השכונה שבה השלטים זועקים: סיפורה של הקהילה היהודית ברובע הבווארי

shai doitsh
30 בספט׳
זמן קריאה 3 דקות

יש שכונות בברלין שהן יפות ושקטות, כמעט פסטורליות. הרובע הבווארי (Bayerisches Viertel) בשונברג הוא בדיוק כזה. במבט ראשון, תראו רחובות רחבים, בניינים מטופחים וגינות שלווה. אבל מתחת לפני השטח השקטים האלה, מסתתר אחד הסיפורים הכי כואבים ומצמררים של העיר. בפוסט הזה אני לוקח אתכם למסע אחר, מסע בעקבות קהילה יהודית מפוארת שנמחקה, ובעקבות מיצג אמנות אחד, גאוני ומטלטל, שלא ייתן לכם לשכוח.

גן העדן האבוד: הרובע הבווארי שלפני המלחמה

נסו לדמיין את הרובע הזה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. הוא היה הלב הפועם של הבורגנות היהודית-גרמנית המשכילה והליברלית. סופרים, מדענים, אמנים ורופאים יהודים מצאו בו בית. ברחובות האלה ממש התהלך אלברט איינשטיין, שגר כאן במשך שנים. זו הייתה קהילה משגשגת, שחבריה הרגישו גרמנים בכל רמ"ח איבריהם, חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי של ברלין.

הם בנו לעצמם גן עדן קטן ושליו, שכונה שהיא סמל להצלחה ולהשתלבות. הם לא יכלו לדמיין שהגן הזה יהפוך בתוך שנים ספורות לגיהינום עלי אדמות, ושכל מה שהם האמינו בו יתנפץ לרסיסים.

השלטים: איך מוחקים קהילה שלמה, חוק אחר חוק

המסע שלנו מתחיל בתחנת הרכבת התחתית Bayerischer Platz. כשאתם יוצאים מהתחנה, התחילו לשוטט ברחובות. מהר מאוד תבחינו בעמודי תאורה שעליהם תלויים שלטים צבעוניים. בצד אחד של השלט, תראו איור פשוט ותמים למראה – כיכר לחם, נדנדה, מכונת כתיבה. אבל כשתביטו על צידו האחורי של השלט, תגלו את האמת המרה: ציטוט קצר ויבש מתוך חוק אנטי-יהודי שהונהג על ידי הנאצים.

זהו המיצג האמנותי "מקומות של זיכרון" (Orte des Erinnerns), שכולל 80 שלטים כאלה הפזורים ברחבי השכונה. אני ממליץ לכם לעבור ביניהם, שלט אחר שלט, ולדמיין את החיים כאן באותה תקופה. השלטים האלה ממחישים בצורה הכי חזקה את האופן שבו הנאצים בודדו את היהודים מהחברה, לאט לאט, חוק אחר חוק, עד שהפשיטו אותם מזהותם ומהאנושיות שלהם.

הבית שהיה ואיננו: סיפורו של בית הכנסת ברחוב מינכן

בשיטוטכם, תגיעו לרחוב מינכן (Münchener Straße). במקום שבו עומד היום בית ספר יסודי, ניצב פעם בגאון בית כנסת גדול ומפואר, שהיה המרכז הרוחני של הקהילה. בליל הבדולח, בנובמבר 1938, פורעים נאצים הציתו את בית הכנסת והרסו אותו. הוא מעולם לא נבנה מחדש. כיום, בחזית בית הספר, ניצבת אנדרטה גדולה ומרגשת ועליה כיתוב שמספר את סיפורו של בית הכנסת המפואר שהיה ואיננו, ואת גורל קהילתו.

הדור החדש זוכר: פרויקט ההנצחה בבית הספר

ממש על חורבות בית הכנסת, נבנה לאחר המלחמה בית ספר יסודי גרמני, ה-Löcknitz-Grundschule. בחצר בית הספר, במקום שבו עמד פעם קיר בית הכנסת, מתקיים היום אחד מפרויקטי ההנצחה המרגשים ביותר שראיתי.

במסגרת פרויקט מיוחד, תלמידי בית הספר חוקרים את סיפוריהם של תושבי השכונה היהודים שנרצחו בשואה. לאחר כל מחקר, הם רושמים במו ידיהם את שמו של אחד הקורבנות על גבי קיר זיכרון מיוחד בחצר. זוהי דרך מדהימה של הדור החדש לקחת אחריות על הזיכרון, לתת פנים ושם לקורבנות, ולהבטיח שהסיפור שלהם לא יישכח. זהו סמל קטן אך רב עוצמה של תקווה בתוך מקום של חורבן.

הביקור ברובע הבווארי הוא לא טיול קל, אבל הוא מסע חיוני. אם אתם מתעניינים בסיפורה המלא של הקהילה היהודית בברלין, מימיה הראשונים ועד היום, אני מזמין אתכם להצטרף לסיור 'ברלין היהודית' שלי.