מה שתו במקום מים: סיפורה של הבירה הברלינאית וה"שמפניה של הצפון"
- shai doitsh
- 6 בנוב׳
- זמן קריאה 3 דקות
כשאתם מזמינים בירה בביר-גארדן ברלינאי, אתם לא רק מקבלים משקה. אתם טועמים את הסוף של סיפור ארוך ומרתק, שהתחיל במים מזוהמים בימי הביניים, המשיך במלחמה של מלך נערץ בקפה, והגיע לשיאו עם משקה שנפוליאון כינה "השמפניה של הצפון". בפוסט הזה נצא למסע בזמן בעקבות ההיסטוריה המרתקת של הבירה בברלין. אם תרצו לדעת איפה לטעום את הבירות האלה היום, תוכלו למצוא את כל ההמלצות במדריך המלא שלי לגני הבירה והמבשלות של ברלין.
ימי הביניים: הבירה שהצילה את העיר
הסיפור של ברלין והבירה מתחיל לפני מאות שנים, בתקופה שבה בירה הייתה נקייה ובטוחה יותר לשתייה ממים. באותם ימים, המים בנהר השפרה ובבארות היו מזוהמים ומלאי מחלות. תהליך הבישול, שכלל הרתחת מים, חיטא אותם והפך את הבירה למשקה יומיומי ובטוח עבור כל המעמדות. היא לא הייתה מותרות, אלא מרכיב יסוד בתזונה, ובעיקר, בחיים.
מלחמתו של פרידריך הגדול בקפה
נקפוץ קדימה למאה ה-18, לתקופתו של מלכי הנערץ, פרידריך הגדול. באותה תקופה, משקה חדש וטרנדי החל לכבוש את פרוסיה – הקפה. אבל המלך החכם לא אהב את זה. המניעים שלו היו כלכליים וגם תרבותיים: הקפה היה מוצר יבוא יקר שדילל את קופת הממלכה, בעוד שהבירה יוצרה משעורה מקומית ותמכה בחקלאות הפרוסית. בנוסף, הוא האמין שהבירה היא משקה בריא ומחזק יותר עבור חייליו ועבור העם, בניגוד לקפה ה"נשי" והזר.
הוא יצא למלחמה של ממש בקפה, ובצו מפורסם מ-1777 ניסה להגביל את צריכתו. הוא רצה שאנשיו ישתו את המשקה הפרוסי האמיתי, זה שהוא עצמו גדל עליו. במילותיו שלו, הוא הצהיר:
"זה נורא לראות את העלייה בכמות הקפה שנצרכת... המלך שלי ואבותיי גדלו על מרק בירה. הוד מעלתו גדל על מרק בירה." - פרידריך הגדול
הצהרתו של המלך, שעליו אני מספר בהרחבה בסיור "ברלין המלכותית", קיבעה את מעמדה של הבירה כמשקה הלאומי והפטריוטי של פרוסיה.
תור הזהב: כשברלין הייתה בירת הבירה של אירופה
במאה ה-19, עם המהפכה התעשייתית, ברלין הפכה למעצמת בירה. מבשלות ענק, שנראו כמו "קתדרלות תעשייתיות" מלבנים אדומות, צצו בכל רחבי העיר, במיוחד באזור פרנצלאואר ברג של היום. מותגים אגדיים כמו Schultheiss ו-Kindl שלטו בשוק והפיצו את הבירה הברלינאית לכל רחבי גרמניה.
המבשלות האלה לא היו סתם מפעלים, הן היו "ערים" קטנות בתוך העיר, עם אורוות לסוסי המשא, ארובות עשן אדירות, וכמובן, גני בירה ענקיים שבהם הפועלים יכלו לשתות בסוף יום העבודה. אם טיילתם פעם במתחם ה-Kulturbrauerei בפרנצלאואר ברג, דעו שאתם הולכים בתוך שריד של אחת מאותן אימפריות בירה אגדיות. ואם תסתכלו היטב על קירות המבנים, תוכלו לראות עד היום את השמות המקוריים של החללים חקוקים באבן: בית המכונות, מתקן הביקבוק ואורוות הסוסים.
השמפניה של הצפון: סיפורו של הברלינר וייס
לצד הבירות הרגילות, בברלין התפתח סגנון בירה ייחודי משלה: הברלינר וייס (Berliner Weisse). זוהי בירת חיטה קלילה, חמצמצה ותוססת, המושלמת לימי הקיץ החמים. האגדה מספרת שחייליו של נפוליאון, שכבשו את ברלין ב-1809, התאהבו במשקה המרענן והעניקו לו את הכינוי שנשאר עד היום: "השמפניה של הצפון".
כדי לאזן את החמיצות, התפתחה עם השנים מסורת ה-"mit Schuss" (עם "זריקה"). כשאתם מזמינים ברלינר וייס, תמיד ישאלו אתכם אם תרצו אותה עם סירופ פטל אדום (Himbeere) או סירופ וולדורף ירוק (Waldmeister). הסירופ נמזג לכוס ויוצר משקה צבעוני, מתוק-חמוץ ויפהפה.
אבל למרות תהילתו, ה"ברלינר וייס" כמעט ונכחד במאה ה-20. אחרי המלחמה, הטעם הגרמני השתנה, ובירות הלאגר והפילזנר, שהיו קלות יותר לייצור המוני, השתלטו על השוק. המבשלות הגדולות זנחו את סגנון החיטה החמוץ והמורכב, וה"שמפניה של הצפון" הפכה למשקה של נוסטלגיה.
ואז, בשנות ה-2000, הגיעה מהפכת בירות הקראפט. מבשלות בוטיק צעירות וחדשניות בברלין החלו לחפש את השורשים המקומיים, וגילו מחדש את האוצר האבוד הזה. הן החלו לבשל שוב ברלינר וייס, הפעם בגרסאות מודרניות ויצירתיות, והחזירו אותו למרכז הבמה. היום, לשתות ברלינר וייס זה לטעום את ההיסטוריה, אבל גם את העתיד של הבירה הברלינאית.
ההיסטוריה הזו מרתקת, אבל הדרך הכי טובה לחוות אותה היא כמובן דרך הטעם. רוצים לדעת איפה אפשר לשתות היום ברלינר וייס אמיתי או לבקר בגני הבירה ההיסטוריים? קפצו למדריך המלא שלי לגני הבירה והמבשלות של ברלין.
אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות