יש רגעים בברלין שבהם העיר פתאום "קורצת" לך. זה בדרך כלל קורה כשמפסיקים להסתכל על המדרכה או על מסך הטלפון, ומתחילים להרים את העיניים למעלה, אל מעבר לקו הקומה הראשונה. שם, בפינות נסתרות או על קצות מרזבים, מחכה הפרס למי שבאמת סקרן לגבי הרחוב: דמות גבינה צהובה, קטנה וממזרת, שנראית כאילו היא תמיד הייתה שם, משקיפה על הקצב של העיר בחיוך מחורר. המפגש הראשון שלי איתה היה מקרי לגמרי, בתוך השגרה המהירה של ה- Mitte  (מיטה). ופתאום, ממש ליד הכניסה המיתולוגית של ה- Haus Schwarzenberg  (חצ

ברלין היא עיר של שכבות. בכל פינת רחוב אפשר למצוא היסטוריה שצבועה על גבי היסטוריה, פוסטרים שמונחים זה על זה וגרפיטי שמכסה קירות שלמים. אבל בזמן שרוב האמנים עסוקים בלהוסיף צבע לעיר, יש אמן אחד שבוחר לעשות בדיוק את ההפך - הוא מקלף, חוצב וגורע מהקיר כדי לחשוף את הנשמה של ברלין. הכירו את אלכסנדר פארטו , הידוע בשם Vhils . הטכניקה: Scratching the Surface כדי להבין את Vhils , צריך להבין שהוא לא עובד עם מכחול. הוא עובד עם פטישים, אזמלים, מקדחות ופטישוני אוויר. הטכניקה שלו, שהוא מכנה "

כולנו מכירים את ה-1 באפריל כיום המתיחות הבינלאומי, היום שבו אנחנו מטילים ספק בכל כותרת ברשת. אבל בברלין, התאריך שבאמת נחקק בזיכרון הדיגיטלי הקולקטיבי הוא דווקא ה-1 בפברואר. ביום הזה, בשנת 2020 , התרחשה אחת המתיחות הטכנולוגיות היצירתיות והחכמות ביותר שנראו בעיר - כזו שלא הייתה צריכה שורות קוד מורכבות, אלא רק עגלה אדומה קטנה, 99 טלפונים משומשים והרבה תעוזה ברלינאית טיפוסית. המתיחה שהפכה רחוב ריק לסיוט תנועה האמן הברלינאי סיימון וקרט ( Simon Weckert ) החליט לאתגר את האופן שבו א

ברלין היא לא עיר שיש בה מוזיאונים, ברלין היא המוזיאון. העיר הזו למדה אותי בכל פעם שאני יוצא לרחוב לצאת מהמסך ולזכור להסתכל למעלה, לצדדים ואפילו מתחת לרגליים. הקירות של ברלין מספרים את הסיפורים שלא תקראו בחדשות - הם חושפים סודות, לוחשים שירה, מספרים סיפור ומנציחים מאבקים חברתיים. בתור מי שנושם את הקירות האלו ביום-יום, אני מזמין אתכם לקלף יחד איתי את השכבות של הגלריה הפתוחה הגדולה בעולם. זירות הפעולה המרכזיות: איפה הכל קורה? מתחם RAW (פרידריכסהיין): האנרגיה התעשייתית מתחם הרכבת

במשך שנים מתקיים בברלין (ובעולם כולו) ויכוח עתיק יומין: איפה עובר הגבול בין ונדליזם לאמנות? מתי קשקוש על קיר הופך ליצירת מופת? התשובה, בעיניי, מעולם לא הייתה ברורה יותר מאשר ברגע שנתקלים בעבודה של Stereoheat . כשעמדתי לראשונה מול יצירה שלו, הדבר הראשון שתפס אותי היה הדיוק. זה לא היה נראה כמו משהו שרוסס בחופזה באישון לילה כדי לברוח מהמשטרה. זה נראה כמו איור שיצא הרגע מדפי ספר קומיקס מושקע או מתערוכה בגלריה, ופשוט הוגדל לממדי ענק על בטון. מקס רוש (Max Roche) , האיש שמאחורי הכינ