הבחור הארוך והרזה חוגג 100
- shai doitsh שי דויטש
- לפני 22 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
מי שמביט אל קו הרקיע של מערב ברלין, במיוחד באזור שרלוטנבורג ומתחם הירידים, לא יכול לפספס את מגדל הפלדה התמיר שחוגג החודש בדיוק מאה שנים להיווסדו. המגדל הזה, הלא הוא מגדל הרדיו בברלין (Berliner Funkturm), המכונה בחיבה בפי הברלינאים "לנגר לולאטש" (הבחור הארוך והרזה), נחנך בתערוכת הרדיו השלישית של גרמניה ב 3 בספטמבר 1926.
באותן שנים, רפובליקת ויימאר הייתה בשיא פריחתה, וברלין הייתה אובססיבית לכל מה שקשור למודרניזציה, מהירות וטכנולוגיה. עם גובה של 150 מטרים ומשקל של כ 600 טונות של קורות פלדה ממוסמרות, המגדל הפך מיד לפלא אדריכלי ולתשובה המקומית למגדל אייפל הפריזאי. הוא נועד לשמש תורן שידור לטכנולוגיית הרדיו שהייתה אז בחיתוליה, ולימים אף שידר את שידורי הטלוויזיה הראשונים בעולם, אך מעבר לברזלים ולמשדרים, הוא אירח למרגלותיו את אחד הרגעים המרתקים והנשכחים בתולדות המדע.
גאון אחד ומיקרופון, המסר המהדהד של איינשטיין
באוגוסט 1930 נפתחה למרגלות המגדל תערוכת הרדיו השביעית של גרמניה. אלפים גדשו את אולמות התצוגה כדי לחזות בפלאי הטכנולוגיה, אך הרגע שגנב את ההצגה התרחש בטקס הפתיחה. מי שנבחר לשאת את נאום הפתיחה ששודר בשידור חי לאומה כולה, היה לא אחר מאשר פרופסור אלברט איינשטיין. הגאון בעל השיער הפרוע נעמד מול המיקרופונים, אך בדרכו הייחודית הוא בחר שלא לדבר רק על שפופרות, תדרים וגלים אלקטרומגנטיים, אלא על המשמעות העמוקה של הטכנולוגיה עבור הנפש האנושית. הוא ראה ברדיו כלי חסר תקדים לפריצת גבולות שנועד לחבר בין אומות, למוסס דעות קדומות וליצור שלום עולמי. בנאומו ההיסטורי אמר איינשטיין:
"המקור לכל ההישגים הטכנולוגיים הוא הסקרנות האלוהית ויצר המשחק של החוקר החושב, כמו גם הדמיון הבונה של הממציא."
אך איינשטיין לא הסתפק בשבחים, והוא סיפק אזהרה נוקבת שמהדהדת במדויק עד ימינו אנו, בעידן שבו אנו מוקפים במסכים ובבינה מלאכותית:
"כל אדם צריך להתבייש אם הוא משתמש בפלאי המדע וההנדסה מבלי לחשוב ולהבין אותם, לא יותר ממה שפרה מבינה בבוטניקה של הצמחים שהיא אוכלת בהנאה."
עבורו, הצרכן של הטכנולוגיה חייב להעריך את המאמץ האינטלקטואלי העצום שהושקע כדי להביא את הקולות והצלילים אל תוך סלון ביתו.
שריפות, פגזים והישרדות הנדסית
אך ההיסטוריה, כפי שברלין יודעת היטב, לא חסה גם על יצירות מופת של הנדסה וקידמה. בקיץ של שנת 1935, במהלך תערוכת הרדיו השנתית, פרצה במגדל הרדיו שרפה אדירה שכילתה לחלוטין את המסעדה המפוארת שלו וזרעה פאניקה בקרב המבקרים. הלהבות העצומות, שנראו למרחקים, פגעו קשות בציוד השידור והתיכו חלקים נרחבים מהמבנה ומהמעליות. המגדל אמנם שוקם לאחר השרפה, אך המבחן האמיתי והאכזרי ביותר שלו הגיע עשור לאחר מכן.
באפריל 1945, במהלך קרב ברלין העקוב מדם שחתם את מלחמת העולם השנייה, כוחות הצבא האדום סגרו על העיר. הפצצות כבדות מן האוויר ומן הקרקע החריבו את כל מתחם הירידים והפכו אותו לעיי חורבות. במהלך חילופי האש, פגז ארטילרי פגע פגיעה ישירה באחד מעמודי התווך המרכזיים של המגדל בגובה של כ 38 מטרים וגרם לו נזק קריטי. למרות הפגיעה הקשה בשלד, ובניגוד לכל הסיכויים, המגדל בן 600 הטונות לא קרס. הוא נותר עומד זקוף וגאה בתוך הים של ההרס מסביבו, עדות אילמת לחוסן של העיר ולגאונות ההנדסית של מתכנניו. רק לאחר המלחמה שוקם העמוד הפגוע והמגדל חזר לעמוד על בסיס איתן.
קרב המגדלים, הפלדה המערבית מול הבטון המזרחי
לאחר המלחמה ועם תחילת חלוקת העיר, המגדל המשוקם הפך לסמל מובהק של חופש, התחדשות וקדמה בחלקה המערבי של ברלין. הוא שידר את תוכניות הרדיו והטלוויזיה של המערב מעבר למסך הברזל, והיווה נקודת ציון מוארת ובולטת בקו הרקיע. אך בשנות השישים, המלחמה הקרה הגיעה גם אל השמיים. ההנהגה הקומוניסטית במזרח גרמניה, בראשותו של ולטר אולבריכט, ראתה במגדל הרדיו סמל מערבי מתריס שניצב גבוה מעל העיר, והחליטה להשיב מלחמה אדריכלית שתשנה את מאזן הכוחות החזותי.
התשובה של המזרח הייתה פרויקט שאפתני וחסר תקדים, בנייתו של מגדל הטלוויזיה המפורסם באלכסנדרפלאץ (Fernsehturm) שנחנך בשנת 1969. המזרח בנה מגדל עתידני ועוצמתי עשוי יציקת בטון אדירה עם כדור פלדה כסוף בראשו, שמתנשא לגובה של 368 מטרים, יותר מכפול מגובהו של מגדל הרדיו המערבי. המטרה הייתה ברורה להחריד, לגמד לחלוטין את הסמל המערבי הוותיק ולייצר סמל סוציאליסטי מודרני שייראה כמעט מכל רחוב ומרפסת גם במערב ברלין. כך נוצרה לה תחרות אגו מרתקת בשמי העיר החצויה. מול קונסטרוקציית הפלדה התעשייתית, האוורירית והקלאסית של המערב משנות העשרים, ניצב כעת חץ בטון מסיבי וחללי משנות השישים ששידר כוח ושליטה, שני מגדלים שמספרים את סיפור המלחמה הקרה ללא מילים.
תצפית אל העבר ופרטים לביקור
הביקור במגדל הרדיו כיום הוא הרבה מעבר לעלייה אל עוד נקודת תצפית בברלין, זהו מסע מרתק אל שנות העשרים התוססות של העיר ואל תור הזהב של המדע.
כתובת: המגדל ממוקם במתחם הירידים של ברלין, בכתובת Hammarskjöldplatz, רובע שרלוטנבורג.
הגעה: ניתן להגיע בקלות באמצעות רכבת ה S Bahn לתחנת Messe Nord/ICC, או ברכבת התחתית לתחנת Kaiserdamm (קו U2).
החוויה: אפשר לעלות במעלית ההיסטורית אל מרפסת התצפית הפתוחה בגובה 126 מטרים ולהשקיף על העיר כולה, כולל תצפית נהדרת אל המגדל המתחרה במזרח, או לשבת במסעדה המעוצבת בסגנון הארט דקו המקורי בגובה 55 מטרים.
מאה שנים חלפו מאז שנורתה ממנו אלומת השידור הראשונה, וה"לנגר לולאטש" עדיין עומד איתן. כשאתם מגיעים למרגלותיו, קחו רגע לעצום עיניים ולדמיין את קולו של איינשטיין מהדהד באוויר הפתוח, מזכיר לנו שהטכנולוגיה, מרשימה ככל שתהיה, היא רק כלי, והאחריות על האופן שבו נשתמש בה תמיד תישאר בידינו. אם תרצו לגלות עוד פנינות היסטוריות וסמלים ארכיטקטוניים מתקופת המלחמה הקרה, אתם מוזמנים להצטרף אליי לסיור במערב ברלין.
לעוד תמונות, המלצות בזמן אמת וסיפורים נסתרים מהרחובות המרתקים של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות