאוש ותקווה כדי להבין למה

שנים שהבניין הזה ריתק אותי, עוד בימים שהיה "טאכלס" ובכל תהליך ההסבה שלו למתחם שהוא היום. תכננתי לכתוב עליו כבר מזמן והיו חסרות לי המילים המדויקות לתאר את מה שקורה שם בפנים, עד שבביקור האחרון שלי בתערוכה של הצלמת הלגה פאריס, הבחנתי בציטוט שלה שמספר את הסיפור של המקום כולו: "התמונות שלי תופסות רגע מתוך סיפור" (My images capture a moment within a story).  ברוכים הבאים ל- Fotografiska . "לדבר תכל'ס": עלייתה ונפילתה של אגדת טאכלס כדי להבין את המקום, צריך לחזור ל- 1990 . מיד אחרי נ

תמיד האמנתי שהדרך הכי טובה להבין עיר היא דרך הרגליים. לא בנסיעה באוטובוס תיירים, אלא בשיטוט איטי ברחובות, כשמרימים את העיניים ומקשיבים...

על קיר ענק בשכונת שונברג מתנוססות כבר שנים שתי מילים אייקוניות: "NO FUTURE" . זוהי אחת מיצירות אמנות הרחוב המפורסמות בעיר, ותחנה קבועה בסיורים שלי. המסר שלה נראה קודר, אבל האמת, כמו תמיד בברלין, מורכבת הרבה יותר. השבוע, היצירה הזו "קמה לתחייה" במקום מפתיע, והמסר שלה ממשיך להדהד חזק מתמיד. בפוסט הזה נצא למסע בעקבות המסר של שפרד פיירי. מ"OBEY" ל-"HOPE": האמן שהוציא את הגרפיטי מהסמטאות כדי להבין את החשיבות של שפרד פיירי, צריך לחזור אחורה בזמן. בסוף שנות ה- 80 ותחילת ה- 90 , אמ

במשך שנים נתקלתי בהם בשיטוטיי. דמות רוקדת בשחור-לבן, קפואה בתנועה, מודבקת על קיר מתקלף. לפעמים היא הייתה שלמה, ולעיתים קרובות יותר – רק...

באחד הסיורים שהדרכתי, בעודנו עומדים בחצר של האוס שוורצנברג, הבחנתי פתאום ביצירה חדשה על הקיר. משהו קטן, כמעט נסתר, שלא היה שם יום קודם....

בשיטוטים שלי בברלין, יש דמויות שאתה לומד לזהות והן הופכות לחלק מהנוף האישי שלך. במשך שנים פגשתי שוב ושוב שועלה מצוירת, מלאת אופי והבעה,...

בברלין יש אמני רחוב מפורסמים, אבל יש כמה שהם תעלומה אמיתית. אחד מהם הוא SoSchoenImmerWieder , אמן אנונימי לחלוטין שאף אחד לא יודע מי הוא, אבל כולם מכירים את החתימה שלו: כלב קטן ושחור שצץ במקומות הכי לא צפויים. בפעם הראשונה שראיתי אותו, חייכתי. בפעם השנייה, הרגשתי שאני שותף לסוד. בפוסט הזה ננסה לפענח יחד את החידה. לא סתם כלב: הפילוסופיה של SoSchoenImmerWieder מאחורי השם הפיוטי הזה (שפירושו בגרמנית: "כל כך יפה, פעם אחר פעם") לא עומדת ביוגרפיה, אלא פילוסופיה. האמן בוחר לתקשר עם

כשאתם משוטטים ברחובות ברלין, יש סיכוי שתתקלו ביצירות אמנות רחוב שמרגישות אחרת. הצבעוניות שלהן חדה, מוכרת, כאילו נלקחה ישירות ממדפסת צבעונית. אם ראיתם משהו כזה, כנראה שגיליתם עבודה של CMYK dots , אמן שלקח את חוקי עולם הדפוס והפך אותם לשפה אמנותית ייחודית על קירות העיר. בפוסט הזה נצלול לעומק הסיפור שלו, נשמע מה יש לו להגיד, ונגלה איך גם אתם יכולים למצוא את היצירות שלו. מה זה CMYK? לפענח את הקוד של האמן השם CMYK dots הוא המפתח להבנת האמנות כולה. CMYK הם ארבעת צבעי היסוד של עול

במרחק הליכה קצר מהאיסט סייד גלרי, ממש ליד תחנת הרכבת הסואנת של רחוב ורשאואר, מסתתר אחד המתחמים הכי מיוחדים, כאוטיים ומגניבים בעיר. בפוסט הזה אני לוקח אתכם לסיבוב ב- RAW-Gelände , המקום שבו תמצאו את ברלין הישנה, הגולמית והבועטת, רגע לפני שהיא אולי משנה את פניה לנצח. לא סתם מוסך, RAW: הסיפור של המתחם השם RAW הוא קיצור של Reichsbahnausbesserungswerk , שם גרמני ארוך למתחם סדנאות התיקונים של חברת הרכבות הקיסרית. במשך שנים, המקום הזה היה "מוסך" ענק ונטוש. אחרי נפילת החומה, כמו במק

שדרת קסטניינאלה (Kastanienallee) היא אחת הפנינים של שכונת פרנצלאואר ברג. היא מלאה בבוטיקים עצמאיים, בתי קפה שכונתיים, גלריות קטנות...