הפסטיבל שהכניס צבע לקירות העיר: Berlin Mural Fest
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 11 שעות
- זמן קריאה 5 דקות
עד לפני עשור שדיברנו על אמנות רחוב בברלין, דיברנו בעיקר על עבודות גרפיטי קלאסיות, תיוגים מהירים, או פרויקטים ממוסדים ואיטיים , שבה אמן מקבל קיר אחד קטן ומצייר עליו במשך תקופה ארוכה. אך ב 2018 הקירות של ברלין עברו מהפכה שהתחילה בחגיגת אמנות מרוכזת, פראית ומסיבית, שהפכה חזיתות של שיכוני בטון אפורים ועצומים ליצירות מופת מונומנטליות (Murals) בגובה של עשר קומות, פרויקטים שדורשים לא רק פחיות צבע, אלא מנופי הרמה עצומים, פיגומים, ותכנון הנדסי מורכב ומדויק.
השינוי הדרמטי הזה הוא תוצאה של אירוע תרבותי יוצא דופן ששינה את פניה של ברלין, פסטיבל הBerlin Mural Fest, שהפך את קירות הבטון של העיר לגלריה הפתוחה הגדולה והנחשבת ביותר באירופה כולה.
שבוע אחד ששינה את העיר: הסיפור של The Dixons
מאחורי המהלך המטורף הזה עומדת קבוצת האמנים הברלינאית האגדית The Dixons. החבר'ה האלו כבר קנו את עולמם בסצנה המקומית בזכות פרויקטים עצמאיים נועזים, כמו פרויקט "The Haus" המפורסם, שבו הפכו בניין בנק נטוש במרכז העיר לגלריית אמנות זמנית ומשוגעת שנמחקה ונהרסה לחלוטין מיד עם סיום התערוכה.
בשנת 2018, חברי הקבוצה החליטו לקחת את הטירוף צעד אחד קדימה והקימו את ה-Berlin Mural Fest. הקונספט היה פשוט ומסחרר, במקום לחכות חודשים לאישורים בירוקרטיים עבור קיר בודד, הם גייסו את עיריית ברלין, את חברות הדיור הציבורי הגדולות ואת הממסד, והביאו לעיר עשרות מאמני הקראפט והמוראלס המובילים והנחשבים ביותר בעולם.
במשך שבוע אחד בלבד של קיץ, השמיים של ברלין התמלאו במנופי ענק, מאות ליטרים של צבע אקרילי ופחיות ספריי נשפכו אל תוך הלילה, והתושבים המקומיים בשכונות השונות התעוררו בכל בוקר למציאות אורבנית חדשה לחלוטין. הפסטיבל, שחזר לעונה שנייה ומסיבית עוד יותר בשנת 2019, הוציא את האמנות מהסמטאות החבויות והציב אותה בחזית קו הרקיע, והפך את ברלין לבירה הרשמית של ציורי הקיר המונומנטליים.
מפת הצבע של ברלין: מהמוסכים האלטרנטיביים ועד לשיכוני הבטון
ההצלחה של הפסטיבל הייתה חסרת תקדים, ובתוך שתי עונות בלבד פיזרו האמנים מעל 100 יצירות מוראלס מטורפות ששינו לחלוטין את הנוף האורבני של העיר. למרות שהאתר הרשמי הציע בעבר אפליקציה מיוחדת לניווט, כדאי לדעת שהיא כבר אינה זמינה בחנויות להורדה, כך שהדרך הטובה ביותר היא לצאת באופן עצמאי אל המתחמים והשכונות שבהם הפסטיבל הכה שורשים. המהלך המסיבי שהובילו חברי קבוצת The Dixons לא הצטמצם רק ללב התיירותי, אלא לקח את הצבע בכוונה אל תוך מוקדים אורבניים מרתקים ומתחמים בעלי אופי שונה לחלוטין ברחבי העיר כולה.
