נויקלן - מכפר של פליטים למרד נגד שמועה רעה

ההיסטוריה של הרובעים #1 אם תעמדו היום בלב ליבה של נויקלן המודרנית, מוקפים בהמולת הרחובות הסואנים, תתקשו מאוד לדמיין את העבר של המקום. אתם ודאי מריחים את הריחות העזים העולים מדוכני השווארמה בשדרת זוננאלה, שומעים את חריקת הבלמים של רכבת האו באן הצהובה, ורואים את בליל התרבויות של מהגרים, אמנים בוהמיינים ומשפחות צעירות הגודשים את בתי הקפה המעוצבים. נויקלן של ימינו מרגישה כמו מרכז אורבני כאוטי ומרתק, אך מתחת לאספלט המודרני, בין בנייני המידות הצפופים, מסתתרת היסטוריה רצופה בדרמות אנושיות, מסעות פליטים, חטאים עירוניים וניסיון נואש ומגוחך למחוק זהות ציבורית בעייתית. כדי להבין באמת כיצד נולד אחד המעניינים מבין עשרות שכונות בברלין, הרבה לפני שחוק "ברלין הגדולה" בלע אותו לתוך הבירה, אנחנו צריכים לעלות על מכונת הזמן שלנו ולצאת אל סיור בנויקלן של פעם, עמוק אל תוך העבר.

תחנה ראשונה, המאה הארבע עשרה, אבירים בלב הביצות

סמל הישוב ריקסדורף unbekannt, Public domain, via Wikimedia Commons

עצמו עיניים ודמיינו את שנת 1360. שריקת הרוח, קרקורי צפרדעים וקולות פרסות סוסים השוקעות בבוץ ממלאים את החלל. אנחנו ניצבים בלב אזור כפרי פתוח ופראי, משופע בשדות חקלאיים, ביצות טובעניות ויערות דלילים. במקום שבו עומדת היום נויקלן, מתועד לראשונה יישוב קטן ושומם תחת השם "ריכרדסדורף" (Richardsdorf).

האדמות הללו היו במקור נחלה מוקדמת של אבירי מסדר הטמפלרים. השם הזה מצלצל מיד מוכר וזורק אותנו למושבות הישראליות כמו שרונה בתל אביב או המושבה הגרמנית בחיפה, ונושא עמו אסוציאציות של אדמה ואמונה, גם אם מדובר במסדר צלבני עתיק שקדם למתיישבים בארץ במאות שנים. אולם בשנת 1360, הטמפלרים כבר היו נחלת העבר. לאחר פירוק המסדר, האדמות הועברו לידי מסדר אבירי יוחנן הקדוש,

היוהניטרים. היו אלו היוהניטרים שלקחו את החווה הטמפלרית הישנה והפכו אותה באותה שנה ליישוב רשמי. כאן, בפאתי ברלין העתיקה, האבירים הקימו מבני אבן מסיביים ששימשו כמוצבים חקלאיים, וסביבם נבנו בקתות עץ דלות עבור הצמיתים והאיכרים. החיים היו קשים, התנועה נעשתה בכרכרות עץ פשוטות או ברגל על שבילי עפר משובשים, והשגרה התנהלה בעצלתיים לפי מחזור הזריעה, הקציר והתפילות.

תחנה שנייה, שנת 1737, עגלות הפליטים מגיעות לריקסדורף

שנת 1737 מביאה איתה מחזה קורע לב למרכז אירופה. מלך פרוסיה, פרידריך וילהלם הראשון, מקבל החלטה שמשנה את פני המקום לנצח כאשר הוא מעניק מקלט מדיני לפליטים פרוטסטנטים מבוהמיה, השוכנת באזור צ'כיה של ימינו. אותם פליטים נמלטו מבתיהם לאחר שרדיפות דת אכזריות איימו על חייהם, והם צעדו מאות קילומטרים צפונה בחיפוש אחר חופש אמונה.

