ה-1 בפברואר בברלין: כשעגלה אדומה קטנה ניצחה את ענקי ההייטק
- shai doitsh שי דויטש
- לפני שעה
- זמן קריאה 4 דקות
כולנו מכירים את ה-1 באפריל כיום המתיחות הבינלאומי, היום שבו אנחנו מטילים ספק בכל כותרת ברשת. אבל בברלין, התאריך שבאמת נחקק בזיכרון הדיגיטלי הקולקטיבי הוא דווקא ה-1 בפברואר. ביום הזה, בשנת 2020, התרחשה אחת המתיחות הטכנולוגיות היצירתיות והחכמות ביותר שנראו בעיר - כזו שלא הייתה צריכה שורות קוד מורכבות, אלא רק עגלה אדומה קטנה, 99 טלפונים משומשים והרבה תעוזה ברלינאית טיפוסית.
המתיחה שהפכה רחוב ריק לסיוט תנועה
האמן הברלינאי סיימון וקרט (Simon Weckert) החליט לאתגר את האופן שבו אנחנו תופסים "מציאות" בעידן האלגוריתמי. הוא רכש 99 טלפונים חכמים יד-שנייה, הפעיל את הניווט של גוגל מפות בכולם בו-זמנית, והניח אותם בתוך עגלת יד פשוטה. בבוקר שקט של פברואר, הוא החל לצעוד לאט לאט לאורך רחוב Schillingstraße וחצה את גשר Schillingbrücke.
האלגוריתם של גוגל, שמזהה ריכוז של מכשירים שנמצאים באותו מיקום ונעים בקצב הליכה, פירש את הנתונים כפקק תנועה אימתני. בתוך דקות, הרחוב נצבע באדום בוהק על המפות של מיליוני נהגים, שהופנו באופן אוטומטי למסלולים עוקפים. וקרט בחר במיקום הזה בפינצטה: הוא צעד ממש מתחת לחלונות של משרדי גוגל ברלין ששכנו אז ברחוב, מזכיר למהנדסים הכי מבריקים בעולם שחבורה של טלפונים ישנים ועגלה יכולים לשכתב את המציאות הדיגיטלית שלהם.
למה הוא עשה את זה? האמנות שבחסימה
הסיבה שמאחורי הפרויקט, שזכה לשם "Google Maps Hacks", הייתה עמוקה בהרבה מסתם מתיחה משעשעת. וקרט רצה לעורר דיון על הכוח העצום שיש לאפליקציות הניווט על חיינו הפיזיים. הוא ביקש להראות שגוגל מפות היא לא רק שיקוף של המציאות, אלא היא יוצרת מציאות: היא קובעת אילו רחובות יהיו רועשים, אילו עסקים יקבלו לקוחות ואילו שכונות יישארו שקטות.
התגובות בעולם היו מרתקות. בעוד שהרשתות החברתיות התפוצצו מצחוק והערכה ליצירתיות ה"לואו-טק", גוגל עצמה הגיבה באופן מפתיע ברוח חיובית. החברה מסרה שהם "אוהבים לראות שימושים יצירתיים כאלה" ושהם משתמשים בלקחים מהניסוי כדי לשפר את המערכת. וקרט הוכיח שזוהי אמנות רחוב מודרנית: במקום להשתמש בספריי צבע על קיר, הוא השתמש ב"חסימת רחוב" וירטואלית כדי לצבוע מחדש את המפה של העיר.
ה Schillingbrücke: גשר של אבן חול וזכרונות חצויים
הגשר הזה, שנבנה בשנת 1894 בסגנון הניאו-רנסאנס מאבן חול אדומה, הוא הרבה יותר ממעבר מעל נהר השפרה. הוא שרד את מלחמת העולם השנייה כמעט ללא פגע, אך במלחמה הקרה הוא הפך לאחת מנקודות הגבול הרגישות ביותר בעיר. הנהר מתחתיו היה שייך למזרח ברלין, בעוד הגדה הדרומית הייתה שייכת למערב.
זהו מקום טעון בסיפורים: לפחות שני אנשים נורו למוות על ידי שומרי הגבול המזרח-גרמניים ממש ליד הגשר כשניסו לשחות אל החופש במערב. סיימון וקרט בחר להפוך את המקום שבו פעם חומות פיזיות חסמו את התנועה, למקום שבו "חומה וירטואלית" עושה את אותו הדבר בדיוק.
לחצוב בנשמה של העיר: האמנות של Vhils
אם תרדו מהגשר לכיוון מתחם ה-YAAM (Young African Art Market), תגלו שהעיסוק בשכבות של ברלין מקבל צורה פיזית ומרשימה. כאן נמצאת אחת היצירות החזקות של האמן הפורטוגזי Vhils, אמן שאינו "מוסיף" לקיר, אלא גורע ממנו. בטכניקה שהוא מכנה "Scratching the Surface", הוא משתמש בפטישים, אזמלים ואפילו חומרי נפץ קטנים כדי לחצוב בשכבות הבטון והלבנים. ב-YAAM הוא חצב פורטרט מונומנטלי של פנים אנונימיות – אמירה על האנשים השקופים שמרכיבים את העיר. זוהי האנטי-תיזה המושלמת ל"האק" של גוגל: בזמן שגוגל ממפה אותנו כנתונים, Vhils חופר עמוק בלבנים כדי למצוא את האדם.
(אגב, אם ייצא לכם לעבור ברחוב Potsdamer Straße, תוכלו לראות יצירה נוספת שלו מאותה סדרה, שרבים מזהים בה את פניו של סוון מרקוורדט – הסלקטור האגדי של הברגהיין).
מתחם Holzmarkt 25: הניצחון של הלואו-טק והקהילה
ממש בפינה של הגשר שוכן ה-Holzmarkt 25. זהו סיפור הצלחה ברלינאי קלאסי של קהילה שנלחמה ביזמי נדל"ן וניצחה. המתחם הוקם על חורבות מועדון ה-"Bar 25" המיתולוגי, ובמקום עוד בניין משרדים מזכוכית, הוקם כאן "כפר עירוני" שבנוי מעץ, חומרים ממוחזרים והרבה דמיון.
ההולצמרקט הוא קואופרטיב שמקיים בתוכו עולם ומלואו: מאפייה אורגנית, גן ילדים לאמנים, אולפני הקלטה ואפילו חווה לגידול פטריות. זהו מרחב שמשנה את פניו לחלוטין לפי העונות:
בחודשי החורף: המקום הופך לממלכה חורפית קסומה עם ה-Wintermarkt. בניגוד לשווקים המסחריים, כאן תמצאו מדורות ענק על שפת הנהר, אווירה אינטימית, יין חם (Glühwein) ודוכני אוכל רחוב שמרגישים כמו כפר קטן באמצע העיר הסואנת.
בחודשי הקיץ: המתחם הופך לחוף ים עירוני תוסס. אזור ה-"Pampa" מתמלא בכיסאות נוח על החול, הופעות חיות של מוזיקה אלקטרונית וג'אז נשמעות מכל פינה, ואנשים יושבים על רציפי העץ עם בירה קרה וצופים בסירות שעוברות בשפרה. זהו המקום שבו היצירתיות הברלינאית חיה ובועטת, הרחק מהמסכים.
רוצים לגלות את הצדדים הלא שגרתיים של ברלין דרך העיניים של האמנים המקומיים? הצטרפו אליי לסיור גרפיטי ותרבות רחוב!
סגירת מעגל: מהעגלה האדומה לתא הטלפון ב-RAW
כדי להשלים את החוויה, אני ממליץ להמשיך ברגל לאורך הנהר, לחלוף על פני ה-East Side Gallery ולהגיע למתחם ה-RAW-Gelände. שם, בין קירות הגרפיטי המפורסמים, מחכה לכם ה-Teledisko - תא טלפון ישן שהפך למועדון הריקודים הקטן בעולם.
רוצים לצלול עמוק יותר אל תוך מתחם ה-RAW והסודות שלו? מוזמנים לקרוא את הפוסט המלא שלי על המתחם כאן
יש משהו פואטי בסגירת המעגל הזו: הפוסט שלנו התחיל ב-99 טלפונים ששיבשו את המציאות הדיגיטלית על הגשר, והוא מסתיים בתא טלפון אחד ב-RAW שבו אפשר פשוט להיכנס, לסגור את הדלת, ולרקוד כאילו אף אלגוריתם לא צופה בנו.
אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות