האמת מאחורי הבֶּרְלִינֶר: סיפור הגאווה, הנשיא קנדי והסופגנייה של חנוכה

מה הקשר בין אופה פרוסי שהפך לטבח צבאי, לבין נס חנוכה, נשיא אמריקאי ואחת מהבדיחות הכי מפורסמות של המלחמה הקרה? הסיפורים והמיתוסים שזורים כולם בכדור בצק פשוט וזהוב - הבֶּרְלִינֶר. בברלין, לסופגנייה המטוגנת הזו יש סיפור חיים מרתק שנוגע בהיסטוריה, בתרבות, בבלבול לשוני ובזהות הלאומית. זהו המדריך המלא לנפש הגרמנית המטוגנת בשמן עמוק.

מ'כדור תותח' ל'פפנקוכן': סיפור לידתו של מאפה המלך

סיפור לידתו של הבֶּרְלִינֶר, כפי שמספרת האגדה הפרוסית, מתחיל בלהט של פטריוטיות צבאית בשנת 1756. אופה צעיר, ברלינאי בנשמתו, רצה לשרת בצבאו של המלך פרידריך הגדול. למרבה הצער, או אולי למזלו הגדול של עולם הקונדיטוריה, הוא נחשב בלתי כשיר לשירות קרבי. כדי בכל זאת לתרום למאמץ המלחמתי, הוא גויס כטבח צבאי. הוא נשבע לספק לחיילי המלך מאכלים שישפרו את מורל הלחימה.

האופה, ששמו אבד בדפי ההיסטוריה אך מורשתו חיה, לא הסתפק בלחם רגיל. בהשראת האווירה הצבאית, הוא יצר כדורי בצק שמרים, אותם עיצב בצורת כדורי תותח קטנים. אך מכיוון שלא היה לו תנור שדה, הוא החליט לטגן אותם בשומן חם בתוך מחבת גדולה - Pfanne בגרמנית = וכך נולד ה"עוגה מהמחבת" (Pfannkuchen). אומרים שהמלך כל כך התרשם מהמצאה המקורית שהפכה את הקינוח למנה מורלית, עד שהורה על הפצת המתכון ברחבי פרוסיה.

כשהמאפה יצא מגבולות המחוז, הוא התקבל בהערצה מיידית והפך להיות סמל לחגיגות קרנבל. ברוב גרמניה, הוא זכה לשם "Berliner"- מאפה שמקורו בברלין. זהו השם שמנצח כיום בזירה הבינלאומית, למרות שהאופה עצמו קרא לו בשם אחר.

קרב המילים: הוויכוח שמפלג את גרמניה

הבלבול הלשוני הוא עניין של גאווה מקומית ואינו פחות דרמטי מהקרב הצבאי שבו נולד המאפה. בעוד שאתם כנראה מכירים את המאפה כ"בֶּרְלִינֶר", רק בברלין ובחלקים ממזרח גרמניה לשעבר, קוראים לו "פפנקוכן" (Pfannkuchen). המונח הזה, שפירושו המילולי הוא "עוגת מחבת", מתייחס דווקא למאפה המטוגן בשמן עמוק.

הברלינר מחלקת את גרמניה לשלושה שבטים לשוניים עיקריים. במערב, אנשים משתמשים ב"בֶּרְלִינֶר"; במרכז גרמניה (בעיקר הסן), קוראים לו "קרפל" (Kräppel), מילה שנובעת מכינוי עתיק לצורת טופר או קרס; ואילו בדרום, בעיקר בבוואריה ובאוסטריה, קוראים לו "קראפפן" (Krapfen). האטימולוגיה של קראפפן מרמזת גם היא על צורה מעוותת או מעוקלת של בצק מטוגן.

הברלינאים, לעומת זאת, סירבו ליישר קו. הם שמרו את הפפנקוכן למאפה העגול והמטוגן. עבור המקבילה שלנו לפנקייק (החביתית השטוחה), הם משתמשים בשם "איירקרוכן" (Eierkuchen) - עוגת ביצים. זו לא סתם העדפה לשונית, זוהי הצהרת עצמאות עיקשת של עיר הבירה, שמתעקשת לקרוא לדברים בשמותיה שלה, אפילו אם זה יוצר בלבול קומי בקרב שאר הגרמנים.

הנס של השמן: החיבור הבלתי נמנע לחנוכה

הקשר בין ה"בֶּרְלִינֶר" לבין חנוכה הוא נס של היסטוריה קולינרית וסיפור משותף. בעוד שהנוצרים באירופה צרכו את המאפה הזה בעיקר במהלך עונת הקרנבל שקודמת לצום הפסחא, הקהילות היהודיות בברלין ובמזרח אירופה אימצו אותו לתוך לוח השנה שלהם.

במהלך המאות ה-17 וה-18, התפשט המנהג היהודי לאכול מאכלים מטוגנים בשמן עמוק לזכר נס פך השמן בחג החנוכה. הבֶּרְלִינֶר הפך למועמד הטבעי והנגיש ביותר. המאפה הזה, שנולד בצבא הפרוסי, הפך להיות הסמל הקולינרי שמחבר בין הזהות היהודית-אשכנזית לבין הפולקלור המקומי של ברלין. בכך, הוא יצר גשר תרבותי עמוק ומפתיע.

הסופגנייה שאנו מכירים כיום היא גרסה משודרגת ומודרנית של אותו בֶּרְלִינֶר פרוסי. זהו כדור בצק שתפח בגלל שמרים ונטבל בשמן, ממולא בריבה קלאסית (דובדבנים או שזיפים בגרסה הגרמנית) ומצופה באבקת סוכר. בכל פעם שאנו נוגסים בסופגנייה בחנוכה, אנו למעשה חוגגים גם את הניצחון היהודי וגם את המורשת הקולינרית הברלינאית.

קנדי והסופגנייה: "Ich bin ein Berliner"

הסיפור המפורסם ביותר הקשור לבֶּרְלִינֶר התרחש ב-26 ביוני 1963, כשנשיא ארה"ב ג'ון פ. קנדי נשא את נאומו המפורסם בברלין המערבית. זה היה רגע של שיא המלחמה הקרה והנאום שימש כהצהרת תמיכה נרגשת בתושבי ברלין הנצורה. . קנדי נשא את נאומו ממרפסת בנין העירייה שבמערב ברלין, ובמשפטי הפתיחה של נאומו אמר: "לפני אלפיים שנים האמירה הגאה ביותר הייתה 'Civis romanus sum' [אני אזרח רומא]. היום, בעולם של חופש, האמירה הגאה ביותר היא 'Ich bin ein Berliner' [אני אזרח ברלין] ...כל בני האדם החופשיים, בכל מקום שבו הם חיים, הם אזרחי ברלין, ולכן, כאדם חופשי, אני גאה לומר את המילים 'Ich bin ein Berliner!' (בכוונתו ל:"אני ברלינאי").

הבדיחה והדקדוק: המיתוס הקומי שנולד לאחר מכן טען שקנדי בעצם אמר "אני סופגנייה", ושהמוני ברלינאים גיחכו. הבנת הבדיחה טמונה בדקדוק הגרמני: בגרמנית, אם אדם רוצה לומר "אני ברלינאי" (אזרח), הוא אומר: "Ich bin Berliner" – ללא המילה "ein". הוספת ה-"ein" (שמשמעותה 'אחד' או 'אחת') הכרחית דקדוקית רק כאשר מתייחסים לשם עצם שאינו שם עצם פרטי או זהות כללית, כמו חפץ או מוצר מזון.

קנדי השתמש בביטוי "Ich bin ein Berliner" כדי ליצור אפקט דרמטי, ולהדגיש שהוא "אחד" מתוך כלל האנשים - אך הדקדוק הבלתי מדויק יצר את הבדיחה המשעשעת: הוא התכוון למשהו אחד אך אמר אני ברלינר , קרי אני סופגניה..

לבית: המתכון המושלם לסופגניית "בֶּרְלִינֶר" קלאסית

אין כמו לטגן את ההיסטוריה בבית! הנה המתכון לבֶּרְלִינֶר:

רכיבים (כ-15 יחידות):

• בצק:  500 גרם קמח לבן, 25 גרם שמרים טריים, 250 מ"ל חלב פושר 50 גרם סוכר 50 גרם חמאה רכה 2 ביצים קורט מלח.

• לטיגון: 1 ליטר שמן צמחי (חמניות או קנולה).

• למילוי וציפוי: ריבת תות או דובדבנים, אבקת סוכר.

הוראות הכנה:

1. הכנת הבצק: ממיסים את השמרים בחלב הפושר עם כפית סוכר. בקערת מיקסר, מערבבים קמח, סוכר וביצים. מוסיפים את תערובת השמרים, ולשים היטב. מוסיפים את החמאה הרכה וממשיכים ללוש עד לקבלת בצק אחיד ורך. מתפיחים כשעה וחצי עד להכפלת הנפח.
   

2. עיצוב: מרדדים את הבצק לעובי של כ-2 ס"מ. קורצים עיגולים בעזרת כוס או חותכן עגול. מניחים את העיגולים על נייר אפייה ומתפיחים שוב כחצי שעה (העיגולים צריכים לתפוח קלות).
   

3. טיגון: מחממים את השמן לטמפרטורה של 170 מעלות (זהו סוד הטבעת הלבנה). מטגנים את הבֶּרְלִינֶרִים במשך כ-2 דקות מכל צד, עד להזהבה. הסופגנייה צריכה לטבוע רק חצי דרך בשמן, כדי ליצור את "טבעת הגאווה" הבהירה סביב האמצע.
   

4. מילוי וציפוי: לאחר שהסופגניות התקררו מעט, ממלאים אותן בריבה באמצעות מזרק קונדיטוריה. לבסוף, מפזרים מעל אבקת סוכר בנדיבות.

הבֶּרְלִינֶר הוא הרבה יותר מעוד קינוח חורפי. הוא כדור בצק קטן שמכיל בתוכו את ההיסטוריה של ברלין, את הגאווה הפרוסית, את המאבק על החופש, ואת המסורת היהודית של חנוכה. בתיאבון - או בברלינאית: Guten Appetit!

---

אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!