האחים שמאחורי האגדות, לוחמי החופש שהפכו למקובלים בברלין

האחים גרים, חלק 1

באחד הביקורים שלי בפארק התאילנדי בברלין, הבחנתי ביציאה מהתחנה בפסל גדול במרכז הצומת ובו 7 גברים מחזיקים כידון. התמונה שלו לא עזבה את מוחי הסקרן והתחלתי לחקור מדוע הוא שם. הפסל הזה, שמכונה "שבעת השוואבים" (Die Sieben Schwaben), הסתבר כסצנה מתוך סיפור ילדים של האחים גרים, אותם כמובן הכרתי אבל למה שהוא יהיה בברלין? השאלה הזו הובילה אותי לצלילה עמוקה לסיפורם של האחים וברלין, אל אגדות ילדים מיוחדות במינן ואל הקבר שלהם שממוקם ממש כאן. האחים גרים מוכרים לכולנו כיוצרי עולם האגדות הקסום, אך הסיפור האמיתי של האחים גרים הרבה יותר מרתק, פוליטי ודרמטי ממה שחשבנו. זוהי יריית הפתיחה לסדרה חדשה שתצלול אל תוך חייהם, סודותיהם והקשר העמוק שלהם לברלין.

בלשנים, חוקרים ומורדים, מי היו האחים גרים באמת?

התדמית השגורה בציבור על יעקב ווילהלם גרים היא של זוג סבים חביבים, ישובים בבקתת עץ לאור נרות וכותבים מעשיות לפני השינה. המציאות, עם זאת, רחוקה מכך שנות אור. בראש ובראשונה, האחים גרים היו ענקים אינטלקטואלים, פילולוגים וחוקרי שפה פורצי דרך שהקדישו את חייהם לפענוח השורשים של השפה הגרמנית. הם האמינו בכל ליבם שהנשמה האמיתית של עם אינה טמונה בארמונות פאר או בגבולות מדיניים, אלא במילים, בניבי הדיבור ובסיפורי העם העתיקים שעוברים בעל פה מדור לדור. עבורם, השפה הייתה המולדת האמיתית.

Elisabeth Baumann, Public domain, via Wikimedia Commons

ילדותם של השניים לא הייתה אגדה קסומה כלל, אלא התמודדות יומיומית עם עוני ומצוקה. האובדן הפתאומי של אביהם כשהיו רק בני עשר ואחת עשרה, הותיר את המשפחה מרוששת לחלוטין. יעקב הצעיר נאלץ לקחת פיקוד על המשפחה, והשניים נלחמו בשיניים על כל הזדמנות לרכוש השכלה אקדמית. כאשר החלו לאסוף את האגדות המפורסמות, הם לא ישבו ופברקו סיפורים, אלא יצאו למסע מחקר. הם חרשו את גרמניה, ישבו בארכיונים טחובים, ודלו מעשיות מפיהם של איכרים פשוטים, בעלי מלאכה זקנים ורועי צאן. מטרתם העליונה הייתה להציל ממוות את התרבות הגרמנית השורשית, שהייתה נתונה תחת סכנת הכחדה עקב הכיבוש של נפוליאון וההשפעה הצרפתית הגוברת.

השערורייה בגטינגן והגירוש הפוליטי

מעטים יודעים שהאחים גרים לא הסתגרו במגדל שן אקדמי, אלא היו מורדים אידיאליסטים שלא היססו לסכן את כל מה שהשיגו למען הדמוקרטיה וחופש הביטוי. בשנת 1837, כיהנו האחים כפרופסורים מוערכים באוניברסיטת גטינגן שבממלכת הנובר. באותה השנה עלה לכס המלכות המלך ארנסט אוגוסט הראשון, רודן אבסולוטי שהחליט לבטל מיד את חוקת המדינה הליברלית. המלך דרש מכל עובדי המדינה, ובראשם הפרופסורים באוניברסיטה, לחתום על שבועת אמונים עיוורת לשלטונו היחיד תוך רמיסת זכויות האזרח.

בעוד עשרות מרצים בחרו לשתוק, להרכין ראש ולשמור על משרתם, יעקב ווילהלם סירבו בתוקף לשתף פעולה עם העריצות. יחד עם חמישה פרופסורים נוספים, קבוצה שזכתה לכינוי ההיסטורי "השבעה מגטינגן", הם פרסמו מכתב מחאה חריף שזעזע את הממלכה כולה. הסטודנטים העריצו אותם, העתיקו את המכתב בחשאי והפיצו אותו ברחבי גרמניה. התגובה של המלך הייתה אכזרית ומהירה. הוא פיטר אותם בו ביום, וגזר עליהם גירוש מוחלט מתחומי הממלכה בתוך שלושה ימים. הם נאלצו לארוז את חייהם בחיפזון, הפכו בן לילה לפליטים פוליטיים מחוסרי כל, אך נחרתו בזיכרון הקולקטיבי כגיבורי תרבות וכסמל לעמידה נגד הדיקטטורה.

Eduard Ritmüller, Public domain, via Wikimedia Commons

ההזמנה המלכותית וההגעה לברלין (1840)

לאחר שלוש שנים של חוסר ודאות כלכלית וגלות כפויה בעיר קאסל, הגיעה סוף סוף הישועה ממקור גבוה ובלתי צפוי. בשנת 1840 עלה לכס השלטון בפרוסיה המלך פרידריך וילהלם הרביעי. המלך החדש, שהיה שוחר תרבות ומדע, טיפח חזון שאפתני להפוך את הבירה שלו, ברלין, למה שכינה "אתונה שעל נהר השפרה", מרכז אינטלקטואלי שיאפיל על פריז ולונדון. כדי להגשים את החזון הזה, הוא החליט לאסוף אל העיר את המוחות המבריקים ביותר של התקופה, והצעד הראשון והמתוקשר ביותר שלו היה פנייה אל שני האחים הגולים.

ההצעה שקיבלו יעקב ווילהלם הייתה חלום שמתגשם עבור כל איש אקדמיה. הם הוזמנו להשתקע בברלין, לכהן כחברי סגל בכירים באקדמיה למדעים הפרוסית היוקרתית, ולהרצות באוניברסיטת הומבולדט. מעבר למשרה ולשכר הנדיב, ההזמנה הזו העניקה להם למעשה מקלט מדיני וחסות מלכותית שהגנה עליהם מפני כל רדיפה פוליטית נוספת. עבור מלך פרוסיה זה היה ניצחון תדמיתי אדיר שהציג אותו כשליט נאור, ועבור האחים גרים, זו הייתה התחלה של חיים חדשים, בטוחים ופוריים בעיר שעתידה להפוך לביתם האחרון.

דירת הרווקים והמשפחה, חייהם החדשים בברלין

עם הגעתם לברלין, הדינמיקה המשפחתית והמגורים של האחים היו מרתקים ויוצאי דופן לתקופתם. הם מעולם לא נפרדו, וקבעו את משכנם יחד בדירות רחבות ידיים במרכז העיר, סמוך לכיכר פוטסדאם ולפארק הטירגארטן. הכתובות המפורסמות שלהם כללו את רחוב אלטה פוטסדאמר שטרסה (Alte Potsdamer Straße) ולאחר מכן את רחוב לינק (Linkstraße). אולם, הם לא חיו שם רק כשני אחים מתבודדים. וילהלם היה נשוי באושר לדורטשן ווילד, אהבת נעוריו, שהייתה למעשה המקור לרבות מהאגדות המפורסמות שאספו בצעירותם. יעקב, לעומת זאת, נותר רווק מושבע כל חייו, וחי איתם תחת קורת גג אחת כדוד רווק המסור לחלוטין לעבודתו ולאחייניו.

דורטשן ניהלה את משק הבית ההומה בברלין ביד רמה, ודאגה לארח את גדולי הרוח של התקופה שפקדו את סלון ביתם. הדירה הברלינאית שלהם נראתה כמו מבוך קסום של ידע, עם ערימות עצומות של ספרים, כתבי יד ומגילות עתיקות שהגיעו עד לתקרה בכל חדר אפשרי. בשעות אחר הצהריים נהגו האחים לצאת להליכות ארוכות בשבילי הטירגארטן, כשהם משוחחים בלהט על בלשנות והיסטוריה. בתוך הדירה הזו ממש, הם החלו את פרויקט חייהם המטורף ביותר, כתיבת מילון השפה הגרמנית הענק (Deutsches Wörterbuch). הם היו בטוחים שהעבודה תיקח להם מספר שנים, אך הירידה לפרטים הייתה כה עמוקה, שעד יום מותם בברלין הם הספיקו להגיע רק עד האות "F" (והמילה "פרי", Frucht). הפרויקט עצמו, אגב, הושלם על ידי דורות של חוקרים רק כמאה שנים מאוחר יותר ב 1961.

Brothers Grimm, Verlag von S. Hirzel, Leipzig, Public domain, via Wikimedia Commons

התחלה של מורשת ענקית

האחים גרים דרכו לראשונה ברחובות ברלין לא ככותבי אגדות פשוטים, אלא כאנשי אקדמיה גולים, חוקרים דקדקנים, גיבורי תרבות ולוחמי חופש שלא חששו לשלם מחיר אישי כבד בעבור עקרונותיהם. ההגעה הזו לבירה בשנת 1840 פתחה את הפרק המרתק, הבוגר והדרמטי ביותר במסע חייהם. זהו הפרק שבו יעצבו את פני התרבות הגרמנית בלב הבירה, יניחו את התשתיות למחקר הלשוני המודרני, ויהפכו לחלק בלתי נפרד מנופה ההיסטורי והרוחני של העיר, עד לקבורתם המשותפת באדמתה.

אך הפרק הברלינאי הזה טומן בחובו עוד שורה ארוכה של סודות, תפניות עלילתיות מרתקות, ואמת מפתיעה על האגדות שכולנו גדלנו עליהן. זוהי רק נקודת ההתחלה במסע העמוק והמרתק שלנו אל תוך עולמם של האחים גרים ואל היסטוריה של ברלין, מסע שיימשך ויעמיק בפרקים הבאים של הסדרה.

---

לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!