תארו לעצמכם את ברלין של שנות ה -90 , עיר שרק התאחדה, מלאה במבנים אפורים, חללים ריקים ותחושה של ואקום תרבותי. בתוך השקט הזה צמח אדריאן נאבי (Adrian Nabi) , הילד שגדל בברלין המערבית והקשוחה של שנות ה -80 , והחליט שהקירות של העיר הם לא רק בטון, אלא דפים לבנים שמחכים למילים. נאבי לא רצה להיות עוד "וונדליסט" שבורח מהמשטרה, הוא רצה ליצור מהפכה שתיתן לקירות קול, מהפכה שתהפוך את ברלין למקום שבו האמנות לא מתחבאת בתוך מוזיאונים אלא צועקת עלינו מהסמטאות. הפילוסופיה של נאבי: "תקשורת אורב

מי שטייל איתי פעם בקרויצברג יודע שהרובע הזה הוא לא סתם אוסף של רחובות, הוא מוזיאון חי שנושם צבע ובועט במוסכמות. אבל יש רגע אחד שתמיד גורם גם למדריכים הכי ותיקים לעצור ולנשום עמוק. זה קורה בפינת הרחובות Mariannenstraße ו -Skalitzer , כשמרימים את המבט ופוגשים את הענק השקט של השכונה: האסטרונאוט המרחף של ויקטור אש. בברלין של אפריל 2026, כשהעיר משתנה בקצב מסחרר, הדמות הזו היא המגדלור ששומר על הנשמה האמיתית של קרויצברג. 2007: המהפכה של " Backjumps" האסטרונאוט לא נחת כאן במקרה. הו