כשצועדים היום בכיכר בבל (Bebelplatz), קשה שלא להסתנוור מהיופי הארכיטקטוני המקיף אותה. היא נחשבת לאחת הכיכרות המרהיבות באירופה, מוקפת בבית האופרה הלאומי, קתדרלת סנט הדוויג והספרייה הישנה. אך מתחת לפני השטח המהודרים, בלב המרצפות, מסתתר חור שחור של זיכרון. זהו סיפור על מקום שנולד מתוך חזון של נאורות וחופש, הפך לבירת החופש העולמית, ואז צנח לזירת הפשע התרבותי הנתעב ביותר של המאה ה-20. Bebelplatz Berlin, Jan Künzel, CC BY-SA 4.0 <https://creativecommons.org/licenses/by-sa/4.0>, via

יש ספרים שהם הרבה יותר מסיפור - הם מפה חיה של עיר ושל תקופה. היום, ה- 23 בפברואר, אנחנו מציינים את יום-הולדתו של Erich Kästner (אריך קסטנר), האיש שאהב את ברלין בכל רמ"ח איבריו ונתן לנו ב- 1929 את "אמיל והבלשים". קסטנר, שנולד ב- 1899 , כתב על ברלין כעיר רועשת, מודרנית ומסוכנת, אבל גם כזו שיש בה סולידריות אנושית מפתיעה בין אלו שאין להם דבר. הפתיח: הסופר שעמד מול המדורה של עצמו הגורל של קסטנר וברלין שזור זה בזה בדרכים מצמררות. ב- 10 במאי 1933 , לילה גשום בברלין, הוא עמד בכ