ה 17 באוגוסט 1786 היה יום קיץ שקט בארמון סנסוסי בפוטסדאם. בתוך אחד החדרים המעוטרים, רחוק משאון העיר ומעיניהם הבוחנות של אנשי החצר, ישב מלך פרוסיה, פרידריך השני, הידוע גם כפרידריך הגדול. הוא לא שכב במיטת אפיריון מלכותית, אלא היה רכון בכורסתו, זקן, חולה ותשוש. לצידו לא עמדו שרים או בישופים, אלא רק קומץ משרתים נאמנים וכלבי הרוח האהובים שלו, שהיו עבורו מקור הנחמה הגדול ביותר בשנותיו האחרונות. באותו היום, המלך שהפך את פרוסיה למעצמה אירופית אדירה ושינה את פני ההיסטוריה, נשם את נשימ