שלום, שמחה ופנקייקים: הבוקר שבו נולד מצעד האהבה והקיץ שבו הוא חוזר לברלין
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 3 דקות
- זמן קריאה 3 דקות
הראשון ביולי 1989 היה יום שבת סגרירי למדי במערב ברלין. העיר הייתה עדיין מוקפת בחומה אפורה ואטומה, השמיים היו מעוננים, וגשם דק החל לרדת על שדרת הקורפירסטנדאם היוקרתית. מול חנויות המעצבים, חלונות הראווה המהודרים ובתי הקפה הבורגניים של רובע שרלוטנבורג, התייצבה קבוצה קטנה ומוזרה למראה של כמאה וחמישים צעירים שיצאו לחגוג את מצעד האהבה (Love Parade) הראשון. הם לא נראו כמו קהל של קונים אופייני לשדרת הקודאם בבוקר יום שבת, אלא יותר כמו חבורת חולמים שהלכו בעקבות רכב מסחרי פשוט, שעליו הועמסה מערכת הגברה מקרטעת וגנרטור קטן.
מי שהוביל את החבורה הרטובה הזו היו מתיאס רואינג, דיג'יי מקומי ודמות מוכרת בסצנת השוליים שנודע בכינוי "דוקטור מוטה" (Dr. Motte), יחד עם שותפתו ליצירה דניאל דה פיצ'יוטו. כשהם התחילו לצעוד באותו בוקר לאורך השדרה לצלילי מוזיקה אלקטרונית וצלילי אסיד האוס צורמים, הם לא תיארו לעצמם שהצעידה הקטנה והמחתרתית שלהם עומדת להפוך לתופעה תרבותית אדירה, ולשנות את ההיסטוריה של אירופה כולה.
ההפגנה הפוליטית המבריקה והאבסורדית בהיסטוריה של מצעד האהבה ברלין
כדי לאפשר את הצעידה המוזרה הזו בלב הרחוב הראשי של מערב ברלין וכדי לזכות באבטחה משטרתית מלאה, דוקטור מוטה היה צריך להשתמש בפרצה חוקית. הוא רשם את האירוע במשרדי משטרת ברלין כהפגנה פוליטית רשמית לכל דבר ועניין. הסיסמה הרשמית והגאונית שהוגשה ושאושרה על ידי הרשויות הייתה "שלום, שמחה, פנקייקים" או בגרמנית "Friede, Freude, Eierkuchen".
המשמעות מאחורי הסיסמה הזו הייתה פשוטה אך מבריקה. המילה שלום סימלה את הדרישה המובהקת לפירוק נשק עולמי בעולם שעדיין חי בצל המלחמה הקרה, המילה שמחה סימלה את כוחה המרפא והמאחד של המוזיקה והריקוד, והמילה פנקייקים הייתה למעשה דרישה סאטירית אך נוקבת מאוד לחלוקת מזון הוגנת ולצדק חברתי בעולם. השוטרים הגרמנים, שצעדו לצידם של החוגגים באותו יום כשהם לובשים מדים רשמיים ומביטים בבלבול בצעירים הרוקדים, לא הבינו בדיוק איך המוזיקה האלקטרונית הרועשת שבקעה מהרמקולים קשורה למחאה פוליטית, אבל ההפגנה המחתרתית הזו עברה בשלום ונכנסה מיד אל ספרי ההיסטוריה.
הפסקול של חומת ברלין הנופלת ותרבות המועדונים של Love Parade Berlin
התזמון של אותה צעדה ראשונה היה מצמרר, שכן היא התקיימה בדיוק ארבעה חודשים לפני הרגע שבו חומת ברלין קרסה. כאשר החומה אכן נפלה בנובמבר 1989, מוזיקת טכנו (Techno Berlin) הפכה באופן טבעי לדבק העוצמתי ביותר שחיבר בין צעירי המזרח לצעירי המערב. תרבות המועדונים פרחה, וברלין הפכה למגרש משחקים ענק, חללים תעשייתיים נטושים, מפעלי פחם ישנים ומקלטים אפלים במזרח העיר נפתחו מחדש והפכו למועדונים, ומצעד האהבה הפך מאירוע קטן של מאה וחמישים איש למפלצת תרבותית כלל עולמית.
במהלך שנות התשעים המצעד כבר לא יכול היה להכיל את ההמונים בשדרות הקודאם, והוא עבר אל הלב הירוק והפתוח של פארק הטירגארטן, אל עבר שדרת ה 17 ביוני (Straße des 17. Juni). המצעד הפך לסמל הבלתי מעורער של ברלין המאוחדת והחופשית. עמוד הניצחון שניצב בלב הפארק, מונומנט היסטורי שהוקם במקור כדי לפאר ניצחונות צבאיים פרוסיים עקובים מדם, עבר טרנספורמציה מוחלטת. הוא הפך פתאום למזבח פועם של אהבה, חופש, בסים רועדים ומעל מיליון וחצי חוגגים מכל רחבי העולם שזרמו אל העיר בכל קיץ כדי לרקוד יחד ברחובות השדרה הרחבה.
האסון הכבד בדויסבורג ושנות החושך של המצעד
אך ההיסטוריה המפוארת של המצעד נעצרה באחת בטראומה לאומית ששינתה הכל. לאחר שהמצעד עזב את ברלין בעקבות קשיים בירוקרטיים ותקציביים, הוא החל לנדוד בין ערי חבל הרוהר. ב 24 ביולי 2010, בעיר דויסבורג, האירוע הפך לאסון הגדול ביותר בתולדות תרבות המועדונים העולמית. עקב תכנון לקוי של המארגנים וכשלי אבטחה חמורים, נוצר דוחק קיצוני וצוואר בקבוק קטלני במנהרת הכניסה היחידה למתחם.
במנוסת הבהלה והצפיפות המזעזעת נמחצו ונחנקו למוות 21 חוגגים צעירים, ומעל ל 500 איש נפצעו. האסון היכה בהלם מוחלט את גרמניה כולה, ובעקבותיו הודיעו המארגנים המזועזעים כי מצעד האהבה במתכונתו המקורית מבוטל לצמיתות ולא יתקיים עוד לעולם. במשך שנים ארוכות, הרוח של המצעד נותרה קבורה תחת כובד הזיכרון של אותו יום נורא.
מעגל שנסגר ורוח המצעד חוזרת לרחובות של Love Parade Berlin
למרות שמצעד האהבה (Love Parade) המקורי לא ישוב עוד לעולם בשמו הרשמי בעקבות הטרגדיה הכבדה, הרוח והוויב האגדי שלו ממשיכים לצעוד בברלין בענק. המצעד הנוכחי, שפועל תחת השם והיוזמה הרשמית של Rave The Planet ובהובלתו של המייסד המקורי דוקטור מוטה, הפך ליורש הבלתי מעורער של המסורת ההיסטורית. השנה, החגיגה הזו מגיעה בטיימינג מושלם, חודשים ספורים בלבד לאחר שתרבות הטכנו הברלינאית הענפה זכתה להכרה רשמית כמורשת תרבותית בלתי מוחשית של אונסק"ו.
ברחובות העיר שוב יתמלאו במשאיות צבעוניות, ברמקולים עוצמתיים ובאותה דרישה בסיסית וטהורה לשלום, שמחה ומוזיקה חופשית שאיחדה את העיר לפני עשורים. הצעדה ההמונית תעבור בשדרות הרחבות של שדרת ה-17 ביוני, כשהיא פועלת תחת הסלוגן הרשמי "IMAGINE LOVE", ומסתיימת בנקודת הסיום המרגשת והמוכרת באזור שער ברנדנבורג (Brandenburger Tor), תוך הקפדה על נהלי בטיחות מחמירים ולקחים עמוקים מהעבר.
ברלין מוכיחה לנו שוב ושוב שהיא יודעת להמציא את עצמה מחדש בכל תקופה, אך במקביל היא יודעת גם לכבד ולהחיות את השורשים שלה. אז אם אתם מגיעים לעיר הקיץ, תכינו את נעלי הריקוד שלכם, כי מצעד האהבה קם לתחייה והרחובות שוב הולכים לרעוד.
לעוד סיפורים היסטוריים, מרתקים ועמוקים שמגלים את מה שבאמת חבוי מתחת לפני השטח של הרחובות, הפינות הנסתרות וכל מה שקורה בברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות