ב 3 באוקטובר 1990 נרשם אירוע היסטורי, סמלי ויוצא דופן בשמי אירופה. מטוס נוסעים עשה את דרכו אל שדה התעופה שונפלד, והפך לטיסה המסחרית האחרונה בהחלט שנחתה במזרח ברלין אי פעם. על סיפונו של אותו מטוס ישבו חברי להקת U2 בברלין, שהגיעו אל העיר בדיוק בלילה שבו גרמניה התאחדה מחדש והגבולות המדיניים נמחקו לנצח. חברי הלהקה, שהיו באותם ימים בשיא תהילתם העולמית, ציפו לנחות אל תוך מסיבת רחוב ענקית ואופורית, חגיגה של חופש, שחרור וציון דרך ענק בתוך היסטוריה של ברלין ושל אירופה כולה. אולם המציא

הסיפור של דייוויד בואי בברלין הוא לא רק פרק בתולדות המוזיקה; הוא סיפור של הצלה עצמית. כשבואי נחת בעיר ב -1976 , הוא היה "רוח רפאים" - שלד מהלך ששקל בקושי 40 קילוגרם, התקיים בלוס אנג"לס על דיאטה מחרידה של קוקאין, חלב ופלפלים אדומים, וסבל מפרנויות קשות שגרמו לו לחשוב שהשטן רודף אחריו. ברלין המערבית של אותן שנים, שהייתה "אי" מבודד, אפור ומנוכר בלב מזרח גרמניה, הציעה לו את מה ששום מקום אחר לא יכול היה לתת: את הזכות המקודשת להיות אלמוני. עבורי, הסיפור הזה מקבל משמעות עמוקה עוד יו