כישראלים, הזיכרון הקולקטיבי שלנו ממלחמת העולם השנייה בנוי באופן טבעי על חלוקה ברורה. קורבנות מצד אחד, ומכונת השמדה נאצית משומנת מצד שני. כשגדלים לתוך סיפורי השואה בצל משטר הטרור האימתני של היטלר, קשה מאוד לדמיין שהייתה בגרמניה התנגדות פנימית אמיתית. קשה עוד יותר לדמיין שאנשים מן השורה בחרו לסכן את כל מה שיש להם, ולעיתים את חייהם ממש, כדי לפעול נגד המדינה של עצמם. ביום שבו הגעתי לשרלוטנבורג צפון, ההיסטוריה הזו הייתה רחוקה ממני שנות אור. המטרה המקורית שלי הייתה שגרתית לחלוטין,