המישלן של עולם האומנות - הכירו את מבקר הבננות

אם נתקלתם בברלין בציור של בננה פשוטה על קיר של גלריה, דעו שפגשתם קוד סודי. האמן תומאס באומגרטל (Thomas Baumgärtel), המכונה 'הבננשפרייר' (Banansprayer), לא משאיר אחריו סתם גרפיטי - הוא מותיר חותמת איכות. בפוסט הזה נצא למסע בעקבות הבננה, נפענח את הקוד שלה, ונגלה למה היא מהווה "כוכב מישלן" לעולם האמנות הברלינאי.

האמן והפילוסופיה: איך נולדה חותמת האיכות?

הסיפור מתחיל ב-1986 בקלן (Köln). באומגרטל, אז סטודנט לפסיכולוגיה ואמנות, היה מתוסכל מהרצינות התהומית ומעגל המבקרים והאוצרים הסגור שקבעו "מי חשוב ומי לא". הוא חיפש דרך לעקוף את שומרי הסף. הוא בחר בבננה - סמל פופ-ארט בהשראת אנדי וורהול, אבל גם פרי זול, נגיש ומתכלה - והפך אותה לנשק שלו נגד הממסד.

בתחילת הדרך, הפעילות שלו הייתה פיראטית לחלוטין. הוא היה יוצא בלילות, מצויד בשבלונה (סטנסיל) ותרסיס צהוב, ומסמן מקומות שאהב. באותן שנים, בעלי הגלריות היו קמים בבוקר, רואים את הבננה על הקיר, וממהרים לקרצף אותה בזעם כי ראו בה ונדליזם.

מהפך: מונדליזם לסמל סטטוס עם השנים, הגלגל התהפך. עולם האמנות הבין שהבננה של באומגרטל היא לא לכלוך, אלא המלצה אותנטית. אם בשנות ה-80 הזמינו לו משטרה, היום בעלי גלריות ומוזיאונים מזמינים אותו באופן רשמי כדי שיסמן את הקיר שלהם. הבננה הפכה ל"כוכב מישלן" של עולם האמנות: היא מסמנת שהמקום הוא חדשני, נועז וראוי לביקור. עד היום הוא סימן למעלה מ-4,000 מקומות ברחבי העולם (רבים מהם בברלין, אך גם בניו יורק, מוסקבה ופריז).

הבננה בצנצנת: מחאה בתוך זכוכית

במהלך השוטטות שלי בברלין לאורך השנים, נתקלתי גם בגרסה המיוחדת והנדירה יותר הזו שאתם רואים בתמונה למעלה: בננות כלואות בצנצנת. המוטיב הזה הוא לא סתם קישוט, אלא ביקורת אירונית חדה. באומגרטל שואל כאן שאלה מהותית: מה קורה לאמנות הרחוב הבועטת, שהיא מטבעה חופשית ופראית, כשהיא נכנסת לתוך "קופסת שימור" של מוזיאון? הצנצנת מסמלת את הניסיון של הממסד "לארוז" את האמנות, ואולי קצת לחנוק אותה. אם תראו כזו היום - זכיתם.

המסלול הבטוח: איפה תמצאו את הבננות היום?

אז איפה אפשר לראות את ה"מישלן הצהוב" במו עיניכם בביקור הקרוב? הרי 3 מקומות שבהם החותמת מתנוססות בגאווה:

🍌 גלריה גילה לורכר (Galerie Gilla Lörcher): בלב הסצנה

את הבננה הזו תפסתי ברחוב Grolmanstraße 28, על קיר הכניסה לגלריה לאמנות עכשווית של גילה לורכר. שימו לב לדמויות הקטנות שרוקדות לידה – תוספת שנותנת אופי ייחודי ליצירה במיקום הזה. זו דוגמה קלאסית לעבודתו של באומגרטל: סימון של גלריות קטנות, איכותיות ובועטות שמהוות את הלב הפועם של סצנת האמנות בעיר, ולא רק של המוזיאונים הגדולים.

🍌 אוסף בורוס (Sammlung Boros): יותר מרק בננה על הקיר

על קיר הבטון המסיבי והמחוספס של הבונקר ההיסטורי ברחוב Reinhardtstraße, תמצאו את אחת הבננות המפורסמות בעיר. המיקום אינו מקרי: הבונקר מאכלס את אחד מאוספי האמנות הפרטיים החשובים והסודיים בברלין. הבננה כאן היא האות של האמן לאיכות האוסף הסלקטיבי, המסתתר בתוך מבצר ממלחמת העולם השנייה.

💡 טיפ חשוב: אל תסתפקו רק בסלפי עם הבננה בחוץ! הבונקר עצמו הוא חוויה מטלטלת ומרתקת שאסור לפספס. הסיורים במקום מוזמנים חודשים מראש, אבל זה שווה כל רגע. [קראו כאן את המדריך המלא שלי לביקור בבונקר של בורוס ואוסף האמנות]

🍌 מלון ארט לואיז (Arte Luise Kunsthotel): לישון בתוך יצירה

המלון הזה, המכונה "גלריה שבה אפשר לבלות את הלילה", הוא מוסד ברלינאי שבו כל חדר עוצב על ידי אמן אחר. הבננה בכניסה מעניקה חותמת איכות לכל המבנה כפלטפורמה המקדמת אמנים עכשוויים, ולא רק כמקום לינה.

---

העיר היא המוזיאון האמיתי המסע בעקבות הבננות של באומגרטל הוא תזכורת מצוינת לכך שבברלין, האמנות לא מחכה לכם רק בתוך אולמות ממוזגים עם כרטיס כניסה יקר. היא נמצאת ברחוב, על הבטון, בפינות נסתרות. הבננה הצהובה היא קריצה קטנה שמזמינה אתכם להרים את הראש, להביט על הקירות ולגלות את העיר מחדש. בביקור הבא שלכם, חפשו את הכתם הצהוב.

---

מצאתם בננה שלא מופיעה ברשימה? תייגו אותי בסטורי, אשמח לגלות מקומות חדשים יחד איתכם! לעוד המלצות אמנות ורגעים יפים מברלין, בואו להגיד שלום באינסטגרם!