קניג גלרי (KÖNIG GALERIE): כשהבטון הברוטליסטי הופך למקדש של אמנות עכשווית
ישנם מקומות בברלין שצועקים את הנוכחות שלהם למרחקים, וישנם כאלה שמעדיפים ללחוש. כשאתה צועד ברחוב אלכסנדרינן (Alexandrinenstraße) שבלב רובע קרויצברג, בין בנייני מגורים רגילים למראה ושגרת יום פשוטה, קל מאוד לפספס את הפנינה הזו. אין כאן שלטי ניאון בוהקים, אין חזית ראוותנית שמזמינה את ההמונים פנימה, ובמבט ראשון מהרחוב המבנה פשוט נטמע בסביבה, שקט ולא מתבלט. אבל אם תדעו בדיוק לאן להפנות את המבט ותחצו את סף הדלת, תגלו שמאחורי החזות האפרורית הזו מסתתרת אחת מחוויות האמנות המרתקות, המונומנטליות והחשובות ביותר שיש לברלין להציע היום. זוהי קניג גלרי, מקום שהוא הרבה מעבר לחלל תצוגה, זהו סיפור פועם על טרנספורמציה עירונית, חזון אנושי נדיר, וחיבור מיסטי בין בטון לרוח.
כנסיית סנט אגנס: אדריכלות של אמונה ובטון
כדי להבין את העוצמה של הגלריה הזו, אנחנו חייבים לחזור אל שנות השישים של המאה הקודמת, אל מערב ברלין המחולקת. המבנה שבו אנחנו עומדים נבנה במקור בין השנים 1964-1967 על ידי האדריכל המוכר ורנר דיטמן (Werner Düttmann), ושימש ככנסיית סנט אגנס (St. Agnes). דיטמן בחר לעצב את הכנסייה בסגנון הברוטליסטי, סגנון אדריכלי שקידש את השימוש בבטון חשוף (Béton brut), קווים גיאומטריים נוקשים ופונקציונליות חסרת פשרות, ללא קישוטים מיותרים או פיתוחי זהב מצועצעים. מגדל הפעמונים העצום שנראה כקוביית בטון מרחפת משלים את המראה הנוקשה של קומפלקס שנועד לשרת את שיכוני המגורים שסביבו.
במשך עשרות שנים המבנה הזה שימש כמקום תפילה, נחמה וקהילה עבור תושבי האזור. הקירות הגבוהים ספגו את תקוותיהם, תפילותיהם ופחדיהם של המאמינים. אולם, כפי שקורה לעיתים קרובות בעולם המודרני, עם השנים הקהילה הלכה והתכווצה. בשנת 2004 הכנסייה סגרה את שעריה למתפללים והמבנה העצום עמד שומם ונטוש, קליפת ריקה שהמתינה בדממה לגלגול הבא שלה, ולמישהו שיוכל לראות את הפוטנציאל הטמון בעוצמה הקרה שלו.
הגלריסט העיוור: החזון מעורר ההשראה של יוהאן קניג
כאן בדיוק נכנס לתמונה סיפורו המפעים של יוהאן קניג (Johann König). קניג מגיע ממשפחת אמנות ידועה, אך המסע האישי שלו רחוק מלהיות שגרתי. בילדותו הוא עבר תאונה טראגית שבעקבותיה איבד כמעט לחלוטין את ראייתו. בספרו האוטוביוגרפי "Blinder Galerist", שפורסם לראשונה ב-2019 (ובגרסה אנגלית ב-2022), הוא מסביר את הפרדוקס לכאורה: כיצד אדם שאינו יכול להסתמך על עיניו הופך לאחד הגלריסטים המשפיעים בעולם האמנות החזותית. הפילוסופיה שלו מוגדרת היטב במשפט אחד שמלווה את דרכו:
"התמונות שנוצרות בראש חשובות בדיוק כמו התמונות שתלויות על הקיר." – יוהאן קניג
כאשר קניג נתקל במבנה הנטוש של כנסיית סנט אגנס, הוא זיהה מיד, באינטואיציה יוצאת דופן, את הפוטנציאל שאחרים פספסו. הוא הבין שהאדריכלות הדתית והמונומנטלית הזו היא בדיוק התפאורה הדרושה כדי להציג אמנות עכשווית בקנה מידה עצום. יחד עם האדריכל ארנו ברנדלהובר (Arno Brandlhuber), הוא הוביל תהליך שימור ושיפוץ מבריק. במקום להרוס, ברנדלהובר חילק את הספינה הראשית (ה-Nave) בעזרת תקרת בטון צפה, מה שיצר חלל תצוגה עליון מרהיב ורחב ידיים, וחללי עבודה תחתונים. במאי 2015 קניג גלרי פתחה רשמית את שעריה במשכנה החדש, והשלימה את המעבר ההיסטורי ממקום של פולחן דתי למקום של פולחן אמנותי.
קנה מידה מונומנטלי: האמנים והסגנון
האג'נדה האמנותית של קניג גלרי רחוקה מלהיות שמרנית. קניג גלרי מייצגת עשרות אמנים בינלאומיים, מצעירים מבטיחים ועד שמות מבוססים ומוכרים, תוך התמקדות באמנות רב תחומית, מושגית וכזו שמותאמת במיוחד לחלל הברוטליסטי שבו היא מוצגת (Site-specific). במקום להתמקד בציור קלאסי בלבד, התוכנית האמנותית כאן חוגגת את המרחב עצמו ואת האופן שבו הוא משפיע על הצופה.
קחו למשל את האמנית אליציה קוואדה (Alicja Kwade). באחד המיצבים החשובים שהוצגו במבנה בשלביו המוקדמים (בשנת 2013), מיצב שנקרא "Nach Osten", היא הפכה את חלל הכנסייה העצום למיצב סאונד ואור מהפנט שהתבסס על העיקרון של מטוטלת פוקו. בנוסף, אמנים כמו צ'יהארו שיוטה (Chiharu Shiota) היפנית, שהציגה בגלריה בשנת 2021 את התערוכה "I Hope...", עיצבו את החללים עם רשתות ענק פואטיות עשויות ממיליוני חוטי צמר אדומים שמתפרסים מקצה לקצה ועוסקים בזיכרון, בחיים ובמוות. התערוכות של קניג לא מיועדות לצפייה פסיבית, הן מיועדות להקיף את המבקר לחלוטין ולעמת אותו עם שאלות של זמן, חלל ואבסורד, כמו במקרה של פסלי הגוף המעוותים וההומוריסטיים של ארווין וורם (Erwin Wurm).
חללי התצוגה: להיכנס אל תוך יצירת האמנות
הביקור בקניג גלרי אינו דומה לביקור במסגרת של גלריות בברלין שהן בדרך כלל מסחריות ורגילות, אלא מזכיר הרבה יותר חוויה של שיטוט במוזיאון לאמנות עכשווית ברמה עולמית. החוויה המרכזית מתרחשת באולם התווך העליון (הספינה הראשית). כשנכנסים אל החלל העצום הזה, קשה שלא לעצור את הנשימה לרגע. התקרה מתנשאת לגובה מסחרר, וקירות המבנה טומנים בחובם פיסת היסטוריה מרתקת: הקירות משלבים לבנים ממוחזרות מהריסות מבנים שנהרסו במלחמת העולם השנייה (Trümmerziegel), שעליהן הותז ציפוי גס האופייני למבנה. האור הטבעי חודר פנימה אך ורק דרך חלונות עיליים ושני חרכי אור צרים מאחורי מיקום המזבח המקורי, שוטף את החלל ברכות מפתיעה ומעניק לו אווירה חצי דתית ורוחנית.
בחלל הזה מוצגים מיצבים ענקיים שמשוחחים ישירות עם גודל האדריכלות. בנוסף לאולם המרכזי, החלל ששימש בעבר כקפלה של הכנסייה הוסב גם הוא לאזור תצוגה. בניגוד לאולם הראשי והעצום, הקפלה מציעה תחושה אינטימית, דחוסה וממוקדת יותר שמזמינה התבוננות שקטה ביצירות קטנות ממדים או מיצבי וידאו. אל תחמיצו גם את החצר החיצונית שהפכה לגן פסלים, מרחב שבו יצירות ענק של פיסול עכשווי פוגשות את השמיים האפורים של העיר ואת שיכוני המגורים שמסביב.
הרבה יותר מגלריה: מגזין, פודקאסט ומותג עיצוב
עם השנים, תחת הניהול של יוהאן ואשתו לנה קניג, הגלריה הפכה להרבה יותר מסתם חלל תצוגה. היא התפתחה למוסד תרבותי הוליסטי שמבקש לפרק את החומות האליטיסטיות שסובבות לעיתים קרובות את שוק האמנות. במקביל לתערוכות, הגלריה מפעילה את "קניג מגזין" (KÖNIG Magazin), פלטפורמה מקוונת ומודפסת המציעה תוכן מעמיק. המגזין מפרסם ראיונות סטודיו אינטימיים, מאמרי עומק על תהליכי יצירה וכתבות שחושפות את אחורי הקלעים של סצנת האמנות הגלובלית.
יוהאן קניג עצמו הפך לסוג של מתווך תרבותי מבוקש. הוא מנחה את הפודקאסט הפופולרי "Was mit Kunst" (משהו עם אמנות), שבו הוא מקיים שיחות פתוחות עם אמנים, אדריכלים ואספנים. הפודקאסט מאפשר לכל אחד להיחשף למחשבות ולמניעים של היוצרים המובילים כיום. בנוסף, במטרה לשלב את האמנות בחיי היומיום, הגלריה הקימה את מותג המזכרות והעיצוב "KÖNIG Souvenir". הקולקציה הזו מציעה פריטי לבוש, אקססוריז ושיתופי פעולה עם אמנים, בעיצובים ששואבים השראה ישירה מהתערוכות במבנה, ומאפשרים לקהל הצעיר והמעודכן לקחת איתו הביתה פיסה מהאסתטיקה הברלינאית של הגלריה ללא צורך ברכישת יצירות בעשרות אלפי אירו.
פרקטיקה, מידע חשוב ומה עוד יש באזור
הכתובת: Alexandrinenstraße 118-121, 10969 Berlin.
איך להגיע: תחנות הרכבת התחתית הקרובות ביותר הן Prinzenstraße (קווי U1 ו-U3) או Hallesches Tor (קווי U1, U3 ו-U6), ומשם מדובר בהליכה קצרה של דקות ספורות ברחובות השקטים של השכונה.
מה עוד באזור, מסלול אמנות מומלץ: הביקור בקניג גלרי הוא ההזדמנות המושלמת להרכיב לעצמכם סיור אמנות בברלין שכולו היסטוריה ותרבות אורבנית, שכן האזור הזה של קרויצברג שופע במוקדי עניין שנמצאים במרחק הליכה קצר זה מזה:
הברלינר גלרי (Berlinische Galerie): במרחק של כחמש דקות הליכה בלבד מהקניג גלרי, תמצאו את המוזיאון המרתק הזה שמוקדש לאמנות מודרנית, צילום ואדריכלות שנוצרו בברלין, ומספק זווית עמוקה על ההתפתחות התרבותית של העיר.
המוזיאון היהודי (Jüdisches Museum Berlin): ממש מעבר לפינה שוכן המבנה האיקוני והמשונן שעיצב האדריכל דניאל ליבסקינד. מעבר לתערוכות החשובות, האדריכלות של המבנה עצמו היא חוויה רגשית ומטלטלת שחובה לחוות.
אמנות הרחוב של האלאשס טור (Hallesches Tor): אם תצעדו לכיוון כיכר מרינג (Mehringplatz) הסמוכה לתחנת האלאשס טור, תגלו גלריה פתוחה של אמנות רחוב ברלינאית במיטבה. אל תפספסו את ציור הקיר העצום והמפורסם של הפיל הכחול המשחק בבלון יחד עם ילד, יצירת מופת שיצר האמן ג'אדור טונג (Jadore Tong), וכן את ציור הקיר האייקוני "Make Art Not War" של אמן הרחוב העולמי שפרד פיירי (Shepard Fairey, הידוע כ-Obey).
ההליכה בין הבטון של קניג גלרי, ההיסטוריה של המוזיאון היהודי והצבעים המתפרצים של ציורי הקיר, מזקקת בדיוק את הניגודים שהופכים את ברלין לעיר כל כך מרתקת. מאחר והתערוכות בגלריה מתחלפות בתדירות גבוהה, אני אדאג לעדכן אתכם באופן שוטף על התערוכות הנוכחיות והמיצבים המיוחדים דרך הסושיאל שלי. אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות