הנסיכות של שנת 1800: הנשים היהודיות שהמציאו את התרבות הברלינאית ☕📖
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 15 שעות
- זמן קריאה 3 דקות
דמיינו את ברלין של סוף המאה ה-18: עיר פרוסית נוקשה, צבאית, ומחולקת למעמדות חדים. בתוך השמרנות הזו, קרה דבר בלתי יאומן: הלב האינטלקטואלי של העיר עבר לסלוני האירוח של נשים יהודיות צעירות ומבריקות. בתוך הסלונים הללו, הן יצרו "שטח הפקר" תרבותי שבו נסיכים פרוסים ישבו לצד פילוסופים יהודים, ואמנים עניים התווכחו עם בנקאים עשירים - והכל בחסות המארחת.
המהפכה התחילה בסלון: שבירת הקירות החברתיים
הסלוניירות (Salonières) לא היו רק "מארחות טובות". הן היו אינטלקטואליות ברמה הגבוהה ביותר שניהלו את הדיונים החשובים של התקופה. בסלון שלהן, הדת או התואר לא קבעו את המעמד שלך – רק השנינות והידע. זה היה הצעד הראשון של היהודים אל תוך החברה הגרמנית, והוא הובל באופן בלעדי על ידי נשים. הן הפכו את חדר המגורים הפרטי שלהן לפרלמנט של דעות וחופש, במקום שבו המדינה דרשה ציות וסדר.
הנרייט הרץ: המדענית שחינכה את האצולה
הנרייט הרץ (Henriette Herz) הקימה את הסלון המשפיע הראשון בברלין ב-1780. היא הייתה נשואה לרופא והפילוסוף מרקוס הרץ, תלמידו המובהק של עמנואל קאנט, מה שהפך את ביתם למרכז של מדע ופילוסופיה. אבל הנרייט לא הסתפקה בלהיות "אשתו של"; היא הייתה מוקד המשיכה האמיתי. היא שלטה בשמונה שפות, כולל עברית וסנסקריט, והפכה למנטורית של כמה מהמוחות הגדולים ביותר בהיסטוריה הגרמנית.
הנרייט הייתה זו שחנכה את האחים אלכסנדר ווילהלם פון הומבולדט, כשהם היו עדיין נערים צעירים. היא לימדה אותם שפות ופילוסופיה, ופתחה בפניהם את עולם הנאורות היהודי. בסלון שלה ב-Spandauer Straße, היא הקימה את "ליגת המוסר" (Tugendbund), קבוצת דיון סודית שבה חברים נשבעו לשפר את אישיותם ואת החברה.
רחל ורנהגן: המלכה של "חדר העלייה לגג"
Moritz Michael Daffinger, Public domain, via Wikimedia Commons
אם הנרייט הייתה המדענית המאופקת, רחל ורנהגן (Rahel Varnhagen) הייתה הוריקן של רגש ומודרניות. רחל לא הייתה עשירה או יפה לפי הסטנדרטים של התקופה, אבל היא הייתה האישה הכי כריזמטית בברלין. הסלון שלה ב-Jägerstraße 54 נודע כ"חדר העלייה לגג" (Dachstube). זה לא היה אולם שיש מפואר, אלא חלל קטן וצפוף שבו הכללים היחידים היו שנינות, כנות ואהבה לספרות.
במכתביה המפורסמים, רחל היטיבה לתאר את התשוקה שלה לחופש אינטלקטואלי בתוך עולם סגור. באחד ממכתביה היא כתבה:
"מהי ההיסטוריה שלי? פליטה ממצרים ומפלשתינה, ומצאתי כאן עזרה, אהבה וטיפוח אצלכם, האנשים... אצלי בחדר העלייה לגג, אין יהודים ואין נוצרים, אין אצילים ואין פשוטים – יש רק בני אדם שחושבים ומרגישים."
רחל הייתה ה"מגלה" של יוהאן וולפגנג פון גתה. היא הפכה את כתביו למרכז הדיון התרבותי בברלין ובנתה סביבו פולחן הערצה שהפך אותו לאייקון גרמני. היא הייתה הראשונה שניתחה את נפש האדם במונחים מודרניים של פסיכולוגיה ורגש, והמכתבים שכתבה (למעלה מ-6,000!) נחשבים עד היום ליצירת מופת ספרותית.
למה זה חשוב לנו היום?
נשות הסלונים היו הפמיניסטיות הראשונות של ברלין. הן לא יכלו ללמוד באוניברסיטה או להחזיק בתפקיד פוליטי, אז הן פשוט הפכו את הבתים שלהן למרכז העולם. הן הוכיחו שתרבות ושיח הם הכלים החזקים ביותר לשבירת חומות של שנאה ודעות קדומות. הן הפכו את ברלין מעיירה פרוסית אפורה למרכז העולמי של ה-Bildung (השכלה ועיצוב האישיות).
איפה תוכלו למצוא את העקבות שלהן בברלין?
כיכר הנרייט הרץ (Henriette-Herz-Platz): ממש ליד תחנת ה-Hackescher Markt. מקום שבו פעם פעלו סלונים תוססים והיום הוא לב הבילויים של העיר.
רחוב Jägerstraße 54: הבית שבו שכן הסלון האייקוני של רחל ורנהגן. חפשו את לוח הזיכרון על הקיר שמנציח את האישה ששינתה את השפה הגרמנית.
כיכר Bebelplatz: האנדרטה לספרים שנשרפו בכיכר האופרה. היא מזכירה לנו שהנאצים לא רק שרפו דפים, אלא ניסו למחוק את כל תרבות הסלונים והנאורות שהנשים הללו בנו בעמל רב.
סוף דבר: מורשת הסלונים היהודיים
הסיפור של נשות הסלונים היהודיים הוא ההוכחה לכך שהכוח האמיתי של ברלין תמיד נבע מהיכולת לחבר בין עולמות. הנשים הללו, שנאבקו על מקומן בתוך חברה שהדירה אותן גם כנשים וגם כיהודיות, הצליחו לבנות את התשתית האינטלקטואלית של העיר המודרנית. הן לא רק אירחו; הן עיצבו את הדרך שבה אנחנו חושבים, מדברים ומתרבטים עד היום. המורשת שלהן חיה בכל בית קפה ברלינאי שבו מתנהל ויכוח סוער, ובכל מקום שבו האמת והשנינות חשובות יותר מהתואר והמעמד.
פוסט זה הוא חלק מפרויקט מיוחד לקראת יום האישה בברלין - הישארו מעודכנים למדריך המלא שיפורסם ב-8 במרץ!
לעוד סיפורים מטלטלים, המלצות וסטוריז בלייב מהרחובות הכי מרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות