(סדרת משה מנדלסון, חלק 1) בפעם הראשונה שביקרתי בבית העלמין היהודי הישן בברלין, הופתעתי מאוד למצוא בו רק מצבה בודדת אחת. הסתקרנתי מיד להבין מי הוא האדם שזכה לכבוד הזה ומדוע דווקא הוא נותר שם לבדו. לא היה לי מושג באותם רגעים שהדרך שבה אני מתלבש, מדבר, חי חיים יהודיים מודרניים, לומד ופועל, גם כאן וגם בישראל, היא הרבה בגללו ובזכותו. מאז אותו רגע אני חוקר עליו, קורא את כתביו, ומספר את סיפורו לכל מי שרק מוכן להקשיב על היסטוריה יהודית בברלין. היום, בדיוק ביום הולדתו, אני משתף אתכם ב

אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות בכל עיר שאני מבקר בה, ובייחוד בעיר שלי, ברלין, הוא פשוט ללכת לאיבוד. אני אוהב לסטות מהשבילים המוכרים, לגלות פינות קסומות ונסתרות בין הסמטאות, לשאוף ריח של מאפה חם שבוקע מבית קפה מקומי, להקשיב לצלילים הייחודיים של הרחוב, ולנווט אך ורק באמצעות הרגליים והזיכרונות. חוויית ההתמסרות הזו, שבה אתה נותן לעצמך ללכת לאיבוד בתוך העיר ברלין, מחזירה את המחשבות שלי תמיד אל ולטר בנימין (Walter Benjamin), אחד מהפילוסופים וחוקרי התרבות הגדולים של המאה ה 20, שהפך

יש מקומות בברלין שמרגישים כאילו עברתם דרך שער סודי בזמן. מצודת שפנדאו (Zitadelle Spandau) היא בדיוק מקום כזה. עבורי, זהו אחד היעדים שתמיד כיף לחזור אליהם. מעבר להיותה מבצר רנסאנסי מרשים מוקף מים (השמור ביותר בצפון אירופה!), ומעבר להיותה המקום העתיק ביותר באזור ברלין - בתוך החומות העבות מסתתרים סיפורים שישנו את כל מה שחשבתם על העיר הזו. בפוסט הזה אקח אתכם למסע משולש: אל בית קברות לפסלים שנעלמו, אל תגלית ארכיאולוגית מפתיעה שחושפת שורשים יהודיים עמוקים, ואל חגיגות ימי הביניים ש