היום, ה-24 בינואר, ברלין חוגגת יום הולדת למלך הכי "ברלינאי" שלה – פרידריך הגדול. אם בפוסט הקודם שיתפתי אתכם בסיפורים האנושיים והטרגיים שעיצבו את דמותו, היום אני רוצה שנסייר יחד בין האבנים והשדרות ששינו את פניה של ברלין לנצח. כשאני מסייר איתכם בעיר, אני תמיד אומר שברלין היא לא רק אוסף של בניינים; היא החזון של פרידריך שקם לתחייה. הוא מצא עיר אפורה, מוקפת ביצות וביצורים צבאיים, והחליט להפוך אותה ל"אתונה שעל נהר השפרה". הוא לא רק בנה קירות; הוא יצק לתוך האבן את רעיונות הנאורות,

היום ברלין התעוררה לתוך שמיכה לבנה וסמיכה. אני יושב כאן, בלב ה- Tiergarten , מול אח מבוערת שמפיצה ריח מתקתק של עץ אלון בכל החלל המעוצב מעץ כפרי חם. על השולחן מונחת שקשוקה מהבילה - מחווה קטנה ומפתיעה של המטבח המקומי לבית שלי, לישראל. יש משהו קסום ברגע הזה בו שני הבתים שלי מתחברים להם. אך אל תתנו לשם המקום או לשקשוקה להטעות אתכם, זה אינו בית קפה, אלא מוסד ברלינאי שמשנה עורו בכל עונה. מבית סירות רעוע למוסד קולינרי הסיפור של ה- Cafe am Neuen See  (או בקיצור CanS ) מתחיל ב- 1896 ,

מי שמכיר את ברלין יודע שהקיץ בעיר הוא לא רק עניין של מזג אוויר, אלא מצב תודעתי. אחרי חודשים ארוכים של חורף אפרורי, העיר עוברת מהפך קיצוני: הרחובות מתמלאים בחיים, הבירגארדנים נפתחים, והברלינאים פושטים את המעילים ויוצאים לנצל כל רגע של אור. ברלין בקיץ היא עיר של חופש מוחלט, והפסטיבלים שמתקיימים בה הם הביטוי המזוקק ביותר של האופי הזה. זהו זמן שבו הגבולות בין המרחב הציבורי לבמות המופעים מיטשטשים - חצרות של מוזיאונים הופכות לרחבות ריקודים, ותחנות רכבת ישנות מארחות מצעדים צבעוניים

השנה הראשונה שלי בברלין הייתה מפתיעה ומרגשת מהרבה בחינות, אך בלטה ביניהן חילופי העונות. חווית חילופי הצבעים על עלי העצים ונשירתם לרצפה,...