הטיסה האחרונה למזרח, המשבר שכמעט ריסק את U2 בברלין
ב 3 באוקטובר 1990 נרשם אירוע היסטורי, סמלי ויוצא דופן בשמי אירופה. מטוס נוסעים עשה את דרכו אל שדה התעופה שונפלד, והפך לטיסה המסחרית האחרונה בהחלט שנחתה במזרח ברלין אי פעם. על סיפונו של אותו מטוס ישבו חברי להקת U2 בברלין, שהגיעו אל העיר בדיוק בלילה שבו גרמניה התאחדה מחדש והגבולות המדיניים נמחקו לנצח. חברי הלהקה, שהיו באותם ימים בשיא תהילתם העולמית, ציפו לנחות אל תוך מסיבת רחוב ענקית ואופורית, חגיגה של חופש, שחרור וציון דרך ענק בתוך היסטוריה של ברלין ושל אירופה כולה.
אולם המציאות שחיכתה להם על הקרקע הייתה שונה לחלוטין. כמעט שנה עברה מאז אותם צילומים מפורסמים של המונים רוקדים על החומה, ובמקום רחובות צוהלים, הלהקה פגשה עיר אפורה, משוסעת ומלאה בהפגנות. הסתיו הברלינאי קידם את פניהם עם אוויר קר, לח וקודר, ותושבי המזרח המבולבלים החלו לעכל את המחיר הכלכלי והנפשי של האיחוד. האווירה הכללית הייתה של הנגאובר חברתי כבד, ניכור ופחד עצום מפני העתיד. המציאות הקודרת הזו חלחלה מיד אל תוך מצב הרוח של הלהקה, והציבה את התפאורה המושלמת לדרמה העצומה שעמדה להתחולל בתוך חדרי ההקלטות.
עיר מקלט, בורחים מההצלחה של עצמם
הבחירה של להקת ענק בסדר הגודל של U2 להגיע דווקא לברלין בעיתוי הזה לא הייתה מקרית. באותם ימים, הלהקה ניסתה לברוח מהצל של עצמה. לאחר ההצלחה המטאורית של האלבומים הקודמים שהפכו אותם לגיבורי האצטדיונים של אמריקה, הם הרגישו שהם חייבים להמציא את עצמם מחדש. לאורך השנים, ברלין תמיד הייתה מגנט של יצירה ועיר מקלט אולטימטיבית עבור מוזיקאים שחיפשו לברוח מהמסחריות ולהתקלף מהתדמית שלהם.
דיוויד בואי מצא בה את השקט הנפשי שלו והקליט בה את טרילוגיית ברלין המפורסמת בשנות השבעים, ניק קייב נשאב אל הצליל המחתרתי, הפרוע והאפל של רובע קרויצברג בשנות השמונים ודפש מוד גיבשו בין כותלי אולפני הנסה את הסאונד התעשייתי והמנוכר .להקת U2 הגיעו לעיר מתוך מטרה דומה: למחוק את תדמית להקת הרוק האמריקאית והשורשית שדבקה בהם, ולחפש נואשות את אותו קסם אירופאי ומחוספס.
קירות רועדים באולפני הנסה
כדי לספוג את האווירה הברלינאית, חברי הלהקה הסתגרו בתוך אולפני הנסה המיתולוגיים. מדובר באולפנים בעלי היסטוריה מפוארת ששכנו ממש בסמוך לתוואי החומה לשעבר, היכן שהייתה עד לא מזמן רצועת המוות. אך בתוך החלל המרכזי והקר של האולפן, הלהקה נקלעה למשבר היצירתי והאישי החמור ביותר בתולדותיה. התגלע פער תהומי ובלתי ניתן לגישור בין חברי ההרכב.
