המוזיאון שיוצא לרחוב: פרויקט ONE WALL של Urban Nation
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 13 דקות
- זמן קריאה 5 דקות
ברלין של שנת 2026 היא הרבה יותר מעיר בירה, היא גלריה חיה ונושמת שמשתנה ללא הרף. אם בעבר הקירות המלוכלכים של העיר היו סמל למרד פרוע או להזנחה של שנות ה-90, הרי שהיום הם הפכו לנכסי תרבות של ממש. את השינוי הזה מוביל פרויקט ה-ONE WALL של עמותת Urban Nation, מיזם שהוקם בשנת 2013 מתוך מטרה מוצהרת למסד ולהנגיש את אמנות הרחוב לציבור הרחב. הפילוסופיה של הפרויקט פשוטה אך מהפכנית, להוציא את האמנות מהקופסה הסטרילית של המוזיאון ולהנחית אותה היישר אל לב השכונות. בניגוד לציורי קיר אקראיים, כל יצירה ב-ONE WALL נבחרת בקפידה על ידי אוצרים מקצועיים, וכל אמן מוזמן במיוחד כדי ליצור עבודה המגיבה לסביבה האורבנית שבה היא מוצבת.
הפרויקט הזה הפך עשרות קירות בטון אפורים וחסרי פנים ברובעים שונים של העיר לגלריה ציבורית פתוחה של ציורי קיר בברלין, המאפשרת לאמנים בינלאומיים מהשורה הראשונה להשאיר את חותמם בצורה חוקית ומכובדת ובעלת משמעות חברתית. הפרויקט הזה הפך את ברלין לאחת מבירות אמנות הרחוב המשפיעות בעולם, כאשר הוא מגשר על הפער שבין אמנות מחתרתית לבין מוזיאון לאמנות אורבנית ברחוב.
במסעותיי ברחבי העיר אני מוצא את עצמי עוצר שוב ושוב מול הקירות האלו, מקשיב לסיפור שהם מספרים על האמן, היצירה, הרובע והעיר שלי. בין עשרות היצירות בפרויקט ישנן כמה יצירות שהתחברתי אליהן במיוחד, והנה הסיפורים שמאחורי האמנים והקירות שאני הכי אוהב.
הקווים החשופים של Word To Mother בשונברג
האמן הבריטי Word To Mother (מתיו מקארי) הוא מאייר ומקעקע ואמן גרפיטי הפועל בלונדון. הוא גדל בעיירת חוף אנגלית קטנה, סביבה שהשפיעה עמוקות על היצירה שלו, החל מהשימוש בחומרים שנפלטו מהים ועד לאלמנטים ויזואליים מעולם הקעקועים של יורדי הים. לאחר שלמד איור הוא נשאב לתוך תרבות הגרפיטי העירונית, ויצר סגנון המשלב ניגוד מרתק. מצד אחד קווים עדינים ונוגים, ומצד שני כוח וביטחון וטקסטורות גסות של רחוב, תוך שילוב פונטים חופשיים מעולם הקעקועים לצד אותיות שלטים מדויקות. בסטודיו שלו הוא מפורסם בציור על עץ ממוחזר וחפצים נטושים שהוא מוצא ברחוב, כאשר לוח הצבעים שלו מכונה לעיתים לוח צבעים לונדוני אדמתי, המורכב מגוונים אפורים אך נשבר באמצעות הבזקים של צבעי חוף זוהרים כמו ורוד וטורקיז וצהוב המעניקים ליצירות תחושה אופטימית ונוסטלגית.
היצירה שלו ברחוב Bülowstraße 32 נחשפה במסגרת הפרויקט של מוזיאון Urban Nation, והיא אחד מסימני ההיכר הוויזואליים הבולטים של אמנות רחוב בשונברג. על הקיר מוצגת דמות רחבת ממדים המאופיינת בקווי מתאר חשופים המזכירים סקיצה מתוך מחברת ציור שהוגדלה לממדי ענק. הציור משלב אלמנטים שבטיים לצד שכבות צבע עדינות וטקסטורות המשתלבות בארכיטקטורה של המבנה. הקיר הזה עומד ממש בצמוד לקיר של קולקטיב האמנות הלוס אנג'לסי CYRCLE וממש מעבר לפינה ליצירה של האמן הגרמני Christian Boehmer, מה שהופך את מקבץ המבנים הזה לגלריה פתוחה מרהיבה.
קריאה לפעולה של Shepard Fairey בקרויצברג
ברובע קרויצברג, ממש בסמוך לתחנת הרכבת Hallesches Tor, ברחוב Mehringplatz 28 מחכה לכם מסר מאחד האמנים המשפיעים בעולם, עליו כבר כתבתי בעבר Shepard Fairey. פרי הופך את סצנת אמנות רחוב בקרויצברג לזירת מאבק פוליטית. הוא צמח מתרבות הסקייטבורד והפאנק, והתפרסם ביכולת שלו לקחת סמלים גרפיים חזקים ולהטמיע אותם בתודעה הציבורית, תוך אמונה שאמנות חייבת להיות נגישה לכולם. הוא תמיד מחפש דרכים לאתגר את הסטטוס קוו, והיצירות שלו הן תמיד הזמנה למחשבה על זכויות אדם וחופש וצדק חברתי.
היצירה "Make Art Not War" שנוצרה בספטמבר 2014 היא אחת מיצירות האמנות המפורסמות והמשפיעות בעיר, והיא מעבירה מסר אנטי מלחמתי חזק המבוסס על כרזה מפורסמת שעיצב פיירי בזמן מלחמת עיראק. זוהי פרפרזה על סיסמת ההיפים המוכרת מתוך תפיסה שהיצירה היא הכלי החזק ביותר למאבק בהרס. בסגנון המזוהה איתו הכולל אסתטיקה של תעמולה וקווים גאומטריים נקיים, פיירי מציג וורד אדום גדול המסמל חיים, שגבעולו הופך לגדר תיל המייצגת דיכוי. סביב הגבעול נעולים אזיקים עם הכיתוב "Rise Above" הקוראים לאנושות להתעלות מעל השנאה, ומשני צידי הוורד ניצבות מברשות צבע המעוצבות כחניתות, כלי הנשק של האמן להגנה על החופש. בראש היצירה מופיעה העין הבוחנת עם המילים "Eyes Open" וכן "Mind Open", שנועדו לעורר חשיבה חופשית. הבחירה בכיכר Mehringplatz אינה מקרית, שכן האזור סבל מהרס כבד במלחמת העולם השנייה, והצבת יצירה צבעונית ובעלת מסר של שלום במקום זה מעניקה לו חיים חדשים ומשמעות היסטורית עמוקה.
אם אתם כבר באזור, אל תפספסו את היצירה הנוספת בפרויקט שנמצאת ממש מולה, ציפורי הקפוצ'ון של אמן הרחוב הדני Don John.
מעגל החיים של Fintan Magee בטגל
האמן האוסטרלי Fintan Magee נחשב כיום לאחד מאמני ציורי הקיר המובילים והמשפיעים ביותר בעולם. למרות שהתקשורת מכנה אותו לעיתים בנקסי האוסטרלי, סגנונו שונה לחלוטין. הוא צמח מתוך עולם הגרפיטי הלא חוקי בבריזבן, אך זנח אותו לטובת ציור של ריאליזם חברתי בקנה מידה ענק, תוך שימוש בטכניקות של אור וצל ואפקטים של זכוכית מלוטשת. מגי משתמש בקירות ענק בלונדון וברומא ואפילו במחנות פליטים בירדן כדי להדהד סוגיות גלובליות בוערות כמו משבר האקלים ומשברי הגירה ומאבקי מעמדות.
במאי 2015 הוא יצר את "Circle of Life" ברחוב Neheimer Str. 2 בשכונת טגל בצפון מערב ברלין, יצירה מונומנטלית המתנשאת לגובה של 41.5 מטרים. הציור מתאר גבר ואישה הנושאת תינוק העומדים על תל חורבות ומפנים גב זה לזו. הדמויות הללו מייצגות אנשים ומשפחות שחייהם נקרעו בעקבות מלחמה וסכסוכים, אך המבט המורם שלהם מסמל את חוסן רוח האדם ואת היכולת למצוא תקווה ולהתחיל מחדש. היצירה, שצוירה בדיוק בשיאו של גל ההגירה הגדול לאירופה, הפכה לאקט פוליטי רב עוצמה והזניקה את מתחם ArtPark Tegel שהפך מאז לשכונה המלאה בציורי ענק. מגי עצמו תיאר את עבודתו:
"ציור הקיר מבוסס על ספר הילדים 'גן של ילד' מאת מייקל פורמן. עבודתי מספרת על הרוח האנושית, על חוסנה ועל היכולת להתחיל מחדש לאחר הרס. זה מהדהד עמוקות עם ברלין, עיר שנבנתה מחדש לאחר הרס המלחמה וכיום אחת הערים היצירתיות ביותר בעולם." - פינטן מגי
קיר הזיכרון של Nils Westergard בשונברג
בכתובת Bülowstraße 94 בשונברג ניצב קיר בעל חשיבות היסטורית ורגשית עצומה. זהו קיר זיכרון בבונקר של אומה המוקדש לקורבנות המשטר הנאצי שנרדפו ונרצחו בשל זהותם ונטייתם, ופועל תחת העיקרון "The UNforgotten". הקיר הזה נועד להשתנות עם הזמן כשאמנים בינלאומיים משאירים עליו את חותמם כדי לספר את ההיסטוריה האפלה וליצור זיכרון קולקטיבי. הבסיס ליצירה הונח בקיץ 2017 על ידי האמנית Mademoiselle Maurice שיצרה משולש המורכב ממאתיים ציפורי אוריגמי ממתכת, סמל לטלאי המשולש הוורוד שבו סומנו אסירי המחנות ההומוסקסואלים.
בינואר 2019 הצטרף האמן הבלגי אמריקאי Nils Westergard, הידוע בפורטרטים העוצמתיים שלו העוסקים באינטימיות ושבריריות, ויצר תוספת מצמררת בשיתוף עם פרויקט פניהם של אסירי אושוויץ. הוא צייר את דיוקנו של ולטר דגן, מסגר בן 32 שגורש בגלל נטייתו ונרשם באושוויץ בשנת 1941 עם מספר האסיר 20285 והטלאי הוורוד על חזהו, לפני שהועבר למחנה מאוטהאוזן ב-1942 מבלי שידוע אם שרד. המבט החודר של דגן בציור תופס את העוברים והשבים מכל זווית, כשלצידו מופיע שער מחנה הריכוז. זוהי חובת צפייה לכל מי שעובר ברחוב, יצירה שמשתמשת בכוחה של האמנות כדי להבטיח שלעולם לא נשכח.
רוצים לגלות את היצירות האלו מקרוב ולפענח את השכבות של אמנות הרחוב בברלין? אתם מוזמנים להצטרף אליי לסיור אמנות רחוב בברלין שבו נחווה את העיר הזו באמת, ניכנס אל הקרביים של היצירות, ונבין איך קיר אחד מספר סיפור של מאה שנה.
הפרויקט הזה הוא הזמנה אמיתית לגלות את העיר דרך הרגליים והעיניים. אני מזמין אתכם לבקר באתר הרשמי של הפרויקט ולצאת לטיול מרתק בעיר בעקבות עשרות היצירות הפזורות בה שמחכות שתגלו אותן.
לעוד סיפורים מרתקים על האמנות והפינות הנסתרות שמרכיבות את הגלריה החיה של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות