מי שמכיר אותי יודע שחיפוש אחרי שקשוקה טובה בברלין הוא סוג של ספורט אתגרי. בישראל, השקשוקה היא עניין של דיאלוג, אתה יכול לבקש מהמלצר שהביצים יהיו "חצי חיות", להוסיף עוד חריף בצד או לשנות את סוג הלחם, והכל זורם. בברלין, כמו בברלין, הניסיון לבקש שינוי במנה הוא אירוע דרמטי. המלצר יחליף צבעים, יעלם לעשר דקות במטבח, ויחזור עם התשובה הגרמנית הבלתי מתפשרת: "אי אפשר, זה המתכון". אחרי אינספור ניסיונות כאלו, כבר כמעט הרמתי ידיים, ומי היה מאמין שדווקא בתוך חלל של קצביה ישנה בשונברג (Schö

היום ברלין התעוררה לתוך שמיכה לבנה וסמיכה. אני יושב כאן, בלב ה- Tiergarten , מול אח מבוערת שמפיצה ריח מתקתק של עץ אלון בכל החלל המעוצב מעץ כפרי חם. על השולחן מונחת שקשוקה מהבילה - מחווה קטנה ומפתיעה של המטבח המקומי לבית שלי, לישראל. יש משהו קסום ברגע הזה בו שני הבתים שלי מתחברים להם. אך אל תתנו לשם המקום או לשקשוקה להטעות אתכם, זה אינו בית קפה, אלא מוסד ברלינאי שמשנה עורו בכל עונה. מבית סירות רעוע למוסד קולינרי הסיפור של ה- Cafe am Neuen See (או בקיצור CanS ) מתחיל ב- 1896 ,