מקיר המוזיאון לקירות ברלין, פרויקט Walls of Vision
כשאנחנו חושבים על אמנות קלאסית, התמונה שעולה לנו בראש היא לרוב של מוזיאון שקט, חללים סגורים, תאורה עמומה ושומרים שמקפידים שלא נתקרב יותר מדי אל הקנבס. אבל ברלין, כמו שברלין יודעת לעשות הכי טוב, לוקחת את המוסכמות האלה ומרסקת אותן על קירות הבטון. הפעם, מי שאחראי לאחד המיזמים הבולטים של אמנות רחוב בברלין הוא פרויקט בשם "Walls of Vision", מיזם שאפתני ומרגש של קרן ד"ר הנס ריגל.
במקום לחכות שאנשים יגיעו אל האמנות, הפרויקט הזה מחליט להוציא את יצירות המופת ההיסטוריות החוצה, אל המרחב הציבורי הפתוח והרועש. המיזם מעניק לאמני רחוב אורבניים קנבס עצום ממדים בדמות חזיתות של בניינים, ויד חופשית לחלוטין ליצור פרשנויות מודרניות, בועטות ולעיתים פרובוקטיביות לאותן קלאסיקות אירופאיות. התוצאה היא שיח מרתק בין תקופות, הנגשת התרבות לדור הצעיר לגמרי בחינם, ומעל הכל, סיפורים אנושיים שקמים לתחייה ברחובות העיר ומזמינים אותנו לעצור רגע ולהתבונן.
הגיבור שלנו, הצייר היהודי מונזה
כדי להבין באמת את העוצמה של הפרויקט הזה כאן בברלין, אנחנו חייבים לנסוע קצת אחורה בזמן ולהכיר מקרוב את הגיבור המרכזי של היצירה הראשונה שלנו, מקס ליברמן. ליברמן לא היה רק צייר מוכשר, הוא היה מגדלור של תרבות, איש יהודי גאה, ממייסדי תנועת הזצסיון הברלינאית, ואחת הדמויות המשפיעות ביותר על עולם האמנות של תחילת המאה העשרים.
את חודשי הקיץ הארוכים שלו נהג ליברמן לבלות בווילה המרהיבה שבנה על שפת אגם ונזה. שם, בין שבילי הגן המטופח לבריזת האגם, הוא מצא את ההשראה העמוקה ביותר שלו. בשנת 1902 הוא יצר את אחת מיצירותיו האהובות והמוכרות ביותר שזכתה לשם "איש התוכים". זהו ציור שמן גדול מידות ומרחיב לב, שבו תיעד ליברמן שומר מסור בגן החיות של אמסטרדם, כשהוא מוקף בתוכים אקזוטיים בצבעים עזים.
כשמתבוננים ביצירה המקורית, אפשר ממש להרגיש את השלווה שנושבת ממנה. הציור לוכד רגע קסום ונדיר של חיבור בין אדם לטבע, עם קרני אור רכות שחודרות מבעד לסבך העצים ומרצדות על שביל העפר. זו הייתה קריאת כיוון של אסתטיקה ורוגע, הרחק מההמולה התעשייתית והעירונית שהחלה לשטוף את אירופה באותן שנים סוערות.
קירות מדברים, ההיסטוריה היהודית של הבניין
אבל בברלין, כמו שאנחנו כבר יודעים, שום דבר אינו מקרי, וגם הקירות עצמם נושאים זיכרונות. הבד החדש שעליו נבחרה היצירה של ליברמן לקום לתחייה הוא קיר ענק של בניין היסטורי בשכונת פרנצלאואר ברג, בניין שטומן בחובו סיפור כאוב ומרתק בפני עצמו.
הבניין הזה היה שייך בעבר לקהילה היהודית התוססת של ברלין. עם עליית הנאצים לשלטון, הוא הופקע באכזריות מידי בעליו החוקיים, כחלק ממהלך שיטתי של גזל ממוסד ורדיפה. רק לאחר מאבק משפטי ארוך שנים, הרבה אחרי תום המלחמה, הוא הוחזר סוף סוף לבעליו החוקיים, כשהוא נושא עמו לעד את הצלקות של אותה תקופה אפלה.
כשחושבים על זה, גורלו של הבניין משקף באופן מצמרר את גורלו של מקס ליברמן עצמו. הצייר הדגול והמוערך נרדף בימי זקנתו על ידי אותו משטר חשוך בדיוק. הוא ראה כיצד מפעל חייו מרוסק, ונאלץ בבושת פנים להתפטר מכל תפקידיו הרשמיים באקדמיה לאמנויות אך ורק בשל יהדותו. הבחירה לצייר דווקא על הבניין הזה היא רגע נדיר של סגירת מעגל היסטורית ופואטית, יצירתו של אמן יהודי נרדף חוזרת ומעטרת בגאווה גדולה בניין שניצל מציפורני אותה רדיפה בדיוק.
אשליית הלייקים, איש התוכים מודל המאה ה 21
על גבי הקיר הטעון והמרתק הזה, קולקטיב האמנים הברלינאי Innerfields החליט לקחת את "איש התוכים" של ליברמן ולתת לו פרשנות מודרנית, בועטת ולא מתנצלת. בגרסה העדכנית שמעטרת את פרנצלאואר ברג, שומר גן החיות הרגוע מהמאה הקודמת נעלם לחלוטין, ובמקומו מתנוססת דמותו של היפסטר ברלינאי עכשווי לכל דבר ועניין.
הוא לבוש בבגדי קז'ואל זרוקים אך מוקפדים, נשען באגביות מופגנת על קורקינט חשמלי שמסמל את הניידות העירונית החדשה, ומחפש נואשות אחר הזווית המושלמת לסלפי מנצח דרך מסך הסמארטפון שלו. האמנים המוכשרים הפכו את השלווה הפסטורלית של ליברמן לביקורת חברתית נוקבת וחריפה על העולם הדיגיטלי שלנו. היצירה לועגת בעדינות לתרבות הרשתות החברתיות, לאשליית הלייקים, ולרדיפה הבלתי פוסקת שלנו אחרי אישורים וירטואליים מאנשים שאנחנו אפילו לא מכירים.
הדיסוננס הבולט בין חיות הפרא האקזוטיות שמקיפות אותו לבין הניכור של העיר הדיגיטלית, מדגיש את הטשטוש המסוכן שנוצר היום בין מציאות אותנטית לאשליה מבוימת היטב. ואם תתקרבו ממש אל הקיר ותבחנו את הפרטים הקטנים, תגלו מדבקה קטנה של קוף שהודבקה על פח האשפה בציור ועליה הכיתוב "Keep it real". זוהי קריאה סמויה, ואולי אפילו תחינה של ממש, לעזוב את המסכים ולחזור אל החיים האמיתיים.
תצפית אל העבר ופרטים לביקור
כתובת: Schivelbeiner Str. 49, שכונת פרנצלאואר ברג.
הגעה: ניתן להגיע בקלות לאזור באמצעות רכבת ה S Bahn לתחנת Schönhauser Allee, ולשלב את הביקור בהליכה נעימה בין בתי הקפה והרחובות הציוריים של השכונה.
מברלין לקייב, היצירה שזועקת מקיר הבטון
אבל הפרויקט המרתק הזה לא מסתפק רק באמירה חברתית אחת. כדי להבין את מלוא ההיקף שלו, עלינו להשאיר מאחור את הרחובות הציוריים של פרנצלאואר ברג ולנדוד צפונה, אל הלב הפועם והמחוספס של שכונת וידינג. שם, ברחוב ויזנשטראסה, יצר קולקטיב Innerfields יצירת מופת נוספת במסגרת המיזם, ציור קיר עצום ומרתיע שזכה לשם "Absent" (נעדר), ומתפרס על פני למעלה משלוש מאות מטרים רבועים של בטון חשוף.
היצירה המונומנטלית הזו אינה עומדת בפני עצמה בחלל ריק. היא למעשה חלקה השני של יצירה כואבת, המשך ישיר לציור קיר קודם של הקולקטיב בשם "Present" (נוכח), שאותו ציירו בשנת 2016 בעיר קייב שבאוקראינה. הבחירה להתכתב דווקא עם יצירה שנולדה בקייב, רגע לפני שהאזור הפך לשדה קרב מדמם, טוענת את הקיר בברלין במשמעויות כבדות משקל.
למרות המרחק הגיאוגרפי העצום והשנים הרבות שחלפו בין שני הציורים, שתי היצירות הללו מנהלות ביניהן דיאלוג אילם ונוקב מעבר לגבולות. הן יוצרות גשר אמנותי ויזואלי עוצמתי שמחבר בין שתי הערים, ובין שתי מציאויות שונות בתכלית שחולקות כעת חרדה אנושית, כאב ופצע פתוח משותף.
מוקדש לאלו שלא בחרו במלחמה
כשעומדים למרגלות הציור "Absent" בווידינג, קשה שלא להרגיש את המועקה שעולה ממנו. המסר שלו אקטואלי, בוער ומצמרר במיוחד. האמנים עצמם בחרו להקדיש את היצירה הזו, במילותיהם המדויקות, אל כל אותם האנשים שלא בחרו במלחמה מעולם, אך איבדו בה את אהוביהם ויקיריהם מכל.
זוהי לא סתם עוד תמונה יפה ומרשימה על קיר בעיר, אלא אמירה אנטי מלחמתית חדה, ברורה ונטולת פשרות. היא מהווה אות של סולידריות והזדהות אמיתית עם מיליוני קורבנות של סכסוכים אלימים ברחבי העולם כולו. במקום שבו הפוליטיקאים נכשלים והמילים הרשמיות מאבדות את משמעותן, אמנות הרחוב הברלינאית מתגייסת כדי להשמיע את הקול החסר והכואב.
הענק מבטון הזה הופך למעשה לאנדרטה חיה, כנה ונושמת עבור האזרחים האילמים. עבור אותם אנשים פשוטים שתמיד משלמים את המחיר הכבד והנורא ביותר של משחקי הכוח, ואלו שנאלצים לאסוף את השברים ולחיות את שארית חייהם כשהם נושאים עמם את ההיעדרות הבלתי נתפסת.
תצפית אל העבר ופרטים לביקור
כתובת: Wiesenstraße 44, שכונת וידינג.
הגעה: ניתן להגיע באמצעות רכבת ה S Bahn לתחנת Humboldthain או ברכבת התחתית לתחנת Pankstraße, ולעמוד משתאים מול היצירה העצומה.
אמנות שמחברת תקופות
הפרויקט החשוב הזה מזכיר לנו פעם נוספת את כוחה הייחודי של ברלין לחבר בין עבר מפואר להווה מורכב דרך הרחובות שלה. אמנות קלאסית, היסטוריה יהודית כאובה, ביקורת חברתית על הניכור הדיגיטלי וזעקה אנטי מלחמתית, כולם נפגשים יחד תחת חזון אחד על קירות העיר. אני מזמין אתכם לצאת החוצה לרחובות, להרים את המבט ולחזות ביצירות המרתקות הללו במו עיניכם, באופן עצמאי או כחלק מסיור גרפיטי בברלין שיחשוף בפניכם את הסודות שמאחורי הצבע. לפרויקט המופלא הזה יש יצירות מרתקות נוספות שמפוזרות בערים אחרות ברחבי גרמניה, ופרטים מלאים עליהן תוכלו למצוא באתר הפרויקט הרשמי.
לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות