מפעל המילים של פוטסדאמר פלאץ: האות האחרונה של האחים גרים
באמצע המאה התשע עשרה, הרחק מהיערות האפלים ומהטירות הקסומות של סיפורי העם, שכן מפעל חרושת מסוג אחר לגמרי בדירה מרווחת ברחוב לינק (Linkstraße) מספר 7, ממש בסמוך לכיכר פוטסדאמר פלאץ. באותם ימים, האזור לא היה צומת סואן ומסחרי כפי שהוא כיום, אלא שכונת מגורים שקטה ובורגנית שאפשרה ריכוז אקדמי עמוק. אל הדירה הזו, שהפכה במהרה לעמוסה באלפי פתקיות, כרטסות מצהיבות וספרים עתיקים מן המסד ועד הטפחות, נכנסו מדי בוקר שני האחים המפורסמים ביותר בגרמניה. הציבור הרחב אמנם העריץ אותם בזכות האגדות שאספו, אך יעקוב ווילהלם גרים הקדישו את שנותיהם האחרונות בברלין לפרויקט אחר לחלוטין. הם לא כתבו עוד על פיות או זאבים, אלא צללו אל הפרויקט השאפתני והטיטאני ביותר של חייהם, כתיבת המילון הגרמני המקיף הראשון.
לאחד אומה בעזרת מילים
כדי להבין את גודל המשימה שלקחו על עצמם האחים גרים, צריך להתבונן במצבה של גרמניה באותה תקופה. באמצע המאה התשע עשרה לא הייתה קיימת מדינה גרמנית אחת, אלא אוסף שברירי ומפוצל של נסיכויות, ממלכות ודוכסויות. עבור יעקוב ווילהלם, שהיו בראש ובראשונה בלשנים וחוקרי שפה מדופלמים, הדרך היחידה לאחד את העם המפוצל הזה לא עברה בשדה הקרב או במסדרונות הפוליטיקה, אלא דרך השפה. הם האמינו ששפה משותפת וזהות תרבותית אחידה הן הדבק שיחבר את האומה.
המילון הגרמני (Deutsches Wörterbuch) נועד להיות המונומנט האדיר של השפה הזו ולשנות את כל מה שידעו עד אז על היסטוריה של השפה הגרמנית. החזון שלהם היה חסר תקדים בהיקפו, לאגד את כל המילים בשפה הגרמנית מאז ימי מרטין לותר במאה השש עשרה ועד לתקופתו של גתה, כולל מקורות, אטימולוגיה, התפתחות היסטורית וציטוטים מדויקים לכל מילה ומילה. זו הייתה משימה שהייתה דורשת בימינו עשרות חוקרים, מערכות מחשוב מתקדמות ותקציבי עתק, אך האחים גרים יצאו אליה חמושים בכישרון, בעט נובע ובאובססיה מוחלטת למילים.
עבודת פרך בין השורות
השגרה היומית בדירה בברלין הפכה במהרה לעבודת פרך סיזיפית ובלתי נתפסת. יעקוב ווילהלם ישבו שעות ארוכות מדי יום, קראו אלפי יצירות היסטוריות, ספרי דת, שירה ומסמכים עתיקים, וחילצו מהם מילים לתוך כרטסות קטנות שאותן מיינו בקפדנות. כל חדר בדירה הפך לארכיון מאולתר, והאחים מצאו את עצמם טובעים בים של ניירות, שורות צפופות והגדרות לשוניות.
המעמסה הפיזית והנפשית שהפרויקט גבה מהם הייתה עצומה. יעקוב, שהיה בעל אופי נוקשה ומשמעת ברזל, שאב כוח מהמחקר האקדמי, אך עבור וילהלם, שהיה תמיד חולני ועדין יותר מבחינה פיזית, הקצב הרצחני הפך לסיוט של ממש. הוא התקשה לעמוד בשעות הישיבה הממושכות ובדרישות המחמירות של אחיו הגדול, ובריאותו החלה להידרדר אט אט תחת משקלן של מאות אלפי המילים שאספו. הם הקריבו את חייהם האישיים, את בריאותם ואת זמנם הפנוי, מתוך אמונה יוקדת שהמילון הזה הוא השליחות החשובה ביותר שלהם.
המילה פרי והסוף הטרגי
האירוניה הפואטית והטרגית ביותר של מפעל חייהם טמונה בעובדה שהמשימה הייתה פשוט גדולה ממידותיו של אדם בודד, או אפילו של שני אחים מוכשרים ככל שיהיו. בשנת 1859, כאשר העבודה המפרכת נמצאת עדיין בחיתוליה והמילון הגיע רק לאות D, הלך וילהלם גרים לעולמו. המוות של אחיו, שותפו לדרך וחברו הקרוב ביותר, הותיר את יעקוב בבדידות תהומית. אך במקום לפרוש, הוא צלל אל תוך העבודה באובססיביות אדירה עוד יותר, מתוך מטרה נואשת להשלים את הפרויקט לבדו ולהנציח את מפעלם המשותף.
ארבע שנים נוספות ישב יעקוב בדירה ברחוב לינק, רכון על שולחן עבודתו כשהוא מוקף בכתבי היד של וילהלם ובפתקיות שנותרו מיותמות. בספטמבר 1863, הגיעה גם שעתו של האח הגדול. יעקוב גרים נפטר ליד שולחן העבודה שלו בברלין, כשהוא עסוק במלאכת ההגדרה של האות F. המילה האחרונה שבה טיפל, ממש לפני שעצם את עיניו לנצח, הייתה המילה "Frucht", פרי בגרמנית. באופן אירוני וכואב, הוא מעולם לא זכה לקצור את פירות עבודתו המונומנטלית.
מורשת של 120 שנה
שני האחים מעולם לא זכו לראות את הפרויקט מושלם. המילון האדיר שהתחילו באותה דירה שקטה ליד פוטסדאמר פלאץ, הפך לאבן היסוד של השפה הגרמנית המודרנית והמשיך להעסיק דורות של חוקרים ובלשנים. המפעל הטיטאני הזה הסתיים רשמית רק כמאה ועשרים שנה מאוחר יותר, בשנת 1961. כיום, כשאנו עומדים מול גורדי השחקים והתנועה הסואנת של כיכר פוטסדאמר פלאץ, קשה לדמיין שבין ההמולה הזו ישבו פעם שני אחים, מוקפים בהררי נייר, וניסו לבנות אומה שלמה מילה אחר מילה.
לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות