נוסעים על ההיסטוריה: סיור לאורך קווי הרכבת העיליים U1 ו-U3
- shai doitsh שי דויטש

- 22 ביוני
- זמן קריאה 5 דקות
מי שמבקר בברלין או חי בה יום-יום מכיר היטב את החוויה הדינמית, המהירה ולעיתים המחוספסת של נסיעה בקרונות הצהובים של קווי הרכבת U1 ו-U3. בשלב מסוים, הרכבת מגיחה מבטנה של האדמה, עולה אל פני השטח ומתחילה לשייט בגובה העיניים של העיר מעל קונסטרוקציות פלדה ירוקות ומרשימות, כשהיא חוצה שכונות, מציצה לחלונות הבתים של קרויצברג וחולפת מעל ראשיהם של העוברים והשבים. הטיסה האורבנית הזו מרגישה קצבית ומודרנית לחלוטין, אבל האמת היא שהמסלול שלה אינו מקרי בשום צורה. המהנדסים שבנו את הקווים האלו לא המציאו תוואי חדש, הם פשוט הניחו את קורות הפלדה בדיוק מוחלט מעל קו הגבול העתיק של חומת המכס המלכותית של ברלין מהמאה ה-18, ה-Akzisemauer.

כאשר אתם נוסעים ברכבת העילית הזו, אתם למעשה נוסעים לאורך מפת רפאים של העיר העתיקה, והתחנות שבהן אתם עוצרים הן השערים המקוריים שדרכם נכנסו פעם אל ברלין.
הרכבת שנוסעת מעל העבר: מהנדסי המאה ה-19 פוגשים את פרוסיה הישנה
כדי להבין איך הכל התחבר, צריך לחזור לשנת 1734. מלך פרוסיה, פריץ וילהלם הראשון, הידוע בהיסטוריה כ"המלך החייל", החליט להקיף את ברלין בחומת ענק. בניגוד לחומות האבן של ימי הביניים, החומה הזו לא נועדה להגנה מפני צבאות זרים או פולשים, היא נבנתה משתי סיבות כלכליות ומשטרתיות ברורות, לגבות מס ומכס (Akzise) על כל סחורה, בהמה או מזון שנכנסים לעיר, ולמנוע מחיילים מהצבא הפרוסי הנוקשה לערוק ולברוח החוצה. החומה הזו נמתחה לאורך קילומטרים והכילה 18 שערים מבוצרים היטב.
בפוסט שכתבתי לכם על המרקיש מוזיאון (Märkisches Museum) תוכלו לראות במו עיניכם דגם פיזי מרהיב ומדויק של ברלין באותה תקופה, המציג איך נראתה העיר כשהייתה מוקפת כולה בחומה הזו, וכיצד כל אחד מהשערים שלט על התנועה. .
בשנות ה-60 של המאה ה-19, ברלין החלה לצמוח בקצב מטורף והחומה פורקה כדי לאפשר לעיר להתרחב, אך השטח שעליו היא עמדה נותר ריק ופתוח. כמה עשורים מאוחר יותר, כאשר חברת סימנס והלסקה החלה לבנות את מערכת הרכבות המהפכנית של העיר, ה-Hochbahn, פוטסדאמר פלאץ ומרכז העיר כבר היו צפופים מדי מכדי לחפור בהם. המהנדסים הציצו במפות הישנות וראו את קו הרפאים הריק שהשאירה החומה שפורקה, והבינו שזהו התוואי המושלם להקמת גשרי הרכבת העיליים המפוארים שלהם, שנפתחו רשמית בשנת 1902.
תחנת Hallesches Tor וסודות ה"רונדל" הפרוסי שפגש את עולם הגרפיטי