דמיינו את עגלות העץ העמוסות והחורקות המגיעות אל גבול היישוב. משפחות שלמות, תשושות מהדרך, לבושות בבגדים מסורתיים השונים לחלוטין מאלו של המקומיים, יורדות אל האדמה החדשה שלהן עם מעט הרכוש שהצליחו להציל. המלך מקצה להם אדמות ממש בצמוד לכפר הגרמני המקורי, וכך נוצרת סצנה מרתקת של עיירה מפוצלת. מצד אחד קמה "ריקסדורף הבוהמית" ומצד שני ממשיכה לפעול "ריקסדורף הגרמנית". הבוהמיים בונים בתים חד קומתיים עם גגות משופעים תלולים במראה ייחודי, שותלים גינות ירק מטופחות, וממלאים את סמטאות האבן המרוצפות בשפה זרה ובשירים דתיים לא מוכרים. שתי הקהילות חיות זו לצד זו במשך עשרות שנים, מנהלות חיי מסחר משותפים אך שומרות על זהות נפרדת. כדי לחוות את הקסם הזה בעצמכם וללכת בין הבתים המקוריים ששרדו, אתם מוזמנים לקרוא את הפוסט המלא על מסלול סיור הכפר הנסתר של נויקלן, מסע קסום בזמן אל רחובות ריקסדורף העתיקה.

• 

• 

• 

תחנה שלישית, סוף המאה התשע עשרה, חטאים, פשע ואולמות ריקודים

בסוף המאה התשע עשרה, ריקסדורף הבוהמית והגרמנית כבר אוחדו לעיר אחת, אך השלווה החקלאית נעלמה כלא הייתה. המהפכה התעשייתית, צמיחת מפעלי הטקסטיל והמתכת, והקרבה המיידית לגבולות ברלין, משנים את פני העיר ללא הכר.

הלילה יורד על ריקסדורף, והרחובות מוארים כעת באור הצהבהב והעמום של פנסי הגז. האוויר סמיך מעשן של ארובות בתי החרושת ומריח של פחם שרוף ובירה זולה. כרכרות סוסים כבדות, אומניבוסים וחשמליות ראשונות פורקים המוני ברלינאים המגיעים מהעיר הגדולה בסופי השבוע. הם באים לכאן במטרה אחת, לפרוק עול. ריקסדורף הפכה לבירת השעשועים, החטאים וחיי הלילה של המטרופולין. הרחובות הראשיים עמוסים באולמות ריקודים עצומים שיכלו להכיל אלפי חוגגים, בתי מרזח רועשים שפעלו עד אור הבוקר, קברטים המוניים ובתי בושת שפעלו באין מפריע.

ברחובות מצטופפים פועלי תעשייה קשי יום, אמנים שחיפשו השראה, כייסים ונוכלים קטנים שמצאו טרף קל בין החוגגים השיכורים. השיר הפופולרי שבוקע מכל חלון ומכל תיבת נגינה באותם ימים הוא "בריקסדורף יש מוזיקה" (In Rixdorf is' Musike). המשפט הזה לא התייחס רק לקונצרטים, הוא הפך למטבע לשון ברלינאי שמסמל שחיתות מוסרית, הדוניזם פרוע ואווירה של סדום ועמורה. העיר הפכה לאייקון של חופש מוחלט, אך עבור הבורגנות, השם ריקסדורף הפך למילה נרדפת לפשע וחרפה.

מפה של דויטש-ריקסדורף ובוהמיש-ריקסדורף, המרכז ההיסטורי של ניוקולן המודרנית, כ. 1857, עם מקומות מודרניים [1] Richardstraße, [2] Richardplatz, [3] Karl-Marx-Straße ו-[4] Niemetzstraße/Braunschweiger StraßeKöniglicher Preußischer Großer Generalstab, Topographische Abteilung (1857), Public domain, via Wikimedia Commons

תחנה רביעית, שנת 1912, התחנונים למחוק את השם

המציאות הזו מובילה אותנו אל מאבק עיקש שהתחיל בלשכתו של ראש העיר המיתולוגי, הרמן בודין. בודין והנהגת העיר הבורגנית היו מיואשים לחלוטין מהמוניטין ההרסני שדבק בעירם. הם רצו למשוך משפחות מכובדות, רופאים, עורכי דין ומשקיעים, אך איש לא רצה לגדל את ילדיו בעיר החטאים של פרוסיה. בודין הבין שהדרך היחידה להציל את עתידה הכלכלי של העיר היא לבצע מיתוג מחדש קיצוני, ואף הגדיל לעשות כשהציע לשנות את שם העיר ל"הרמנשטאדט" (Hermannstadt), על שמו שלו. אך בודין הלך לעולמו בשנת 1907, בטרם הספיק להשלים את המהלך.

מי שנכנס לנעליו מיד לאחר מותו והשלים את המשימה היה מחליפו, קורט קייזר. קייזר זכה לרוח גבית אדירה כאשר בשנת 1908 קיבל מהקיסר וילהלם השני את התואר המכובד "אוברבורגומייסטר" (ראש עיר ראשי). מעודד מכוחו הפוליטי החדש, הגיש קייזר מחדש את הבקשה הנואשת לשינוי השם, והוביל את המהלך הדיפלומטי ישירות מול הקיסר, תוך תחנונים למחוק את ההיסטוריה ואת הדעות הקדומות.

המאמץ השתלם, וב 27 בינואר 1912, אושרה בקשתו באופן רשמי. כך, בצו מלכותי, העיירה ריקסדורף נמחקה מהמפות ובמקומה נולדה "נויקלן" (Neukölln). השם החדש, שמשמעותו קלן החדשה, נבחר כמחווה לעיר התאומה ההיסטורית של ברלין העתיקה, והיה ניסיון נואש לשדר יוקרה, היסטוריה מכובדת וסדר ציבורי. קייזר, שהצליח במקום שבו קודמו נכשל, המשיך לכהן כראש העיר של נויקלן הממותגת מחדש עד שנת 1919.

selbst, CC BY-SA 3.0 <http://creativecommons.org/licenses/by-sa/3.0/>, via Wikimedia Commons

תחנה חמישית, הלילה של 1920, המפץ הגדול והאיחוד הכפוי

המיתוג מחדש לא הספיק להציל את נויקלן מהגורל הפוליטי שהמתין לה. המסע שלנו נוחת כעת בליל ה 1 באוקטובר 1920, הלילה שבו חוק ברלין הגדולה נכנס לתוקפו. נויקלן של אותם ימים היא כבר עיר ענקית, עצמאית לחלוטין, בעלת קופה ציבורית מלאה, תשתיות מפותחות ומערכת פוליטית גאה. מנהיגי נויקלן ניהלו מאבק עיקש והתנגדו נחרצות לאיחוד, מחשש שיאבדו את כספי המיסים שלהם ואת צביונם הייחודי לטובת המנגנון הביורוקרטי והדורסני של הבירה.

אך כל ההתנגדויות קרסו. באותו לילה, נויקלן בלעה את גאוותה, איבדה את עצמאותה הניהולית והפכה באבחה אחת לרובע השמיני של העיר ברלין. מיד לאחר האיחוד הכפוי, וביתר שאת בשנות העשרים הסוערות, הרובע הפך לאחד ממעוזי הפועלים העמוסים, העניים והצפופים ביותר בברלין כולה. יזמים בנו בקצב מסחרר בלוקים ענקיים של מגורים הידועים כמיטסקזרנן (Mietskasernen), מבנים קודרים עם רצף של חצרות פנימיות חשוכות וצפופות, שבהן משפחות שלמות חיו בחדר אחד ללא תנאים סניטריים בסיסיים. הקושי הכלכלי העצום, הדוחק והעבודה המפרכת במפעלים, הפכו את נויקלן לחבית חומר נפץ פוליטית, מעוז של קומוניסטים, מתנגדי שלטון ואנשי מעמד פועלים קשוחים שמעולם לא פחדו להשמיע את קולם.

חזרה להווה, כור ההיתוך של המזרח התיכון בברלין

כאשר אנו חוזרים לנויקלן של ימינו, אנו מגלים שהרובע עבר טרנספורמציה מרתקת נוספת. לאחר מלחמת העולם השנייה וחומת ברלין שחצתה את העיר, נויקלן נדחקה לשוליים של מערב ברלין. אל הוואקום הזה נכנסו החל משנות השישים והשבעים מהגרי העבודה מטורקיה, ובהמשך פליטים ומהגרים ממדינות ערב והמזרח התיכון.

הרחובות שינו את פניהם לחלוטין. שלטי החנויות, המסעדות ובתי הקפה החלו להופיע בטורקית ובערבית, וניחוחות של תבלינים, בקלאווה וקפה שחור החליפו את ריחות התעשייה הכבדה. שדרת זוננאלה (Sonnenallee) הפכה ללב הפועם של הקהילה הערבית, וזכתה לכינוי "רחוב הערבים", מקום שבו שפת הרחוב, המוזיקה והתרבות מזכירים יותר את דמשק או ביירות מאשר את אירופה הקלאסית. בעשור האחרון התווסף למרקם הזה רובד נוסף של צעירים, אמנים וסטודנטים מכל העולם שמצאו בנויקלן אזור מגורים זול ואותנטי, מה שיצר התנגשות מרתקת בין בתי תה מסורתיים לברים היפסטריים טבעוניים.

נויקלן שאתם חייבים להכיר

כדי לחוות את הרובע המרתק הזה דרך הרגליים, הנה כמה המלצות למקומות ששווה לשלב בביקור שלכם:

• הכפר ההיסטורי ריקסדורף (Rixdorf): הלב העתיק של נויקלן, סביב כיכר ריכרדפלאץ (Richardplatz). כאן תוכלו ללכת בין בתי העץ של הפליטים הבוהמיים, לראות את הנפחייה העתיקה שעדיין פועלת, ולהרגיש כמו בכפר ציורי באמצע העיר הגדולה. הגעה אל תחנת האו באן Karl-Marx-Straße ומשם הליכה קצרה.
  

• מאפיית גורילה (Gorilla Bäckerei): סניף נויקלן של המאפייה המעולה הזו הפך למוסד קולינרי של ממש ברובע. תמצאו כאן לחמי מחמצת משובחים, מאפים צרפתיים מדויקים ופיצות נהדרות, הכל באווירה שכונתית צעירה ותוססת. הכתובת היא Hermannstraße 211. הגעה דרך תחנת האו באן Boddinstraße (קו U8). על הסניף הזה כתבתי פוסט מלא בבלוג שתוכלו לקרוא בקישור כאן.
  

• שוק האוכל קאלה (KALLE): מתחם קולינרי ותרבותי ענק וחדש שנפתח בתוך מבנה כלבו היסטורי, והוא מרכז תחת קורת גג אחת מסעדות מובחרות, דוכני אוכל רחוב מרחבי העולם וברים מעולים באווירה תעשייתית מחוספסת שמשקפת בדיוק את נויקלן המודרנית. הכתובת היא Karl-Marx-Straße 101 הגעה דרך תחנת האו באן Rathaus Neukölln או Karl-Marx-Straße (קו U7). גם על השוק המרתק הזה כתבתי פוסט מפורט בבלוג שתוכלו לקרוא בקישור כאן.
  

• קלוּנְקֶרְקְרָאנִיך (Klunkerkranich): בר על גג מרכז הקניות "נויקלן ארקאדן". זו התגלמות ההיפסטריות המקומית, גינת גג מלאה בצמחים, חומרים ממוחזרים, מוזיקה חיה ונוף פנורמי מרהיב על כל ברלין. מושלם לשעות השקיעה. הכתובת היא Karl-Marx-Straße 66, קומה עליונה. הגעה דרך תחנת Rathaus Neukölln.
  

• פארק טמפלהופר פלד (Tempelhofer Feld): שדה התעופה הענק וההיסטורי שנסגר והפך לפארק העירוני הגדול ביותר בברלין, ממש על גבול נויקלן. אפשר לשכור אופניים, לעשות פיקניק על המסלולים הישנים ולצפות במאות עפיפונים בשמיים. כניסה מרכזית דרך Columbiadamm, קרוב לתחנת Boddinstraße.
  

• בתי הקפה של רחוב פאניר (Pannierstraße): האזור שסביב רחובות פאניר ווסר (Weserstraße) מפוצץ בבתי קפה איכותיים, מאפיות בוטיק וברים אפלוליים. זה המקום לשבת עם קפה מעולה בבוקר או בירת קראפט בערב ולספוג את האווירה הצעירה והבועטת של הרובע.
  

בפרק הבא של סדרת הרובעים שלנו, נצפין אל המבצר העתיק שסירב בכל תוקף להיות חלק מברלין, ונכיר את שפנדאו. עד אז, לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של העיר, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!