הסולן בונו והגיטריסט דה אדג' רצו לשבור את הכלים המוכרים, לזנוח את צליל הגיטרות הקלאסי ולאמץ צליל אלקטרוני וניסיוני שהושפע מהסצנה האירופית. לעומתם, המתופף לארי מולן והבסיסט אדם קלייטון הרגישו שדוחקים אותם החוצה. הם התעקשו על עבודת תופים וגיטרות חיה, וסירבו בתוקף לנטוש את האזור הבטוח שלהם. המתח בחדר הפך לבלתי נסבל, המריבות גלשו לטונים צורמים, ושבועות ארוכים של הקלטות הסתיימו ללא שום התקדמות. התחושה המרה שריחפה באוויר הדחוס של האולפן הייתה שהפירוק קרוב מתמיד.
תחנת גן החיות וההשראה מהרחובות
מתוך אותו סתיו קשה של ייאוש, החלה לצמוח השראה בלתי צפויה שהגיעה מהניכור של הרחובות עצמם. בונו הוקסם מאזורי השוליים של העיר המשתנה, ובמיוחד מתחנת הרכבת "זואולוגישר גארטן" (Zoologischer Garten), המוכרת גם כ"תחנת גן החיות". התחנה, שהייתה מרכז התחבורה הראשי, המוזנח והמחוספס של מערב ברלין, הפכה עבורו למטאפורה עוצמתית. ההמולה האנושית, העזובה, הזרות והתחושה החזקה של עיר שלמה שנמצאת בתנועה מתמדת אל עבר הלא נודע, יחד עם הדימוי של אירופה כולה כגן חיות סוריאליסטי שבו הגבולות נפרצו לפתע, העניקו לו את ההשראה לכתוב על עולם משתנה ועל התחלות חדשות. הדימוי הזה הפך מאוחר יותר לשיר הפותח של האלבום, "Zoo Station", שהיווה הצהרת כוונות מוזיקלית ברורה על יציאה אל טריטוריות לא מוכרות.
אבל החיבור של הלהקה לברלין ולתחבורה הציבורית שלה לא הסתיים רק בתחנת גן החיות. צירוף מקרים קוסמי נוסף התגלה כשהם נחשפו לקו הרכבת התחתית העונה לשם U2. הלהקה, שאימצה את שמה עוד בסוף שנות השבעים כהתייחסות למטוס הריגול האמריקאי, גילתה שברלין נושאת קו רכבת היסטורי בעל אותו השם. הקו הזה, שנחצה ונותק באכזריות על ידי החומה במשך עשרות שנים, חובר מחדש והפך לסמל המובהק ביותר של איחוד העיר ואיחוי הקרעים בין המזרח למערב. ההתרגשות מהחיבור הסמלי הזה ליוותה את הלהקה לאורך שנים ארוכות, עד כדי כך שבשנת 2017 הם חזרו לברלין במיוחד כדי לערוך מופע הפתעה אקוסטי למעריצים המקומיים. ההופעה ההיסטורית הזו, התקיימה ממש מתחת לאדמה, בתוך הרכבת ובתחנות של קו הרכבת U2, כמחווה מרגשת ובלתי נשכחת לעיר שהעניקה להם את היצירה החשובה בחייהם.
רגע לפני הנס
אבל למרות ההשראה שסיפקו הרחובות, בתוך אולפני הנסה הסגורים המצב נראה אבוד לחלוטין. הלהקה הייתה מרוסקת והאווירה סביב מכשירי ההקלטה הייתה עכורה ורעילה. הפרידה ריחפה בחלל החדר, וכבר נדמה היה שאין דרך חזרה מאותו מבוי סתום מוזיקלי ואישי שבו הם מצאו את עצמם.
אבל בדיוק באותו רגע אפל ביותר, מתוך ייאוש טהור ורגע אחד לפני שהם מוותרים לחלוטין על ההרכב, עמד להתרחש בתוך האולפן קסם ספונטני ובלתי מתוכנן שישנה את ההיסטוריה של המוזיקה מן הקצה אל הקצה. את הסיפור המלא על אלתור הקסם שהוליד את השיר האלמותי "One", ואת סיפור שיתוף הפעולה המרתק עם אמני הרחוב של ברלין שיצרו עבורם את מכוניות הטרבנט המפורסמות, נשמור לפוסט הבא והמרגש בסדרה שלנו.
לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות