אלברט מבוואריה פלאץ: המוח היהודי שפיצח את היקום בין קפה למאפה 🎻⛵

ב-14 במרץ 1879 נולד הילד ששינה את הדרך שבה אנחנו מבינים את הזמן והמרחב, אבל בברלין של שנות ה-20, אלברט איינשטיין לא היה רק אייקון של מדע. הוא היה דמות קבועה ומוכרת ברובע שונברג (Schöneberg), האיש שחצה את הכיכר עם נרתיק כינור תחת הזרוע, והשכן הכי מפורסם ברובע שהיה אז הלב הפועם של האינטליגנציה היהודית-ברלינאית.

הנחיתה בברלין: בין הבטחה מדעית לאהבה ישנה

איינשטיין הגיע לברלין באפריל 1914, רגע לפני שהעולם עלה באש של מלחמת העולם הראשונה. הוא הוזמן על ידי ענקי המדע של התקופה, מקס פלאנק ווולטר נרנסט, שהבינו שברלין חייבת את המוח הזה אצלה כדי להפוך לבירת המדע העולמית. מעבר למעבדות היוקרתיות, הייתה לאלברט סיבה אישית מאוד למעבר: בת דודתו אלזה. איינשטיין, שהיה עדיין נשוי לאשתו הראשונה מילבה מאריץ", כמהה להיות קרוב לאלזה, שחיה בברלין והפכה מאוחר יותר לאשתו השנייה.

התחנה הראשונה שלו בשונברג הייתה ברחוב ברברוסה 7 (Barbarossastraße 7). שם הוא התגורר לזמן קצר בדירה של אלזה ומשפחתה, מרגיש לראשונה את הקצב של "שוויץ היהודית" (Jüdische Schweiz) - הכינוי שניתן לרובע הבווארי בשל הריכוז העצום של יהודים אמידים ומשכילים שחיו בו. זמן קצר לאחר מכן, בני הזוג עברו לדירה המפורסמת ביותר שלו ברחוב האברלנד 5 (Haberlandstraße 5), דירה רחבת ידיים בקומה החמישית שהפכה למוקד עלייה לרגל עבור מדענים, אמנים ופילוסופים מכל קצוות תבל.

החיים בתוך "שוויץ היהודית"

דמיינו את איינשטיין יוצא מהבניין שלו בבוקר, צועד אל עבר תחנת הרכבת התחתית בכיכר בוואריה (Bayerischer Platz). מסביבו, הדיאלקט הגרמני משובץ במילים ביידיש ובוויכוחים סוערים על פילוסופיה ופוליטיקה שבוקעים מבתי הקפה השכונתיים. עבורו, ברלין הייתה המקום היחיד שבה המחשבה שלו יכלה באמת להמריא.

ברלין היא המקום שאליו אני קשור בקשרים האנושיים והמדעיים ההדוקים ביותר.

חיי היום-יום שלו ברובע היו מלאים בפרטים קטנים שהפכו אותו לדמות אנושית ואהובה. השכנים בשונברג הכירו היטב את המנהג המוזר שלו להסתובב ללא גרביים; איינשטיין טען שמדובר בבזבוז זמן משווע ובחוסר יעילות, שכן תמיד נוצר בהם חור בסופו של דבר. כך יכלתם לראות את חתן פרס הנובל צועד לאקדמיה למדעים בחליפה מחויטת, אך עם רגליים יחפות בתוך הנעליים. כשלא עסק בפיצוח משוואות, הוא היה מתמסר ל"לינה" - הכינור האהוב שלו. המוזיקה הייתה עבורו הדרך היחידה להרגיע את האינטנסיביות של המחשבה, ולעיתים קרובות הוא היה מצטרף לנגינה קאמרית בבתים של חברים ברובע, ממלא את רחובות שונברג בצלילים של מוצרט ובאך.

ברלין היא העיר שאני הכי אוהב בעולם.

כשהרעש של העיר הפך למעמסה, איינשטיין היה בורח אל המים. הוא היה ספן נלהב, ובבית הקיץ שלו בקאפות (Caputh) שעל שפת האגם, הוא בילה את שעותיו היפות ביותר על המפרשית שלו, ה-"Tümmler". שם, כשהרוח בשיערו הפרוע והוא לבדו מול המרחב הפתוח, הוא אמר שזה המקום היחיד שבו הוא יכול לחשוב באמת. המפרשית הזו הייתה עבורו סמל לחופש המוחלט.

