אנגלה מרקל: הקוונטום של מזרח ברלין והקנצלרית מהסופרמרקט 🛒🔬

יש משהו כמעט סוריאליסטי בלראות את האישה החזקה ביותר בעולם, זו שניווטה את אירופה דרך המשברים הגדולים ביותר של המאה ה-21, עומדת בתור לקופה עם שקית בד רב-פעמית. עבור תושבי רובע מיטה (Mitte) בברלין, המראה של אנגלה מרקל בוחנת בקפידה ירקות בסופרמרקט השכונתי "Hit Ullrich" ברחוב Mohrenstraße לא היה אייטם רכילותי - זו הייתה פשוט השגרה הברלינאית במיטבה.

מרקל היא לא רק פוליטיקאית שפעלה מברלין; היא ההתגלמות המזוקקת של העיר המאוחדת. המסע שלה, שהחל במעבדות המחקר במזרח הקומוניסטי והסתיים בלשכת הקנצלרית, הוא סיפור על מנהיגות נשית מסוג אחר לגמרי: שקטה, אנליטית, ונטולת אגו לחלוטין.

EU2017EE Estonian Presidency, CC BY 2.0 <https://creativecommons.org/licenses/by/2.0>, via Wikimedia Commons

המדענית מאדלרסהוף: פוליטיקה של כימיה קוונטית

לפני שהפכה למנהיגת המעצמה החזקה באירופה, מרקל חייתה חיים של מחקר ודיוק. בשנות ה-80 היא עבדה כחוקרת במכון המרכזי לכימיה פיזיקלית ברובע אדלרסהוף (Adlershof) בברלין. הרקע המדעי הזה הוא המפתח להבנת הדרך שבה ניהלה את המדינה: היא ניגשה לפוליטיקה כמו לניסוי במעבדה. היא אספה נתונים, שקלה משתנים, והמתינה בסבלנות (לעיתים מעצבנת) עד שהתמונה תתבהר. בעולם של "גברים חזקים", הגישה המדעית והקרה שלה התבררה כנשק העוצמתי מכולם.

הסאונה, הבירה ונפילת החומה: הקור רוח הברלינאי

הסיפור שממחיש יותר מכל את האופי של מרקל התרחש ב-9 בנובמבר 1989. בעוד חומת ברלין קורסת וההמונים נוהרים למעבר הגבול ב-Bornholmer Straße, אנגלה מרקל עשתה את מה שהיא עשתה בכל יום חמישי בערב: היא הלכה לסאונה. כשיצאה משם וראתה את ההיסטוריה מתרחשת מול עיניה, היא פשוט חצתה את הגבול למערב, שתתה בירה אחת עם זרים מוחלטים בדירה אקראית, ואז חזרה הביתה לישון כי "מחר צריך לקום מוקדם לעבודה במעבדה". היכולת שלה להישאר ממוקדת בתוך הכאוס הפכה לסימן ההיכר שלה לאורך כל שנותיה בשלטון.

ה-"מרקל-ראוטה": איך תנועת ידיים הפכה לאייקון עולמי

Armin Linnartz, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons

אי אפשר לדבר על מרקל בלי ה-"Merkel-Raute" - הצמדת הידיים המפורסמת בצורת יהלום. מה שהתחיל כפתרון פשוט לשאלה "איפה אני שמה את הידיים בזמן נאום?", הפך לאחד הסמלים השיווקיים החזקים בהיסטוריה. בבחירות 2013, הברלינאים לא יכלו לפספס את כרזת הענק ליד תחנת הרכבת המרכזית (Hauptbahnhof): 2,400 מ"ר של אלפי תמונות ידיים שיצרו את צורת היהלום תחת הכותרת "העתיד של גרמניה בידיים טובות". היהלום הזה הפך לסמל של יציבות, שקט וביטחון, עד שזכה לאימוג'י משלו והפך לחלק בלתי נפרד מהנוף הוויזואלי של ברלין.

מבחן הפחד: פוטין, הכלב והעצבים של מרקל

סיפור נוסף שעדיין נלמד בבתי ספר למנהיגות הוא המפגש שלה עם פוטין בסוצ'י ב-2007. פוטין, שידע היטב שמרקל פוחדת פחד מוות מכלבים בעקבות נשיכה בעבר, נתן לכלב הלברדור הענקי שלו, קוני, להסתובב בחופשיות בחדר הדיונים. מרקל לא הזיזה שריר. היא נשארה קפואה וחדה, ומאוחר יותר אמרה בציניות: "הוא עושה את זה כדי להוכיח שהוא גבר. הוא פוחד מהחולשה של עצמו". הקור רוח הזה מול ניסיונות הפחדה גבריים הוא מה שהפך אותה ל-"Mutti" (אמא) של האומה - זו ששומרת על כולם כשמסביב משתוללים אגואים מנופחים.

Kremlin.ru, CC BY 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by/3.0>, via Wikimedia Commons

הדירה מול המוזיאון: להישאר עם הרגליים על הקרקע

גם בשיא כוחה, מרקל סירבה לעבור למעון הרשמי המפואר בקנצלרות. היא המשיכה לגור עם בעלה, פרופסור יואכים זאואר, בדירתם השכורה בכתובת Am Kupfergraben 6, ממש מול אי המוזיאונים. תיירים שעברו שם יכלו לראות שומר בודד בכניסה ולהבין שבאחד החלונות האלו, האישה החזקה בעולם אופה עוגת שזיפים לשבת. ברלין, עיר שסולדת מניצוצות מזויפים, העריכה את הפשטות הזו יותר מכל דבר אחר.

Jörg Zägel, CC BY-SA 3.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0>, via Wikimedia Commons

סוף דבר: המורשת הברלינאית של מרקל

הכהונה של מרקל, שהסתיימה ב-2021 לאחר 16 שנים, שברה את תקרת הזכוכית הכבדה ביותר. היא הוכיחה שמנהיגות נשית לא צריכה לחקות אגרסיביות כדי להצליח. כיום, כשהיא נראית מדי פעם מטיילת בשקט ברחובות מיטה, היא מזכירה לנו שהמהפכות הגדולות ביותר מובלות לפעמים על ידי מדענית שקטה, שמסרבת להפסיק לעשות את הקניות שלה בעצמה.

פוסט זה הוא חלק מפרויקט מיוחד לקראת יום האישה בברלין – הישארו מעודכנים למדריך המלא שיפורסם ב-8 במרץ!

---

אהבתם את הסיפור? לעוד פיסות היסטוריה מרתקות, המלצות וסטוריז בלייב מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!