החללית של שטגליץ

מי שצועד לתומו לאורך רחוב שלוס (Schloßstraße) ההומה ברובע שטגליץ, מוקף בחנויות כלבו קלאסיות, בתי קפה שוקקים ושגרה בורגנית נינוחה, עתיד לחוות הלם ויזואלי מוחלט. ממש מעל הכביש המהיר החוצה את הרחוב, מתרוממת לפתע אל השמיים פטריית בטון אדירה, או אם תרצו, חללית חייזרים צבעונית שנחתה בטעות בלב השכונה ומעולם לא המריאה בחזרה.

המבנה העצום הזה, המתנשא לגובה של 47 מטרים ובולט במוזרותו בנוף העירוני, גורם לכל הולך רגל לעצור, להרים את המבט ולשאול את עצמו בהשתאות, מה זה הדבר הזה, ולמה לעזאזל הוא נמצא דווקא כאן? המבנה הזה, שזכה לכינוי העממי "ביארפינזל" (Bierpinsel, מברשת הבירה), הוא הרבה יותר ממוזרות של אדריכלות בברלין, הוא קפסולת זמן מרתקת המספרת את סיפורה של העיר המחולקת.

שיגעון הגדלות של שנות ה 70 והולדת ה"פופ אדריכלות"

כדי להבין את ההיגיון, או את חוסר ההיגיון, שמאחורי הקמת החללית של שטגליץ, עלינו לחזור אחורה אל שנות ה 70 של המאה הקודמת. מערב ברלין של אותם ימים הייתה אי מבודד מוקף בחומה סובייטית, עיר שהייתה חייבת להמציא את עצמה מחדש ולהוכיח לעולם, ובמיוחד למזרח, שהיא צועדת אל עבר עתיד טכנולוגי מזהיר ונועז. באווירה הזו של שיגעון גדלות וחזון עתידני, נשכרו צמד האדריכלים המבריקים והפרובוקטיביים, ראלף ואורסולינה שילר ויטה, כדי לפתור בעיה תכנונית מורכבת של שילוב כביש מהיר בתוך שכונת מגורים.

התשובה שלהם הייתה חסרת תקדים. הם שילבו את סגנון הברוטליזם הכבד, המקדש את הבטון החשוף, עם זרם ה"פופ אדריכלות" הצבעוני והפסיכדלי של התקופה. החזון שלהם היה להקים מגדל תצפית שיהווה מוקד משיכה לתושבים, מעין "עץ עירוני" ששורשיו נטועים בתשתיות הכביש, וצמרתו פורחת מעל העיר. המבנה, שבנייתו הושלמה ב 1976, כלל שלוש קומות מרחפות שהכילו מסעדה פנורמית, מועדון לילה ובית קפה, כשהכל עטוף בצבעי אדום מבריק, סגור בחלונות ענק ומשקיף על ברלין מגבוה. עם פתיחתו, הביארפינזל הפך מיד לסנסציה אדריכלית ולמוקד הבילויים הלוהט ביותר של רובע שטגליץ.

הנפילה, ממוקד בילוי נוצץ לפיל לבן ונטוש

אך כמו חלליות רבות שמקדימות את זמנן, גם זו של שטגליץ החלה לאבד גובה. האדריכלות החדשנית טמנה בחובה בעיות תחזוקה קטסטרופליות. עלויות החימום של קומות הבטון המרחפות והמוקפות זכוכית היו מפלצתיות, ותיקון צנרת בתוך פיר הבטון המרכזי הפך לסיוט לוגיסטי. עד מהרה, תהילת הימים הראשונים דעכה, והמגדל נכנס לסחרור של תחלופה אינסופית של שוכרים ובעלים שניסו את מזלם ופשטו רגל בזה אחר זה.

המסעדה היוקרתית התחלפה בדיסקו רועש, שהתחלף בפאב המוני, שהפך בסופו של דבר למועדוני לילה מפוקפקים שאירחו מסיבות סליזיות וברים של שידורי ספורט. כל שוכר ניסה לעשות שיפוץ זול משלו, המבנה סבל מנזקי מים אדירים, והצבע האדום הבוהק החל לדהות ולהתקלף. בשנת 2006, לאחר שהתברר כי עלויות השיפוץ הנדרשות כדי להביאו לתקני הבטיחות המודרניים הן אסטרונומיות, דלתות המגדל ננעלו סופית. הביארפינזל, שנועד להיות סמל העתיד של מערב ברלין, הפך לפיל לבן, מבנה רפאים אפור ומוזנח שריחף בעצבנות מעל תושבי השכונה שחלקם דרשו להרוס אותו כליל.

התחייה המחודשת, בטון, אמנות רחוב ופרויקט Turmkunst

דווקא כשהיה נראה שגורלו של המבנה נחרץ להריסה, הוא זכה לעדנה מחודשת מכיוון בלתי צפוי. בשנת 2010, קבוצה של יזמי אמנות החליטה לנצל את המעטפת הנטושה והענקית של הפטרייה לפרויקט אמנות רחוב בינלאומי ושאפתני שזכה לשם "Turmkunst". מיטב אמני הגרפיטי ואמני הרחוב מרחבי העולם, הוזמנו לברלין וקיבלו מנופים עצומים וליטרים של צבע כדי להפוך את פני הבניין לקנבס מרהיב.

התוצאה הייתה עוצרת נשימה. הבטון האפור והצבע האדום והמתקלף, כמו גם שמשות הזכוכית הענקיות, כוסו בציורי קיר סוראליסטיים, בדוגמאות גיאומטריות נועזות ובדמויות קומיקס שהעניקו למבנה את המראה הצבעוני שיש לו היום, והפכו אותו לאחת מיצירות הדגל של אמנות רחוב בברלין. הפרויקט הזה לא רק החזיר את הצבע ללחיים של הביארפינזל, אלא עורר מחדש את השיח הציבורי החשוב סביב שימור אדריכלות ברוטליסטית. הדיון הציבורי סביב השאלה "האם בטון יכול להיות יפה?" הוביל בסופו של דבר להכרה היסטורית, ובשנת 2017 הוכרז המבנה באופן רשמי כמונומנט היסטורי מוגן, מה שהציל אותו סופית מסכנת הריסה.

• 

• 

• 

• 

• 

• 

אמנות קלאסית, קפה משובח ופרטים פרקטיים לביקור

למרות שהמבנה עדיין סגור למבקרים מבפנים, ההגעה אליו היא חווית חובה לחובבי אדריכלות, צילום, ואמנות רחוב.

• איך מגיעים: המגדל ממוקם בכתובת Schloßstraße 17, ממש מעל הגשר ברובע שטגליץ.
  

• התחנה שהיא חוויה משלימה: הדרך הטובה ביותר להגיע היא באמצעות קו הרכבת התחתית U9 ולרדת בתחנת Schloßstraße. אל תמהרו לצאת החוצה! התחנה עצמה תוכננה על ידי אותם אדריכלים, והיא מהווה יצירת מופת ברוטליסטית בפני עצמה, עם קירות בטון חשופים וצינורות פלסטיק ענקיים בצבעי כחול, צהוב ואדום שרצים לאורך התקרה.
  

• אמנות אלגנטית מעבר לכביש: אם אתם כבר באזור, כדאי מאוד לנצל את ההזדמנות ולבקר בגלריית גוטסהאוס שטגליץ (Galerie Gutshaus Steglitz). בניגוד מוחלט לבטון של הביארפינזל, מדובר באחוזה קלאסית ואלגנטית מסוף המאה ה 18, המכונה גם ארמון וראנגל. המקום משמש כיום כגלריה עירונית מרתקת המציגה תערוכות אמנות מתחלפות באווירה היסטורית, והניגוד בין שני המבנים מספק פרספקטיבה נהדרת על האדריכלות של השכונה.
  

  • 

  • 

  • 

• הפסקה טעימה: לפני או אחרי הסיור שלכם, אני ממליץ בחום לעצור בבית הקפה Fendricks Coffee & Breakfast. זהו מקום מושלם להתרענן בו עם קפה מצוין וארוחת בוקר נהדרת. המלצה מיוחדת ומפורטת עליו תעלה ממש בקרוב בבלוג, אז שווה לעקוב ולהגיע רעבים!
  

הביארפינזל נותר אחת החידות המרתקות והאהובות ביותר בנוף העירוני. הוא תזכורת חיה לתקופה שבה אדריכלים העזו לחלום בענק, ולימים שבהם העיר ניסתה לגעת בשמיים בעזרת ערימות של בטון. אם תרצו לגלות עוד מבנים ייחודיים כאלה, אתם מוזמנים להצטרף אליי לסיור בשטגליץ שיחשוף בפניכם את כל הסודות של הרובע.

---

לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!