העונה הראשונה של שנת 2018 הותירה חותם עמוק ברחובות קרויצברג ופרידריכסהיין, כשהיא מחברת בין סגנונות חזותיים מנוגדים. בשכונת קרויצברג, ברחוב Luckauer Straße, האמן Isakov יצר מוראל מרהיב המבוסס על צורות גיאומטריות מורכבות וארכיטקטורה דמיונית בצבעי פסטל רכים, מה שהביא שבירת קווים מוחלטת של הבטון הטיפוסי. ממש מעבר לנהר, בשכונת פרידריכסהיין, האמן המקומי אל בוצ'ו (El Bocho) השתמש בקירות הפסטיבל כדי להעניק קנה מידה מונומנטלי לפורטרטים הנשיים המפורסמים שלו, עם יצירת ענק המעטרת מאז את חזית המבנה ברחוב Lasdehner Straße.
התנופה המשיכה לעונה שנייה ומסיבית עוד יותר בשנת 2019, שבה הפסטיבל השתלט על מוקדים אייקוניים חדשים והפך קירות תעשייתיים לקנבסים אנושיים. רחוב Bülowstraße בשונברג הפך לציר מרכזי, והתחדש ביצירת ענק מונוכרומטית ודרמטית של האמן המוערך ויקטור אש (Victor Ash), שצייר חיית בר עצומה הפוסעת על קיר המבנה. משם נדד הפסטיבל אל מתחם המוסכים התת-קרקעי והמחוספס של רחוב Köpenicker, ועד לקירות הענק המהפנטים של האמנים PichiAvo ו-Aryz במתחם מחרינגפלאץ, שהפכו לחלון הראווה המרכזי של הפסטיבל כולו.
מתוך כל עושר הקירות המטורף שהפסטיבל הזה השאיר ברחבי ברלין, שתי היצירות האחרונות, שנמצאות ממש זו לצד זו במתחם מחרינגפלאץ, הן ללא ספק שתיים מהאהובות עליי, יצירות שמצליחות לקחת את הבטון האפרורי ולתרגם אותו לשפה אמנותית עמוקה ויוצאת דופן.
מיתולוגיה יוונית על בטון ברלינאי: יצירת המופת של PichiAvo
אחת הדוגמאות המהפנטות ביותר שנולדו מתוך הפסטיבל המטורף הזה היא יצירת הענק של הצמד הספרדי הנודע PichiAvo, המעטרת את חזית בניין המגורים במחרינגפלאץ 9. האמנים האלו, שהגיעו מוולנסיה, התפרסמו בעולם בזכות סגנון ייחודי ויוצא דופן המכונה קלאסיציזם אורבני. המטרה שלהם היא לייצר התנגשות תרבותית ואסתטית חזיתית על גבי הקיר, והם עושים את זה בצורה מושלמת.
כשמביטים במוראל העצום שלהם, העין נחשפת קודם כל לציור היפר-ריאליסטי, מדויק ומפואר של ראשים מיתולוגיים כפולים, המפוסלים כביכול באבן ומזכירים את הפסלים הקלאסיים של יוון ורומא העתיקה. אך על גבי הפאר האנטומי הזה, האמנים הציפו את הקיר בשכבות פראיות, מחוספסות וצבעוניות של גרפיטי רחוב מסורתי, תיוגים (Tags), אותיות זרחניות והצללות ספריי מהירות.
הניגוד הזה, בין הסדר והשלמות של האמנות הקלאסית לבין האנרכיה החופשית של הגרפיטי, הוא תמצית הסיפור של ברלין, עיר שבה העבר ההיסטורי המפואר פוגש את החספוס והבועטות של הרחוב העכשווי בכל פינה.
קוביזם ותנועה על קירות השיכון: הדמויות הענקיות של Aryz
ממש בסמוך לשם, על חזית שיכון המגורים העצום במחרינגפלאץ 7, ניצב מוראל מונומנטלי נוסף של אחד השמות הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם ציורי הקיר, האמן הספרדי Aryz. אריז ידוע בעולם בזכות היכולת המדהימה שלו להשתלט על משטחי ענק, תוך שמירה על פלת צבעים ייחודית, שלעיתים קרובות מבוססת על גוונים עמומים, ארציים ופסטליים, שנועדו להשתלב בתוך האדריכלות האורבנית ולא לצעוק מתוכה.
היצירה שלו בפסטיבל היא מופע מרהיב של קוביזם ותנועה קצבית. הוא מפרק את הגוף האנושי לצורות גיאומטריות מורכבות, ומציג שתי דמויות ספורטיביות ענקיות הנמצאות בעיצומו של מאבק אנטומי דינמי. השימוש שלו בקווים חדים, בשכבות צבע משלימות ובפרופורציות מתוחכמות, גורם לקיר הבטון המשמים והקפוא של השיכון להרגיש כאילו הוא נע, נושם ומשתנה מול העיניים של עוברי האורח בכל שעה של היום.
המדע הנסתר של הגובה: איך מציירים בקנה מידה כזה?
אחד הדברים המרתקים ביותר במוראלס האלו הוא האתגר ההנדסי והטכני המטורף שעומד מאחוריהם, משהו שהקורא הממוצע לא תמיד חושב עליו כשהוא מביט בקיר מלמטה. תנסו לדמיין את עצמכם עומדים על במת רמה קטנה ומתנדנדת, בגובה של בניין בן עשר קומות, כשהפנים שלכם נמצאות במרחק של חצי מטר בלבד מקיר הבטון הלח. במרחק כזה, אתם לא מסוגלים לראות את הציור, עין של דמות יכולה להיות בגודל של מטר שלם, ויד יכולה להשתרע על פני קומה שלמה. איך שומרים על פרופורציות מדויקות מבלי לראות את התמונה המלאה?
כאן נכנס המדע של הרחוב. האמנים משתמשים בשתי טכניקות מרכזיות כדי לנצח את הגובה. הראשונה היא שימוש ברשתות גיאומטריות (Grids), האמן מחלק את הסקיצה הקטנה שלו למשבצות ממוספרות, ומסמן את אותן משבצות בדיוק על קיר הענק באמצעות סימני ספריי קטנים, וכך הוא יודע בדיוק מה צריך להצטייר בכל ריבוע.
הטכניקה השנייה, המודרנית יותר, היא הקרנה לילית. האמנים מגיעים אל הקיר בלילה שלפני תחילת העבודה, מציבים מקרן עוצמתי על גג המבנה המקביל, ומקרינים את קווי המתאר של הציור ישירות על הבטון האפל. בשעות החשיכה, הם מטפסים על המנופים ומסמנים במהירות את הקווים הכלליים, כדי שבבוקר, כשהשמש העולה של יוני תאיר את העיר, הם יוכלו להתחיל במלאכת המילוי וההצללה המורכבת.
📍 מידע למבקרים:
המיקום : כיכר מחרינגפלאץ (Mehringplatz), שכונת קרויצברג.
איך מגיעים: נוסעים בקווי הרכבת התחתית והעילית U1, U3, U6 ויורדים בתחנת Hallesches Tor. צועדים לכיוון הכיכר, וממשיכים אל סוף השדרה, מצד ימין לפארק, שם המוראלס המונומנטליים ייחשפו בפניכם במלוא עוצמתם על חזיתות בנייני השיכון (מספר 7 ו-9).
רוצים לפענח את הטכניקות הסודיות של האמנים הגדולים בעולם, לפגוש את יצירות הענק שמשנות את פני השכונות, ולהבין איך ברלין הפכה לבירת הגרפיטי והמוראלס העולמית? אני מזמין אתכם להצטרף אליי לסיור אמנות רחוב וגרפיטי. יחד נצא אל מעבר למסלולים התיירותיים השחוקים, נצעד בין היכלי התהילה החוקיים, נגלה את הסיפורים המחתרתיים שמאחורי פסטיבלי הענק, ונבין איך העיר הזו הופכת את עצמה בכל יום מחדש לקנבס פתוח ומרתק.
ברלין מוכיחה פעם אחר פעם שהאמנות שלה לא צריכה קירות של מוזיאונים ממוזגים כדי להתקיים. היא צריכה חזון של קבוצות אמנים כמו The Dixons, שיודעות לקחת את הבטון האפור והמשעמם ביותר של שיכוני המגורים, ולהפוך אותו לסיפור חזותי עוצמתי שמשנה את הדרך שבה אנחנו מביטים על השמיים של העיר.
לעוד סיפורים שמגלים את ברלין האמיתית, יצירות מיוחדות על הקירות וכל מה שקורה ברחובות של העיר בקיץ, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות