חותם המלך: מהמקום על הביצה לבירה אירופאית
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 3 דקות
היום, ה-24 בינואר, ברלין חוגגת יום הולדת למלך הכי "ברלינאי" שלה – פרידריך הגדול. אם בפוסט הקודם שיתפתי אתכם בסיפורים האנושיים והטרגיים שעיצבו את דמותו, היום אני רוצה שנסייר יחד בין האבנים והשדרות ששינו את פניה של ברלין לנצח.
כשאני מסייר איתכם בעיר, אני תמיד אומר שברלין היא לא רק אוסף של בניינים; היא החזון של פרידריך שקם לתחייה. הוא מצא עיר אפורה, מוקפת ביצות וביצורים צבאיים, והחליט להפוך אותה ל"אתונה שעל נהר השפרה". הוא לא רק בנה קירות; הוא יצק לתוך האבן את רעיונות הנאורות, הקידמה והיופי הבלתי מתפשר.
1. ה"פורום פרידריכיאנום" והיכל התרבות שנבנה תחת אש
עוד לפני שהניף את חרבו הראשונה כמלך, פרידריך חלם על ה"פורום פרידריכיאנום" (Forum Fridericianum) - מתחם מונומנטלי בלב העיר שיוקדש כולו למדע, אמנות ודת. זה היה אמור להיות הלב הפועם של ברלין החדשה, כזה שיתחרה בכיכרות המפוארות של רומא.
הבניין הראשון והחשוב ביותר במתחם היה בית האופרה המלכותי. אבן הפינה הונחה בספטמבר 1741, בעיצומה של מלחמה קשה. פרידריך ניהל את פרטי הבנייה בהתכתבות משדות הקרב, במהלך שנועד להעביר מסר לעולם: פרוסיה חזקה כל כך, שהיא בונה את היכל התרבות המפואר באירופה בזמן שהיא מנצחת במלחמות.
כדי לייצב את ברלין כבירה תרבותית שוחרת אמנות, פרידריך דחף לקמפיין תקשורתי חסר תקדים באירופה. האדריכל שלו, קנובלסדורף, הצהיר בראיונות כי מדובר בתיאטרון הגדול בעולם, וציין בגאווה ש-1,000 מרכבות יכולות לחנות לצידו בו-זמנית. זה לא היה רק נתון לוגיסטי, אלא הצהרה שברלין היא מטרופולין מודרנית שיכולה להכיל את הקהל של פריז או לונדון. פרידריך אף הנהיג כניסה בחינם למופעים, כדי להרגיל את הברלינאים לצרוך תרבות גבוהה בחסות המלוכה.
2. אי המוזיאונים: מהנדסה וייבוש ביצות לפנינת תרבות
היום אי המוזיאונים הוא אתר מורשת עולמית, אבל בתקופת פרידריך זה היה בעיקר שטח ביצתי ובוצי ששימש כשטח אימונים וגינת ירק. פרידריך הבין שכדי לבנות עיר אירופאית, הוא חייב לנצח את הטבע.
הוא הורה על פרויקט הנדסי אדיר של ייבוש ביצות ושיקום תעלות השפרה בצפון האי. כחלק מהחזון שלו לחבר את העיר לארמון, ובהמשך אף שדרג את גשר פרידריך (Friedrichsbrücke) למבנה אבן מפואר שסימל את הכניסה המלכותית לעיר, ומבלי ייבוש הביצות ההרואי שלו, לא היו יכולים להיבנות שם בעתיד המוזיאון הישן או הפרגמון.
3. מהמלך אל העם: המהפכה של הטירגארטן
לפני פרידריך, הטירגארטן (Tiergarten) היה שטח ציד מגודר ופרטי של משפחת המלוכה. בשנת 1742, פרידריך החליט על צעד מהפכני: הוא הורה להסיר את הגדרות והפך את השטח לפארק הציבורי הראשון של ברלין. הוא רצה שכולם,מהאציל ועד האיכר, יוכלו לטייל יחד בחיק הטבע.
הוא הזמין את קנובלסדורף לעצב שדרות רחבות ובריכות דגים, ביניהן ה"אגם החדש" (Neuer See) במקום שבו פעם צדו צבאים, הקים פרידריך שטחי פנאי שהפכו עם השנים למוקדי בילוי איקוניים. שם בדיוק שוכן היום ה-Café am Neuen See האהוב, מקום שבו האווירה הפסטורלית של פרידריך פוגשת את ברלין המודרנית.
4. ז'נדרמנמרקט: כשהמלך דרש ש"שלו יהיה יותר גדול"
אם תעמדו היום במרכז הז'נדרמנמרקט, תבחינו מיד בסימטריה המרהיבה של שני מגדלי הכיפה הזהים (ה-Doms). למרות שהכנסיות עצמן היו קיימות עוד קודם, הן היו מבנים פשוטים וצנועים. בשנת 1780, פרידריך החליט להפוך את הכיכר למוצג אדריכלי שיאפיל על הכיכרות של פריז ורומא.
הוא הורה להקים את שני המגדלים המונומנטליים ללא כל צורך דתי, אלא כאלמנט אסתטי טהור. כאן נכנס הסיפור המרתק על התחרות והאגו המלכותי: המיתולוגיה הברלינאית מספרת שכאשר פרידריך הורה על הקמת המגדל של הכנסייה הגרמנית, הוא דרש מהאדריכלים לוודא שהמגדל שלו יהיה גבוה בכמה סנטימטרים טובים מהמגדל של הכנסייה הצרפתית השכנה. למה? פשוט כדי ש"שלו יהיה יותר גדול". השילוב הזה בין הדיוק הפרוסי לבין הרצון להאדיר את כוחו יצר את אחת הכיכרות היפות באירופה.
5. סמל לסובלנות (עם כוכבית): קתדרלת סנט הדויג
ממש בתוך ה"פורום פרידריכיאנום" ניצבת קתדרלת סנט הדויג. בברלין הפרוטסטנטית, בניית כנסייה קתולית הייתה מהלך נועז. פרידריך אמנם נחשב לליברל שדגל בחופש דת, אך השיקול שלו היה גם כלכלי ופרגמטי: הוא רצה למשוך לברלין בעלי מלאכה קתולים מוכשרים כדי לשקם את כלכלת העיר אחרי המלחמות.
עם זאת, חשוב לזכור שחופש הדת של פרידריך לא היה מוחלט. בעוד שהקתולים והפרוטסטנטים נהנו מסובלנות רחבה, הקהילה היהודית בברלין עדיין סבלה מהגבלות כבדות וממיסים מיוחדים. פרידריך אמנם איפשר את צמיחתה של תנועת ההשכלה, אך הוא שמר על הפרדה ברורה; חופש הדת שלו היה בעיקר כלי לבניית אומה חזקה ומשגשגת, ופחות אידיאולוגיה הומנית טהורה.
במהלך השנים גיליתי שכל פינה בברלין המרכזית נושאת את טביעת האצבע של "פריצי". את כל הסיפורים האלו, ואת הקשר שבין המבנים המפוארים לאיש שהגה אותם, אני שוזר לתוך סיור ברלין המלכותית שלי. בסיור נצעד יחד ברחובות ברלין של המאה ה-18, נראה איך השטח הבוצי הפך לפנינה אדריכלית ונבין איך נסיך מורד אחד שינה את פני העיר לנצח.
אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות