מיטה Mitte: המרכז ההיסטורי של ברלין

בפוסטים הקודמים בסדרה דיברנו על המעצבים שכבשו את המסלולים ועל תרבות היד שנייה שחוגגת את הקיים. אבל כדי להבין באמת את ה-DNA של האופנה בברלין, אנחנו חייבים לחזור לנקודת ההתחלה. למקום שבו הכל התחיל, ושבו הכל כמעט נמחק. ברוכים הבאים ל- Hausvogteiplatz  - הכיכר שפעם רעדה מרעש של אלפי מכונות תפירה והיום שותקת את זיכרונותיה בין קירות של מראות. ירושלים של האופנה: כשהעולם נתפר בברלין דמיינו את הכיכר הזו בשנת 1925: המולת רחוב בלתי פוסקת, עגלות עמוסות גלילי בד יקרים עוברות בין בנייני הל

היום, ה-24 בינואר, ברלין חוגגת יום הולדת למלך הכי "ברלינאי" שלה – פרידריך הגדול. אם בפוסט הקודם שיתפתי אתכם בסיפורים האנושיים והטרגיים שעיצבו את דמותו, היום אני רוצה שנסייר יחד בין האבנים והשדרות ששינו את פניה של ברלין לנצח. כשאני מסייר איתכם בעיר, אני תמיד אומר שברלין היא לא רק אוסף של בניינים; היא החזון של פרידריך שקם לתחייה. הוא מצא עיר אפורה, מוקפת ביצות וביצורים צבאיים, והחליט להפוך אותה ל"אתונה שעל נהר השפרה". הוא לא רק בנה קירות; הוא יצק לתוך האבן את רעיונות הנאורות,

ב- 24 בינואר, ברלין תציין את יום הולדתו של האיש שעיצב אותה יותר מכל אחד אחר – פרידריך הגדול. עבור רבים הוא "המלך הלוחם", האיש שהפך את פרוסיה למעצמה, אבל מאחורי המדים המעוטרים והמבט הקשוח הסתתרה נפש של פילוסוף, מוזיקאי ואדם של ניגודים בלתי אפשריים. פרידריך השני בדיוקן משנת 1736 , אנטואן פן (Antoine Pesne), 1736. מקור: Wikipedia / CC0 מאז שנפגשתי בדמותו לראשונה, נמשכתי אל האישיות הייחודית שלו; הניגודים החריפים, התעוזה הבלתי מתפשרת, סיפורי האהבה הטרגיים, הקשר העמוק לאחיו הקטן,

ברלין יכולה להיות קשוחה ואפורה בינואר, אבל לפעמים כל מה שצריך זה פינה קטנה וחמה שמרגישה כמו רובע המארה בפריז. בלב רובע מיטה , על ה- Weinbergsweg השוקק, שוכן Café Fleury  - בית קפה שהוא מכתב אהבה צרפתי בלב הבירה הגרמנית. זה המקום שבו עוצרים לרגע את היום ומתמסרים לאווירה של בוקר פריזאי. הקסם של Fleury טמון באותנטיות הלא מתאמצת שלו. זהו ביסטרו המנוהל על ידי צוות צרפתי-גרמני, המביא אל לב השכונה את תרבות האוכל והאירוח הצרפתית. העיצוב,עם שולחנות העץ הקטנים והאווירה הביתית, יוצר

היום, ה- 15 בינואר, ברלין עוצרת לרגע כדי לזכור את אחד הלילות הדרמטיים והאפלים בתולדותיה. לפני יותר ממאה שנה, בלילה קר אחד של ינואר, נרצחה כאן רוזה לוקסמבורג ( Rosa Luxemburg ) - "רוזה האדומה". עבורי, רוזה היא הרבה מעבר לסמל פוליטי; כיהודייה שהותירה חותם בל יימחה על ברלין והשפיעה עמוקות על מהלך ההיסטוריה שלה, היא מהווה השראה כאישה שלא נרתעה מלפעול בלב הסערה. היא הסמל לברלין הלוחמת והאינטלקטואלית, זו שלא מפחדת לחשוב אחרת גם כשזה עולה לה בחיים. מי הייתה רוזה לוקסמבורג? רוזה היי

במיוחד בחורף, כשהימים קצרים וקרים, לפעמים כל מה שמתחשק זה למצוא מקום חם ומעניין שיספר לנו סיפור. בפוסט הזה אני רוצה לקחת אתכם לאחד המוזיאונים האהובים עליי, כזה שאני אוהב לחזור אליו שוב ושוב. הוא שוכן בבניין שנראה כאילו נלקח מאגדה עתיקה, ומספר את כל הסיפור של ברלין, מרגע היווסדה ועד היום. לא עוד מוזיאון היסטוריה משעמם המוזיאון המרקישי ( Märkisches Museum ) הוא המוזיאון הראשי של העיר ברלין. כבר מבחוץ תבינו שהוא מיוחד – הבניין עצמו נבנה בתחילת המאה ה- 20 כקולאז' של סגנונות אדרי

אם כבר הספקתם לקרוא פוסטים קודמים שלי, הבנתם שבברלין כמעט לכל בניין, דוכן אוכל רחוב או יצירה על הקיר סיפור מיוחד, המספרים יחד את סיפורה של העיר שלי. מלבדם, משלימים את התמונה המלאה שמות הרחובות, אשר מזכירים לנו דמויות חשובות בהיסטוריה, אירועים מיוחדים ואנשים ומקומות שהעיר חפצה ביקרם. בחודש דצמבר האחרון עלתה לכותרות יוזמה מרגשת של ראש עיריית ברלין, קאי וגנר, אשר הציע לשנות את שמו של חלק מרחוב ה- Dorotheenstraße , שנמצא ממש בלב רובע הממשל, ל"רחוב יד ושם" ( Yad-Vashem-Straße ).

במרכז ברלין, בתוך נהר השפרה, שוכן אחד מאתרי המורשת המרתקים בעולם - אי המוזיאונים ( Museumsinsel ) . זהו ריכוז בלתי נתפס של אוצרות, שהוכרז כאתר מורשת עולמית. בפוסט הזה אקח אתכם למסע אל האי ואספר לכם על החזון המלכותי שהקים אותו, על חמשת המוזיאונים המפוארים שבו, ואיך הכי חכם לבקר בו. חזון של מלך: הסיפור שמאחורי אי המוזיאונים למה הוא אי? האי הוא תוצר של איתני הטבע והיסטוריה יחד. זהו למעשה האי הצפוני בנהר השפרה, שבו הוקם במקור מרכז העיר של ברלין. האזור הפך במאה ה -19 לשטח ביצתי ש

יש בניינים בברלין שגורמים לך להרגיש קטן. כשעמדתי אתמול בכניסה ל המבורגר באנהוף   (Hamburger Bahnhof) , שוב היכתה בי אותה תחושה: העוצמה של ההיסטוריה מול השקט של ההווה. תחשבו על זה רגע - המקום הזה, שפעם רעד משריקות קיטור ורעש של גלגלי פלדה, הוא היום אחד המקומות השקטים והמהפנטים בעיר. בביקור הזה, בתוך אולם התערוכות העצום, הבנתי שהבניין הזה הוא לא רק "מוזיאון", הוא סיפור הישרדות ברלינאי קלאסי. בפוסט הזה אני לוקח אתכם למסע בין קטרים היסטוריים לאמנות עכשווית בועטת, וממליץ על תערוכ

אין ברלינאי או תייר שחקר את העיר ולא פגש בלוסי הקטנה או באחת הנשים שהאמן צייר לפחות פעם אחת. בכל יצירה הדמות משתנה ומסקרנת אותך להמשיך ולחפש אותה ברחבי העיר. הניגוד הזה - בין קריקטורה קטנה ואפלה לפורטרט ענק ונוגע ללב - הוא כל הסיפור של El Bocho . בפוסט הזה ננסה לפתור את המסתורין של האמן עם שתי הנשמות האלה. האמן המסתורי והאסטרטגיה של הצייד האמן El Bocho הוא אמן רחוב ממוצא ספרדי, שפועל בברלין כבר קרוב לשני עשורים. הוא בחר לשמור על אנונימיות קפדנית, וזהות הפנים שלו נותרה סוד שמ

דמיינו שאתם הולכים ברחוב שקט בברלין, ופתאום נתקלים בשלד של כנסייה קלאסית ועתיקה. אבל במקום דממה של חורבה, אתם שומעים צלילי מוזיקה בוקעים מבפנים, או רואים מיצג אמנות מודרני מציץ דרך קשתות החלונות הריקים. זהו הקסם של כנסיית סנט אליזבת במיטה, מקום שמספר את כל הסיפור הברלינאי - הרס, לידה מחדש, והיכולת המופלאה להפוך צלקת לבמה. יצירת מופת, צלקת של מלחמה: סיפורה של כנסיית סנט אליזבת כדי להבין את המקום, צריך לחזור אחורה לשנות ה- 30 של המאה ה- 19 . הכנסייה הזו היא יצירת מופת של לא אח

תמיד יש משהו חדש לגלות בברלין, לפעמים הוא נמצא ממש מתחת לאף שלנו, או במקרה הזה – מתחת לרגליים. בפוסט הזה אספר לכם על פיסת היסטוריה ואמנות חמודה ומפתיעה שמסתתרת על מדרכה ברחוב ראשי, על איך גיליתי אותה במקרה ליד שפאטי (Späti), ועל הסיפור המדהים של הארנבים שחיו פעם בחופשיות ב"רצועת המוות" של חומת ברלין. איך גיליתי את הארנבים של ברלין? עברתי ברחוב הזה כל כך הרבה פעמים ואף פעם לא שמתי לב אליהם, עד שבוקר אחד, ביציאה משפאטי עם קפה ביד, המבט שלי נתקל פתאום בארנב ממתכת על המדרכה. ואז

במרחק צעדים ספורים משער ברנדנבורג, מאנדרטת השואה ומשרידי החומה המספרים את עברה המטלטל של ברלין, קורה דבר מדהים – העיר בונה את העתיד שלה. רובע שלם, "אירופה-סיטי", קם על אדמת הפקר שפעם חצתה את העיר. לרגל פתיחת שבוע המדע בברלין (1 בנובמבר) , אני לוקח אתכם למסע ברובע החדשני הזה, ובלב הפועם שלו: מוזיאון הפוטוריום המרהיב. מ"רצועת מוות" לרובע על המים: החזון של "אירופה-סיטי" כדי להבין את האזור הזה, צריך לחזור אחורה בזמן. כל השטח העצום הזה, הממוקם מצפון לתחנת הרכבת המרכזית ( Hauptbahn

שנים שהבניין הזה ריתק אותי, עוד בימים שהיה "טאכלס" ובכל תהליך ההסבה שלו למתחם שהוא היום. תכננתי לכתוב עליו כבר מזמן והיו חסרות לי המילים המדויקות לתאר את מה שקורה שם בפנים, עד שבביקור האחרון שלי בתערוכה של הצלמת הלגה פאריס, הבחנתי בציטוט שלה שמספר את הסיפור של המקום כולו: "התמונות שלי תופסות רגע מתוך סיפור" (My images capture a moment within a story).  ברוכים הבאים ל- Fotografiska . "לדבר תכל'ס": עלייתה ונפילתה של אגדת טאכלס כדי להבין את המקום, צריך לחזור ל- 1990 . מיד אחרי נ

על קיר ענק בשכונת שונברג מתנוססות כבר שנים שתי מילים אייקוניות: "NO FUTURE" . זוהי אחת מיצירות אמנות הרחוב המפורסמות בעיר, ותחנה קבועה בסיורים שלי. המסר שלה נראה קודר, אבל האמת, כמו תמיד בברלין, מורכבת הרבה יותר. השבוע, היצירה הזו "קמה לתחייה" במקום מפתיע, והמסר שלה ממשיך להדהד חזק מתמיד. בפוסט הזה נצא למסע בעקבות המסר של שפרד פיירי. מ"OBEY" ל-"HOPE": האמן שהוציא את הגרפיטי מהסמטאות כדי להבין את החשיבות של שפרד פיירי, צריך לחזור אחורה בזמן. בסוף שנות ה- 80 ותחילת ה- 90 , אמ

במשך שנים נתקלתי בהם בשיטוטיי. דמות רוקדת בשחור-לבן, קפואה בתנועה, מודבקת על קיר מתקלף. לפעמים היא הייתה שלמה, ולעיתים קרובות יותר – רק...

באחד הסיורים שהדרכתי, בעודנו עומדים בחצר של האוס שוורצנברג, הבחנתי פתאום ביצירה חדשה על הקיר. משהו קטן, כמעט נסתר, שלא היה שם יום קודם....

מי שמכיר אותי יודע שאני טיפוס של קפה, הרבה קפה, וגם אחד שמתגעגע לתרבות הישיבה בבתי קפה בתל אביב. כל אחד עם הסגנון הייחודי שלו, האווירה...

כולנו מכירים את התחושה: אתם אחרי סיבוב שופינג אינטנסיבי באזור אלכסנדרפלאץ . אולי יצאתם עכשיו מהתורים וההמולה של פריימרק, או סיימתם שיטוט...

ההיסטוריה של ברלין נמדדת במאות שנים, אבל מה אם אגיד לכם שיש מקום אחד בלב העיר שבו אפשר לנסוע מיליוני שנים אחורה בזמן? מקום שבו הסיפורים...