top of page

קריפו והאגרופים הצהובים - הסמל המחתרתי שמסרב לרדת מהגגות של ברלין

לפני 3 שעות
זמן קריאה 3 דקות

מי מכם שמנויים לניוזלטר שלי ועוקבים אחריי בוודאי זוכרים את כוכב המישלן של אמנות רחוב בברלין, סמל הבננה של האמן תומאס באומגרטל. באותו פוסט סיפרתי לכם כיצד הבננה הצהובה המפורסמת שלו הפכה עם השנים לתו איכות ממוסד, חותמת אישור רשמית המעטרת דלתות של גלריות ומוזיאונים נחשבים ברחבי העולם. הבננה הזו מזמינה אותנו פנימה, אל תוך חללים מוגנים, יוקרתיים ומאובטחים של עולם האמנות הגבוהה. אבל כשאתם מסתובבים ברחובות ברלין, במיוחד כשאתם מרימים את המבט כלפי מעלה, אתם תפגשו סמל צהוב נוסף. זהו סמל שלא רוצה שתיכנסו לשום גלריה, סמל שהוא האנטיתזה המוחלטת לבננה הבורגנית, סמל שמייצג את הרחוב הטהור, את הסכנה ואת הסירוב העיקש להיכנע למסחור. אלו הם האגרופים הצהובים.


האגרופים הצהובים של קריפו על המים  אמנות רחוב בברלין

קריפו, חבורת הקאובויס ואמנות הבלתי אפשרי


האגרופים הצהובים, או בגרמנית "Die gelbe Faust", שאתם רואים מפוזרים ברחבי העיר הם הרבה יותר מסתם ציור. מדובר בחתימה האמנותית של אחד מאמני הגרפיטי הוותיקים והמרתקים ביותר בברלין, אמן הפועל תחת הכינוי קריפו (Kripoe). קריפו החל את דרכו המחתרתית בסוף שנות התשעים, כשהוא פועל כחלק מקולקטיב הגרפיטי האגדי והשנוי במחלוקת CBS, אחת הקבוצות המוכרות בעיר שראשי התיבות שלה פורשו לאורך השנים בשלל דרכים אגדיות, החל מ"קאובויס" (Cowboys) ועד למושגים לוחמניים הרבה יותר כמו "הורסי העיר" (City Busters).


בניגוד לאמני גרפיטי מסורתיים שהשקיעו שעות בציור אותיות מורכבות ומסורבלות בחשכת הלילה, קריפו קיבל החלטה גאונית בפשטותה. הוא יצר סמל ויזואלי אחד, בוהק, קליט וברור שניתן לרסס במהירות. אך הגאונות שלו לא הייתה טמונה רק בעיצוב הסמל, אלא בעיקר במיקומים שבחר. קריפו הפך לחלוץ ולמאסטר הבלתי מעורער של תרבות טיפוס הגגות בברלין, תוך שהוא מסכן את חייו באופן ממשי. זו הסיבה שאתם פוגשים את האגרופים שלו מטפסים בגבהים מעוררי פלצות על קירות אש חשופים (Brandwände), על עמודי בטון חלקלקים של גשרים, וממש מעל רציפי רכבות האס באן והאו באן. המטרה שלו הייתה אובססיבית וברורה, לייצר נוכחות שאי אפשר למחוק ושאי אפשר בשום אופן להתעלם ממנה.


האגרופים הצהובים של קריפו באלכסנדרפלאץ אמנות רחוב בברלין

אבולוציה של מחאה, מאגרוף קמוץ לאצבע משולשת


האגרוף הקמוץ הוא באופן מסורתי סמל בינלאומי עתיק של סולידריות, מאבק חברתי, מרד והתנגדות עזה לממסד. אצל קריפו, הסמל הזה משמש כהצהרה פוליטית מחתרתית חריפה, אבל עם השנים הסמל הזה עבר אבולוציה מרתקת במרחב הציבורי. הידיים הצהובות החלו להופיע בשלל מחוות שונות בהתאם למיקום, לאווירה ולמסר הספציפי שרצה האמן להעביר באותו הרגע, אצבע משולשת בוטה, סימן וי של שלום, או אגרוף שאוחז בפטיש עבודה כבד.


המסרים המלווים את האגרופים הם לרוב אנטי ממסדיים ומופנים בצורה ישירה ונוקבת נגד כוחות המשטרה. דוגמה מושלמת לכך מצאתי ממש לאחרונה כשהבטתי מתחת למסילות הרכבת בעיר. לצד ציור של יד צהובה המושיטה אצבע משולשת ענקית, רוסס בגאון המסר הבא:

"...für noch mehr Bullen" ("בתרגום חופשי: "...למען עוד שוטרים)

השימוש במילה Bullen, סלנג גרמני מזלזל המקביל ל"שוורים" ונועד לתאר שוטרים, ממחיש את חוש ההומור האפל ואת עזות המצח של קריפו. הוא לא רק מסמן טריטוריה עירונית קשוחה, אלא ממש מנהל דיאלוג פומבי, מתגרה ומתמשך עם רשויות החוק שמנסות לתפוס אותו כבר עשורים.


האגרופים הצהובים של קריפו משקיפים על רכבת העילית כאות למחאה ואמנות רחוב בברלין

גשר מחתרתי של אגרופים מברלין עד איסטנבול


אך הסיפור המרתק של האגרוף הצהוב אינו עוצר בגבולותיה של בירת גרמניה. קריפו, בעל נפש של נווד אמיתי, לקח את אמנות המחאה שלו הרחק מזרחה אל עבר איסטנבול התוססת. הוא שהה תקופות ממושכות בטורקיה והביא איתו את תרבות האקסטרים של סצנת הגרפיטי הברלינאית אל המזרח. עד מהרה, העיר שהיא הגשר בין אסיה לאירופה הפכה לקנבס אישי ענק.


האגרופים הצהובים החלו לצוץ במקומות בלתי אפשריים באיסטנבול, על גגות מתקלפים של בתי מגורים, על קירות תמך עצומים ואפילו על צריחי ספינות ומעבורות שחצו את מצר הבוספורוס. המהלך הזה יצר למעשה גשר ויזואלי ומחתרתי מדהים בין שתי הערים, שמקיימות ביניהן ממילא קשר תרבותי, חברתי והיסטורי עמוק מאין כמוהו. המסר של האגרוף הקמוץ קיבל פתאום משמעות פוליטית גלובלית ורחבה. זה כבר לא היה רק מאבק במשטרה המקומית בברלין, אלא קריאה אוניברסלית לסולידריות והתנגדות לכוחות דיכוי באשר הם.


האגרופים הצהובים של קריפו  ואמנות רחוב בברלין

הנשמה המורדת של העיר


כיום, בעידן שבו אמני רחוב רבים מוצאים את דרכם במהירות אל תוך הגלריות הנוצצות, אל בתי המכירות הפומביות ואל חיקו החמים של הממסד, קריפו נותר תופעה ייחודית ונדירה. הוא מסרב בעקשנות חסרת פשרות למסחר את היצירות שלו, דוחה הצעות עתק מאספני אמנות, ומקפיד להישאר צל מחתרתי ובלתי מושג. בעוד שהבננה הצהובה שעליה דיברנו בתחילת הפוסט משגשגת בתוך הגלריות ומקבלת את אישור הממסד, האגרוף הצהוב ממשיך לבעוט בגלריות הללו מבחוץ.


האגרופים של קריפו שורדים את פגעי מזג האוויר, את הזמן החולף ואת חוקי העירייה הנוקשים. הם מסרבים להיעלם מהנוף. בפעם הבאה שאתם נוסעים ברכבת העילית ומביטים על ברלין דרך החלון, נסו לחפש אותם בין הגגות החשופים ועל העמודים המפויחים. הם שם כדי להזכיר לכולנו שהנשמה המחוספסת, הפרועה והבלתי מתפשרת של ברלין עדיין פועמת בחוזקה, בדיוק במקומות שרק הנועזים ביותר מעזים להגיע אליהם. כדי לגלות את היצירות הנסתרות הללו, לשמוע את הסיפורים שמאחורי הקירות ולהרגיש מקרוב את הקצב המחתרתי של העיר, אתם מוזמנים להצטרף אליי אל סיור גרפיטי בברלין.


לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של העיר, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!

תגובות


הסיפורים, הסודות וההמלצות שלי מברלין, ישירות אליכם למייל • הרשמו עכשיו!

bottom of page