בואו נדבר רגע בכנות על שטגליץ. עבור לא מעט מקומיים ומבקרים בברלין, הרובע הדרומי הזה נתפס לעיתים קרובות כיעד רחוק, מקום שמסמנים במפה ונוסעים אליו רק אם יש צורך דחוף במסע קניות אינטנסיבי וחסר פשרות. רחוב שלוסשטראסה (Schloßstraße), עורק הקניות הראשי והמפורסם של השכונה, הוא כמעט תמיד סואן, רועש, ועמוס לעייפה באנשים שממהרים עם שקיות בין חנויות הראווה. הקצב שם מהיר, האווירה דחוסה, וקל מאוד ללכת לאיבוד בתוך ההמולה העירונית והמסחרית הזו. אבל בדיוק שם, איפה שהרחוב הראשי והגועש הזה פוג

בוקר של קיץ מתעורר בעצלתיים בשכונת פרנצלאואר ברג (Prenzlauer Berg). קרני השמש מסתננות מבעד לצמרות העצים הירוקים והצפופים, ומאירות באור רך את הרחובות הציוריים שסביב כיכר קולביץ (Kollwitzplatz). כשצועדים לאט על המדרכות הרחבות, הניחוח המשכר של קפה קלוי ושל מאפים טריים היוצאים מהתנור מוביל אתכם כמעט בעיניים עצומות אל יעד אחד ברור, בית הקפה אנה בלומה (Café Anna Blume). כבר למעלה משני עשורים שהמוסד השכונתי הזה פותח את שעריו מדי בוקר, ומושך אליו מקומיים ומבקרים שמחפשים הרבה יותר מאח

מי שמכיר אותי יודע שחיפוש אחרי שקשוקה טובה בברלין הוא סוג של ספורט אתגרי. בישראל, השקשוקה היא עניין של דיאלוג, אתה יכול לבקש מהמלצר שהביצים יהיו "חצי חיות", להוסיף עוד חריף בצד או לשנות את סוג הלחם, והכל זורם. בברלין, כמו בברלין, הניסיון לבקש שינוי במנה הוא אירוע דרמטי. המלצר יחליף צבעים, יעלם לעשר דקות במטבח, ויחזור עם התשובה הגרמנית הבלתי מתפשרת: "אי אפשר, זה המתכון". אחרי אינספור ניסיונות כאלו, כבר כמעט הרמתי ידיים, ומי היה מאמין שדווקא בתוך חלל של קצביה ישנה בשונברג (Schö

אם יצא לכם להסתובב בברלין במהלך דצמבר, בטח שמתם לב שבשווקי חג המולד יש שני כוכבים בלתי מעורערים שמחממים לברלינאים את הידיים ואת הלב: היין החם ( Glühwein) והשוקו החם. הם נמזגים מאותם דוכני עץ מקושטים, וכמעט בכל פינה תראו אנשים מצטופפים סביב שולחנות גבוהים עם כוסות קרמיקה צבעוניות. בזמן שרבים מחכים ליין המתובל שלהם, אני תמיד מחכה לרגע שבו הכוס שלי תתמלא בשוקו חם, במיוחד אם אפשר לשדרג אותו עם זריקה של רום או בייליס. אבל עכשיו, כשינואר כבר כאן, השווקים התקפלו והקור הברלינאי האמ