ברלין של שנת 2026 היא הרבה יותר מעיר בירה, היא גלריה חיה ונושמת שמשתנה ללא הרף. אם בעבר הקירות המלוכלכים של העיר היו סמל למרד פרוע או להזנחה של שנות ה-90, הרי שהיום הם הפכו לנכסי תרבות של ממש. את השינוי הזה מוביל פרויקט ה-ONE WALL של עמותת Urban Nation, מיזם שהוקם בשנת 2013 מתוך מטרה מוצהרת למסד ולהנגיש את אמנות הרחוב לציבור הרחב. הפילוסופיה של הפרויקט פשוטה אך מהפכנית, להוציא את האמנות מהקופסה הסטרילית של המוזיאון ולהנחית אותה היישר אל לב השכונות. בניגוד לציורי קיר אקראיים,

ברלין היא עיר של ניגודים, אבל המעבר החד בין מרכז העיר התוסס והתיירותי לבין שכונות המגורים האפורות של קצה הצפון, הוא חוויה שקשה להסביר במילים. רוב המטיילים שמגיעים לעיר מחפשים את אמנות הרחוב בסמטאות של קרויצברג או על שרידי החומה באיסט סייד גלרי, אבל כדי לראות את האמנות האמיתית, זו שמשנה מציאות ונוגעת בחיים של אנשים, צריך להרחיק עד לשכונת טגל (Tegel). שם, בין שיכוני בטון ענקיים ומונוליטיים, מסתתר פרויקט Artpark Tegel, גלריה אנכית מטורפת בגובה של 42 מטרים, שמוכיחה שלצבע יש כוח ל

ברלין היא עיר של שכבות. בכל פינת רחוב אפשר למצוא היסטוריה שצבועה על גבי היסטוריה, פוסטרים שמונחים זה על זה וגרפיטי שמכסה קירות שלמים. אבל בזמן שרוב האמנים עסוקים בלהוסיף צבע לעיר, יש אמן אחד שבוחר לעשות בדיוק את ההפך - הוא מקלף, חוצב וגורע מהקיר כדי לחשוף את הנשמה של ברלין. הכירו את אלכסנדר פארטו , הידוע בשם Vhils . הטכניקה: Scratching the Surface כדי להבין את Vhils , צריך להבין שהוא לא עובד עם מכחול. הוא עובד עם פטישים, אזמלים, מקדחות ופטישוני אוויר. הטכניקה שלו, שהוא מכנה "