התחנה המושלמת להתחיל בה את סיור הרפאים הזה היא Hallesches Tor, שער האלה. אם תרדו מהרכבת ותצעדו דקה אחת לעבר כיכר מחרינגפלאץ (Mehringplatz), אתם תגלו שהכיכר הזו בנויה בצורה של עיגול מושלם. הסיבה לכך היא שבשנת 1734 הכיכר הזו תוכננה כחלק מהתכנון הבארוקי המלכותי של העיר, ושמה המקורי היה Das Rondell (הרונדל). היא שימשה כרחבת הכניסה הדרומית והמפוארת של חומת המכס, ממש מאחורי השער המבוצר שפנה לכיוון הדרך שהובילה לעיר האלה.
כשעומדים במרכז הכיכר, קשה שלא להבחין בפסלי האבן המרשימים ובשלט האדריכלי ההיסטורי של דאס רונדל, המנציחים את הפאר הפרוסי הישן של השער הדרומי. ממש בלב הכיכר ניצב עמוד הניצחון המופלא, ה-Friedenssäule, שנבנה בשנת 1843 כדי לציין 25 שנות שלום מאז הניצחון הגדול על נפוליאון בונפרטה בקרב ווטרלו, ובראשו ניצב פסל ברונזה מהפנט של אלת הניצחון ויקטוריה. הכיכר כולה נחרבה ונמחקה לחלוטין בהפצצות הקשות של מלחמת העולם השנייה, אך עמוד הניצחון הזה שרד באורח נס בלב החורבות, ועומד שם גם היום כעוגן היסטורי בודד.
אך הניגוד הברלינאי האמיתי מתגלה כשמביטים היום על הבניינים המקיפים את הכיכר ההיסטורית הזו, שהפכו לקנבס ענק עבור כמה מאמני הרחוב החשובים בעולם. על קיר המבנה במחרינגפלאץ 28 נישאת אחת מיצירות ה-One Wall האייקוניות והמפורסמות ביותר בעיר של האמן האמריקאי שפרד פיירי, המוכר כ-Obey. היצירה המונומנטלית הזו, שנקראת "Make Art Not War", מציגה סגנון גרפי חזק ומהפנט בגווני אדום, שחור וזהב, המשלב דמות נשית עם עיטורי פרחים ופציפיזם מובהק, שיושב בצורה אירונית ומתוחכמת מול עמוד הניצחון של קרב ווטרלו.
ממש בבניין הצמוד, במחרינגפלאץ 29, ניצבת יצירת One Wall מופלאה נוספת של האמן הדני דון ג'ון (Don John). היצירה שלו מציגה פורטרט ענק ועמוק של דמות הלובשת קפוצ'ון, ומתוכה פורצת חבורה של ציפורי שיר שחורות שעפות אל על, עבודה עדינה ומלאת מלנכוליה שמשתלבת בצורה מושלמת ברוח החופשית של הרובע הנוכחי.
קוטבוסר טור: מפקידי המכס הקשוחים אל הלב הטורקי התוסס
כשאנחנו חוזרים אל קרונות הרכבת וממשיכים בנסיעה מזרחה, קו המסילה לוקח אותנו לאורך השרידים החשופים של עמודי הגרניט ההיסטוריים ששרדו, הגשרים הישנים חולפים מעל הרחובות, ואנחנו נוחתים בתוך התחנה הכי סוערת, רועשת ומלאת חיים בקרויצברג, היא תחנת Kottbusser Tor (קוטבוסר טור).
בעבר, השער הזה נקרא על שם העיר קוטבוס, והוא היה נקודת הביקורת המרכזית עבור סוחרים, חקלאים ואיכרים שהגיעו מדרום-מזרח גרמניה. פקידי המכס הפרוסים הקשוחים היו עומדים כאן, מחטטים בתוך עגלות עץ עמוסות בחזירים, תפוחי אדמה וקמח, וגובים פרוטות מס עבור כל מוצר שנכנס לברלין. המקום היה שער כלכלי קפדני ומפוקח שהפריד בין השדות החקלאיים של פרוסיה לבין העיר המתפתחת.
כיום, המקום המכונה בפי המקומיים "קוטי" (Kotti), הוא הלב הפועם והבלתי מצונזר של ברלין המהגרת והאלטרנטיבית. נקודת המכס הפרוסית הפכה לצומת דרכים רב-תרבותי עצום, מלא בחנויות דונר, בתי קפה טורקיים והפגנות פוליטיות סוערות. במרחק הליכה קצרצר משם, לאורך גדותיה של תעלת לנדוור (Landwehrkanal) המקסימה, מתרחש פעמיים בשבוע השוק הטורקי המפורסם של רובע מייבכאופר. זהו המקום שבו האווירה הפרוסית מתפוגגת לחלוטין לטובת שוק ים-תיכוני צבעוני, מלא בריחות של תבלינים, זיתים, בדים, מוזיקת רחוב חיה, והמוני ברלינאים שיושבים על רציפי המים של התעלה עם בירה או קפה תחת השמש של יוני.

שלזישס טור: טירות פלדה, קולינריה בתא שירותים וחיי לילה סוערים
התחנה הבאה במסע שלנו היא Schlesisches Tor (שלזישס טור), שער שלזיה. בעבר, זה היה השער המזרחי ביותר של החומה, שפנה לכיוון הדרך שהובילה לחבל שלזיה ההיסטורי. המיקום שלו היה אסטרטגי במיוחד, מכיוון שהוא ישב בצמוד לנהר השפרה, והיה נקודת המפגש שבין תנועת הרכבות, הכרכרות והסירות שהביאו חומרי גלם, עצים ופחם לבניית המפעלים של ברלין.
כיום, המבנה האדריכלי המרהיב של התחנה עצמה, עם הגגות המחולקים וקשתות הלבנים האדומות, מזכיר טירה עקשנית מהמאה הקודמת שיושבת ממש מעל הצומת הסואן. השער הפרוסי הישן הפך למוקד עלייה לרגל עבור חובבי קולינריה וחיי לילה. מתחת למסילת הרכבת, בתוך מה שהיה פעם תא שירותים ציבורי עתיק עשוי ברזל יצוק משנת 1920, פועל כיום מוסד ההמבורגרים המפורסם Burgermeister. התור הארוך שמשתרך שם בכל שעות היום והלילה הוא חלק בלתי נפרד מהנוף האורבני, והחוויה של אכילת המבורגר עסיסי בלב כיכר סואנת, כשמעל הראש שלכם משקשקות הרכבות הצהובות, היא ברלין במיטבה.
משם, הדרך קצרה מאוד אל מעבר לנהר לעבר מתחם ה-RAW המפורסם (RAW-Gelände). מדובר במתחם ענק של מוסכים וסדנאות לתיקון רכבות של פעם, שהפך לגן עדן של תרבות אלטרנטיבית, מועדונים מחתרתיים, אולמות טיפוס, וברים חבויים בתוך מבני תעשייה חלודים המכוסים בגרפיטי מכל עבר.

האמנות שעל המסילה: לפגוש את האסטרונאוט וצוות פרדוקס
אחד הדברים המרתקים ביותר בנסיעה הזו הוא העובדה שהחלונות של ה-U1 וה-U3 משמשים כמושב בשורה הראשונה של מוזיאון אמנות הרחוב הגדול בעולם. במהלך הנסיעה בין התחנות, אם תביטו היטב אל קירות המבנים הגדולים, תוכלו לראות כמה מיצירות המופת החשובות והמפורסמות ביותר בעיר.
הבולטת שבהן היא יצירת הענק "האסטרונאוט הקוסמי" (Cosmic Astronaut) של האמן הצרפתי ויקטור אש (Victor Ash), הממוקמת על קיר בניין עצום בקרויצברג וצופה על מסלול הרכבת. מדובר באסטרונאוט ענק, המרחף בשחור-לבן על רקע לבן, יצירה שהפכה לאחד הסמלים הוויזואליים החזקים ביותר של העיר החופשית והחולמת.
בנוסף, לאורך גגות הבתים, ארובות המפעלים וקירות קווי הרכבת, אתם תפגשו שוב ושוב את יצירות הגרפיטי, הכתובות הבועטות והמיצבים המורכבים של צוות פרדוקס (Paradox) האגדי. חברי הצוות הברלינאי הזה ידועים בסגנון ה-Bombing המטורף שלהם על מקומות גבוהים וכמעט בלתי אפשריים להשגה, והעבודות המתוחכמות שלהם מלוות את הנסיעה שלכם ומזכירות לכם שבברלין, ההיסטוריה הפרוסית והתרבות המחתרתית של הרחוב תמיד פוסעות יחד, יד ביד.

📍 מידע למסלול:
הקו: קווי הרכבת U1 או U3.
נקודת התחלה מומלצת: תחנת Hallesches Tor.
נקודת סיום מומלצת: תחנת Schlesisches Tor.
הטיפ שלי: שבו תמיד בצד שמאל של הרכבת בנסיעה לכיוון מזרח, כדי לקבל את זווית הצפייה הטובה ביותר על הרחובות ההיסטוריים, הכיכרות, ואמנות הרחוב שנפרסת לאורך התוואי של החומה הישנה.
ברלין מוכיחה בכל פעם מחדש שהיא לא מוחקת את השכבות ההיסטוריות שלה, היא פשוט מוצאת דרך יצירתית לחיות בתוכן. חומת המכס שנועדה פעם לסגור, לכלוא ולגבות כסף, הפכה בזכות חזון הנדסי לרכבת העילית שמחברת את האנשים, ומאפשרת לאמנות, לתרבות ולחיים האמיתיים לזרום באוויר, גבוה מעל פני האדמה.
לעוד סיפורים שמגלים את ברלין האמיתית, המלצות חמות על מקומות בילוי לאורך הנהר וכל מה שקורה ברחובות של העיר בקיץ, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
















תגובות