סיפורו של שער שרלוטנבורג - דרמות בארמון, מאבקי כח עם ברלין ושוק פשפשים אחד.

אם עברתם אי פעם בשדרת ה-17 ביוני, ודאי שמתם לב לשער הניאו-בארוקי המפואר הזה. הוא נראה כמו שער ברנדנבורג, אבל מפוצל לשניים וניצב על גשר. הוא לא סתם יפה - הוא עומד שם כעדות אילמת לדרמה פוליטית, לקרב של גאווה עירונית ולסיפור על מלכה אחת שברחה מברלין.

תמיד סקרן אותי איך ייתכן שער כניסה מפוצל? התשובה נמצאת בסיפור האמיתי שלו, סיפור של גבולות שנמחקו.

המלכה שברחה מברלין: כך נולדה שרלוטנבורג

כדי להבין את השער, אנחנו צריכים לחזור אחורה, אל סוף המאה ה-17. ברלין הייתה אז עיר בירה קפדנית, ואת חצר המלכות שלה ניהל המלך פרידריך הראשון. אבל רעייתו, סופי שרלוט, הייתה אישה משכילה, פילוסופית וחובבת אומנות, שתיעבה את הפרוטוקולים הנוקשים של ברלין. במכתביה היא תיארה את ברלין כעיר של "עייפות חסרת שמחה" שבה היא מרגישה "משותקת".

כדי לברוח מהצפיפות והנוקשות, היא שכנעה את בעלה לבנות לה ארמון קיץ מחוץ לעיר, ביישוב כפרי בשם ליצנבורג. היא הפכה את הארמון ל"חצר המוזות", מרכז תרבותי תוסס שמשך אליו את גדולי ההוגים של התקופה.

כשנפטרה סופי שרלוט ב-1705, המלך פרידריך הראשון, שהיה המום מצער, לקח את "הבריחה" שלה צעד אחד קדימה: הוא נתן ליישוב הקטן, שהתפתח ליד הארמון, זכויות עיר ושינה את שמו לשרלוטנבורג - על שמה של המלכה האהובה. זו הייתה הכרה רשמית בשרלוטנבורג כיישות עצמאית ונפרדת.

הקרב האחרון: שער ההתרסה מול "ברלין הגדולה"

במשך כ-200 שנה, שרלוטנבורג גדלה והפכה לעיר השנייה העשירה ביותר בפרוסיה. לעומתה, ברלין גדלה להיות צפופה ותעשייתית. המתיחות ביניהן הייתה גבוהה: שרלוטנבורג לא רצתה להתאחד עם ברלין ולממן את בעיותיה מכספי המסים שלה.

על הדרך הראשית שחיברה בין שתי הערים, שנקראה אז שרלוטנבורגר שוסה (כיום Straße des 17. Juni), עמד בית גביית מסים קטן יותר, שתוכנן כבר ב-1857 על ידי האדריכל המפורסם פרידריך אוגוסט שטילר. מבנה זה סימן בבירור את הגבול המנהלי בין ברלין לשרלוטנבורג.

ב-1906, הוכרזה תחרות התכנון "ברלין הגדולה", שנועדה ליצור תוכנית אב לאיחוד העתידי. זו הייתה הירייה האחרונה בוויכוח.

התגובה של שרלוטנבורג הייתה דרמטית: הם הרסו את בית המכס הצנוע של שטילר ובמקומו , הקימו האדריכלים פרידריך זיגפלד וברנהרד שומה בין השנים 1907-1909 את שער שרלוטנבורג הניאו-בארוקי והמפואר - יצירת מופת שתוכננה להיות מקבילה (Pendant) לשער ברנדנבורג. זה היה מעשה התרסה אדריכלי ענק, שנועד לצעוק לעולם: "אנחנו כאן, ואנחנו עיר נפרדת!".

ההיגיון שמאחורי הפיצול (הסוד של הגשר)

אז מדוע השער הזה מפוצל לשניים? הפתרון נמצא מתחת לרגלינו:

1. הגשר והתעלה: השער נבנה כמכלול אחד עם גשר שרלוטנבורג, החוצה את תעלת לנדווהר. כדי לאפשר מעבר תנועה רחב ומרכזי (לציר הראשי של ברלין), הוקמו שני בתי שער נפרדים - אחד בכל צד של הגשר והתעלה.
   

2. פסלי המייסדים: כדי להדגיש את הזהות העצמאית של העיר, הוצבו על מבני הקולונדות פסלי ארד עצומים של מייסדי העיר: המלך פרידריך הראשון והמלכה סופי שרלוט. הפסלים האלה השלימו את התחושה שאתה נכנס לממלכה שנוצרה מתוך גאווה ומרדנות.
   

אבל שוב, הגורל הפוליטי ניצח את האדריכלות. ב-1920 הפכה שרלוטנבורג רשמית לרובע בברלין, והשער הפך לאנדרטה לגבול שכבר לא קיים.

מתהלוכות נצחון להריסות ולשיקום מחדש

כמו חלקים רבים מברלין, גם השער הזה עבר גלגולים קשים:

• 1937: הנאצים, כחלק מתוכנית "גרמניה" של אלברט שפר, פירקו והרחיקו את שני חלקי השער עוד יותר זה מזה, כדי להרחיב את הדרך ולהפוך אותה ל"ציר הניצחון" שלהם.
  

• 1945: השער ספג פגיעות חמורות בקרבות על ברלין. עקב הנזק הרב, נהרסו ושוקמו רבות מהאנדרטות שעיטרו אותו. פסלי המייסדים (פרידריך הראשון וסופי שרלוטה), שניצבו על בתי השער, אבדו או נהרסו. עם זאת, במסגרת עבודות השיקום המקיפות של השער שוחזרו הפסלים של המלך פרידריך הראשון והמלכה סופי שרלוט והם ניצבים כיום במלוא הדרם בראש בתי השער, כעדות לגאווה העירונית.
  

• שנות ה-2000: לאחר עשרות שנים של הזנחה חלקית, השער עבר שיקום מקיף. עמודי התאורה המפוארים (הקנדלבר) שוחזרו במימון יצירתי שהגיע משכירת שטחי פרסום על הפיגומים. היום הוא ניצב שוב במלוא דרו, כעדות לחוסן.

מסע אל ההיסטוריה המלכותית (והמפוארת) של הרובע

השער הזה הוא לא יעד סופי, אלא נקודת פתיחה מושלמת לטיול.

• המלצה 1: כל הדרכים מובילות אל הארמון : אי אפשר להיכנס בשער שרלוטנבורג השער ולא להמשיך בנסיעה מרחק קצר אל המקום שנתן לה את שמו ארמון שרלוטנבורג, ממליץ לכם מאוד לבקר בו ובגנים הסובבים אותו, את הסיפור שלו וכל הפרטים תוכלו לקרוא בהרחבה בפוסט הזה..
  

  

• המלצה 2: פשפשים על השדרה: אם אתם בשער, כדאי גם ללכת בכיוון הנגדי, לאורך שדרת ה-17 ביוני Straße des 17. Juni (הדרך שנקראה בעבר שרלוטנבורגר שוסה), שמסתיימת בשער ברנדנבורג ועוברת ליד עמוד הניצחון. זהו הציר הקיסרי שחיבר את כל נקודות העוצמה של העיר.
  

  אם אתם בעניין של מציאות, שווה לדעת שבימי שבת וראשון מתקיים בשדרת ה-17 ביוני, ממש בסמוך לתחנת הרכבת Tiergarten, אחד משווקי הפשפשים (Original Berliner Trödelmarkt) הוותיקים והאיכותיים ביותר בברלין. כאן תמצאו עתיקות, וינטג' ופריטים יקרים יותר, בניגוד לאווירה של מאוורפארק.
  

שער שרלוטנבורג הוא תזכורת חיה לכך שברלין שאנחנו מכירים היא פסיפס של ערים שהתאחדו. זהו סמל לגאווה מקומית שהפכה לחלק מהסיפור הגדול של המטרופולין. בפעם הבאה שתעברו שם, זכרו שאתם חוצים את קו הגבול של שרלוטנבורג.

---

אהבתם את הפוסט? לעוד תמונות, סטוריז והמלצות בזמן אמת מהרחובות של ברלין, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!