הילדים הרעים שעושים אמנות טובה: מסע צבעוני בעקבות Stereoheat וצוות SBB

במשך שנים מתקיים בברלין (ובעולם כולו) ויכוח עתיק יומין: איפה עובר הגבול בין ונדליזם לאמנות? מתי קשקוש על קיר הופך ליצירת מופת? התשובה, בעיניי, מעולם לא הייתה ברורה יותר מאשר ברגע שנתקלים בעבודה של Stereoheat.

כשעמדתי לראשונה מול יצירה שלו, הדבר הראשון שתפס אותי היה הדיוק. זה לא היה נראה כמו משהו שרוסס בחופזה באישון לילה כדי לברוח מהמשטרה. זה נראה כמו איור שיצא הרגע מדפי ספר קומיקס מושקע או מתערוכה בגלריה, ופשוט הוגדל לממדי ענק על בטון. מקס רוש (Max Roche), האיש שמאחורי הכינוי Stereoheat, הוא ההוכחה שאמנות רחוב יכולה להיות מוקפדת, אסתטית ומלאת רגש, לא פחות מאמנות קלאסית. בפוסט הזה נצא למסע בעקבותיו ובעקבות הצוות האגדי שאיתו הוא פועל.

הכירו את האגדות: מי הם ה-Super Bad Boys?

כדי להבין את האמנות של Stereoheat, חייבים להבין את הקרקע שממנה הוא צמח: צוות SBB, או בשמם המלא והאירוני - Super Bad Boys. בעולם הגרפיטי הברלינאי, השם הזה נהגה ביראת כבוד. הצוות, שפעיל בסצנה המקומית עוד משנות ה-90 המוקדמות, נחשב לאחד מעמודי התווך של התחום ("Kings" בסלנג המקצועי). הם שרדו את כל תהפוכות העיר, את נפילת החומה ואת הג'נטריפיקציה, ונשארו רלוונטיים ובועטים.

הייחוד של SBB טמון בחלוקת העבודה המושלמת שלהם ובשאיפה למצוינות. בעוד חברי צוות אחרים מתמחים ב"סטייל-רייטינג" (Style Writing) - אותן אותיות גרפיטי מורכבות, מפותלות ופראיות (Wildstyle) שקשה לפענח - Stereoheat מביא לשולחן את ה"דמויות" (Characters). הוא המאייר של החבורה. הסגנון שלו מחבר בין תרבות ההיפ-הופ של ניו-יורק בשנות ה-80 ("תור הזהב") לבין אסתטיקה של פופ-ארט וקומיקס מודרני. השילוב הזה, בין האותיות האגרסיביות לדמויות האנושיות והרכות של Stereoheat, הוא מה שהופך את הקירות של SBB ליצירות שלמות ומאוזנות.

תחנה ראשונה: הקפטן של וודינג (Stralsunder Kapitän)

התחנה הראשונה שלנו לוקחת אותנו ללב שכונת וודינג (Wedding), לרחוב Stralsunder Straße 33. כאן, על חזית של בניין מגורים שלם, מתנוסס המוראל המפורסם המכונה "הקפטן משטרלזונדר". זוהי דוגמה מובהקת למעבר של אמן רחוב מהמחתרת אל המיינסטרים: זו אינה עבודה פיראטית, אלא יצירה מוזמנת ומתוכננת בקפידה שמשנה את פני הרחוב כולו.

הדמות המצוירת היא של קפטן ימי, עטור זקן עבות ומקטרת, שמביט על העוברים ושבים במבט סמכותי אך נינוח. הבחירה בדמות יורד-ים אינה מקרית אצל Stereoheat; הוא מרבה להשתמש במוטיבים של מסע, חופש ומרחבים. העמידה מול הבניין הזה היא חוויה עוצמתית: קנה המידה העצום, יחד עם הירידה לפרטים הקטנים (כמו הברק בעיניים או הטקסטורה של הזקן), מוכיחים שעם הספריי הנכון והכישרון הנכון, קיר אפור יכול להפוך לקנבס מרגש.

תחנה שנייה: היהלום הנסתר של פנקו (Wackenberg Spray Wall)

אבל כדי לראות את האמנות של Stereoheat בשיאה, צריך להצפין לשכונת פנקו (Pankow), למתחם המכונה Wackenberg Spray Wall. בניגוד לקירות רחוב רגילים, זהו "Hall of Fame" (היכל תהילה) - קיר חוקי המיועד לאמני גרפיטי. המשמעות היא שכאן לא צריך למהר. האמנים יכולים להגיע עם סולמות, ציוד מלא וזמן בלתי מוגבל, והתוצאה בהתאם: רמת גימור ודיוק שלא מביישת מוזיאון.

בביקורי האחרון שם, הקיר היה תצוגת תכלית מרהיבה של SBB ו-Stereoheat, שנראתה כמו גלריה פתוחה: מצד אחד, דמות של "סבא היפסטר" מלא כריזמה - גבר מבוגר עם זקן צהוב בולט, כובע גרב וקריצה שובבה. לצידו, בולט הכיתוב הענק והמסוגנן SUPER BAD BOYS, חתימת הצוות שמשתלבת כחלק אינטגרלי מהציור. הדמות הזו משדרת את רוח ה"אולד סקול" של הצוות: ותיקים, מנוסים, אבל עדיין הכי קולים בשכונה.

מהצד השני, פגשתי את "נערת החורף" - דמות נשית עדינה בכובע צמר כחול, המפריחה נשיקה של פתיתי שלג. כאן בולטת פלטת הצבעים הייחודית של Stereoheat: שימוש בגווני פסטל, תכלת וטורקיז רכים, שנותנים ליצירה עומק ורוך, בניגוד גמור לבטון הקשוח שעליו היא מצוירת. היכולת שלו לצייר הבעות פנים מלאות חיים הופכת את הדמויות הללו לכמעט אמיתיות; נדמה שבעוד רגע הן יצאו מהקיר ויפתחו בשיחה.

המדריך למנווט: איך מגיעים לקיר בפנקו?

כאן נדרשת אזהרה קטנה אך חשובה למטיילים. אם תחפשו את שם המקום בגוגל מפות בצורה עיוורת, סביר להניח שתמצאו את עצמכם באמצע רחוב מגורים או מול שער נעול, מתוסכלים. המיקום במפות אינו מדויק ומפספס את הכניסה הנכונה לקיר, שנמצא למעשה על גב של מתחם מוסכים.

כדי להגיע בדיוק לנקודה הנכונה ולחסוך את השיטוט המיותר, עליכם להגדיר בניווט יעד ספציפי מאוד: פינת הרחובות Grumbkowstraße ו-Wackenbergstraße. אל תתפתו להיכנס לעומק הרחובות הצדדיים או לחפש מספרי בתים. לכו בדיוק למפגש הרחובות הזה. מנקודת הצומת, הביטו לעבר מתחם המוסכים ותראו את הקיר הצבעוני בולט למרחוק. זו הדרך הבטוחה להגיע לפנינה הנסתרת הזו.

היציאה מאזור הנוחות של השכונות המתויירות (כמו מיטה או קרויצברג) היא תמיד מתגמלת, במיוחד כשמדובר באמנות רחוב. הביקור בוודינג ובפנקו חושף צד אחר של ברלין - צד שבו הגרפיטי הוא לא רק מחאה או סימון טריטוריה, אלא אמנות גבוהה, מחושבת ומלאת יופי. Stereoheat וצוות SBB מוכיחים שהרחוב הוא הגלריה הגדולה והדמוקרטית ביותר בעולם, וכל מה שצריך זה לדעת לאן להסתכל.

---

אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!