מכתב אהבה מהבונקר של סבתא: הסיפור המרגש של ה-Oma Bunker בשונברג

באמצע רחוב סואן בשונברג, ניצבת מפלצת בטון אפורה מתקופת מלחמת העולם השנייה. אבל הבניין הזה, המכונה בפי המקומיים "אומה בונקר" (הבונקר של סבתא), הוא אחד המקומות המרגשים בעיר. הוא מספר סיפור מדהים על קהילה של קשישים, על אמנות רחוב, ועל הקשר המפתיע לצלמת הגרפיטי האגדית מרתה קופר. בפוסט הזה נפענח את כל השכבות שלו.

מקלטים בשמיים: סיפורם של הבונקרים העיליים בברלין

כדי להבין את הבניין הזה, צריך לחזור אחורה בזמן לשנות ה-40. במסגרת תוכנית חירום של היטלר, נבנו ברחבי ברלין בונקרים עיליים (Hochbunker) מפלצתיים. אלו היו מבצרי בטון בלתי ניתנים להריסה, שנועדו לספק הגנה לאלפי אזרחים מהפצצות אוויריות, אך גם לשמש ככלי פרופגנדה שנועד להפגין עוצמה וחוסן. הבונקר הספציפי הזה נבנה במקור עבור חברת הרכבות הקיסרית ונועד להגן על נוסעים ועובדים.

"מכתב אהבה מהסבתות": איך מרתה קופר קשורה לסיפור?

אז למה "סבתא"? הכינוי "אומה בונקר" הוא כינוי חיבה שהדיירים הקשישים של הבניין, המשמש כדיור מוגן, אימצו בעצמם בהומור עצמי.

כאן הסיפור הופך למדהים. מוזיאון URBAN NATION הסמוך מעניק מלגה יוקרתית על שם "הסבתא האמיתית של הגרפיטי", הצלמת האגדית מרתה קופר. הזוכה הראשון במלגה, האמן הקנדי דילן מיטרו, החליט לחבר בין שתי ה"סבתות" - מרתה קופר, ודיירי ה"אומה בונקר".

מיטרו יצר פרויקט בשם "מכתב אהבה מהאומה בונקר" (Love Letter from the Omabunker). הוא נכנס לבניין, בילה עם הדיירים הקשישים, צילם אותם ושמע את סיפוריהם. לאחר מכן, הוא הפך את הדיוקנאות שלהם לקולאז' "פייסט-אפ" ענק שהודבק על חזית הבניין. זוהי מחווה מרגשת שנתנה פנים וקול לקהילה שלמה, והוכיחה שאמנות רחוב יכולה לחבר בין דורות.

המשולש הוורוד: סיפורה של הקהילה הגאה בשונברג

כישראלים, אנו גדלים ומתחנכים על זיכרון השואה וששת מיליון היהודים שנרצחו בה, וכמעט ולא לומדים על הקורבנות הנוספים של המשטר הנאצי. כישראלי, יהודי, ברלינאי וגיי, אני רואה בסיורים שאני מקיים אמצעי לתת חיים וקול לקורבנות היהודים, ויש לכולנו אחריות לספר גם את סיפורם של המיעוטים האחרים שנרדפו: מתנגדי המשטר, הצוענים וההומואים. ציור הקיר העוצמתי הזה, של צמד האמנים Costwo, הוא נקודת פתיחה חשובה לסיפור הזה.

הציור מתאר אסיר ממחנה הריכוז זקסנהאוזן שעונד את המשולש הוורוד - הסמל שבו הנאצים סימנו הומוסקסואלים. מיקומו כאן, בשכונת שונברג, אינו מקרי. בשנות ה-20, האזור סביב נולנדורף-פלאץ היה המרכז התוסס והליברלי ביותר של הקהילה הגאה בעולם, עם עשרות ברים ומועדוני קברט. עם עליית הנאצים לשלטון, כל החופש הזה נמחק באכזריות. אלפי הומוסקסואלים נאסרו תחת "סעיף 175" ונשלחו למחנות ריכוז. הציור הזה הוא אנדרטה לזכרם, תזכורת כואבת לאחת הקהילות שנרדפו ונשכחו. כיום, שונברג חזרה להיות "רובע הקשת בענן" (Regenbogenkiez), מרכז גאה, צבעוני ופתוח, והציור הזה משמש כתזכורת היסטורית בלב הקהילה המתחדשת.

גלריה חיה וסיפור נוסף

בשונה ממוזיאון רגיל, הקירות האחרים של הבונקר הם גלריה חיה שמתעדכנת כל הזמן. אמנים בינלאומיים מוזמנים לצייר על החזיתות, ולעיתים מוצגות עליהן גם תערוכות צילום ענקיות. מאחורי חזית האמנות המרהיבה, הבונקר משמש גם כבניין מגורים, בין היתר לדיור סוציאלי, מה שיוצר מציאות ברלינאית מורכבת של אמנות בינלאומית לצד סוגיות חברתיות מקומיות.

המקום: Oma Bunker (Hochbunker Pallasstraße) כתובת: Pallasstraße פינת Bülowstraße, 10781 Berlin

רוצים לגלות את הבונקר ואת סצנת הרחוב? בואו לסיור!

הבונקר והסיפורים שלו הם תחנת חובה בסיור הגרפיטי ואוכל הרחוב שלי בשונברג. בסיור, אנחנו מפענחים את היצירות, מדברים על ההיסטוריה, ומגלים עוד פנינים נסתרות בשכונה המרתקת הזו.

טיפ! הבונקר הוא חלק מ"קמפוס" האמנות של מוזיאון URBAN NATION, שנמצא ממש בהמשך הרחוב (Bülowstraße 7). אני ממליץ בחום לשלב את הביקור בבונקר עם כניסה למוזיאון עצמו.

---

אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!