הבריחה הגדולה: כשהזמן והמרחב נסגרו

הסיפור הברלינאי הנפלא הזה נגמר בפתאומיות כואבת ומטלטלת. בדצמבר 1932, איינשטיין יצא לסדרת הרצאות בארצות הברית, תוך שהוא חש שהאדמה תחת רגליו בברלין מתחילה לרעוד. כשהנאצים עלו לשלטון בינואר 1933, הוא הבין מיד שחזרתו לגרמניה היא גזר דין מוות.

העזיבה שלו לא הייתה רק פרידה, אלא עקירה אלימה. הנאצים הכריזו עליו כעל "אויב המדינה", בזזו את דירתו ברחוב האברלנד והחרימו את כל רכושו, כולל המפרשית האהובה שנותרה על שפת האגם. שמו הופיע ברשימות חיסול רשמיות, ואף הוקצב פרס של 50,000 מארק על ראשו. בכיכר האופרה בברלין, הכתבים המדעיים והפילוסופיים שלו נזרקו למדורות הענק של שריפת הספרים. במכתב שכתב זמן קצר לאחר מכן, ביטא את השבר העמוק:

ברלין הייתה המקום שהיה לי בו הכי הרבה חופש, והמקום שבו איבדתי אותו הכי מהר.

איינשטיין מעולם לא דרך שוב על אדמת גרמניה. הוא ויתר על אזרחותו הגרמנית ועל חברותו באקדמיה למדעים, כשהוא מותיר מאחור עיר שאיבדה לא רק את המוח הגדול בעולם, אלא את הנשמה התרבותית והסובלנית שלה.

איפה תוכלו למצוא את איינשטיין בברלין היום?

למרות הניסיונות למחוק את זכרו, ברלין של היום מלאה בנקודות ציון שחולקות לו כבוד:

• מגדל איינשטיין (Einsteinturm) בפוטסדאם: מבנה אקספרסיוניסטי עוצר נשימה שתוכנן במיוחד כדי לאמת את תורת היחסות שלו. זהו אחד המבנים האדריכליים החשובים ביותר באזור.
  

• בית איינשטיין בקאפות (Einsteinhaus Caputh): בית הקיץ שלו, שנפתח למבקרים ומאפשר להרגיש את השקט והבדירות המזהירה שבה חי ויצר מול האגם.
  

• אוניברסיטת הומבולדט: בבניין המרכזי בשדרות אונטר דן לינדן (Unter den Linden) תוכלו למצוא לוח זיכרון המציין את פועלו כפרופסור באוניברסיטה.
  

• ה Einstein-Ufer: רחוב יפהפה לאורך גדות הנהר ברובע שרלוטנבורג שקרוי על שמו.
  

• תערוכת תחנת הרכבת Bayerischer Platz: בתוך תחנת הרכבת התחתית בכיכר שבה חי, מוצגת תערוכת קבע מרגשת על חיי היהודים ברובע ועל איינשטיין בפרט.
  

הזיכרון: השלטים שמדברים אלינו בכיכר

כשמטיילים היום בבוואריה פלאץ, קשה שלא לחוש בנוכחותו דרך המייצג העוצמתי "מקומות של זיכרון" (Orte des Erinnerns), שעליו כבר הרחבתי לכם בעבר. השלטים התלויים על פנסי הרחוב הם לא רק תזכורת לחוקים האכזריים, אלא עדות אילמת לקהילה המפוארת שאיינשטיין היה חלק ממנה. בכל פעם שאני עובר בכיכר הזו, אני מנסה לדמיין את אלברט, יחף בנעליו, חוצה את הכביש עם הכינור, ומבין שברלין איבדה אז הרבה יותר מפיזיקאי דגול – היא איבדה את הבית של האיש שראה את העולם אחרת מכולם. לפוסט המלא על המייצג ברובע הבווארי לחצו כאן.

---

אהבתם את הסיפור של איינשטיין? לעוד פיסות היסטוריה מרתקות, המלצות וסטוריז בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!