Purimfest 1946! - הקשר בין היטלר, מגילת אסתר ובניו של המן
- shai doitsh שי דויטש
- 3 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
יש רגעים בהיסטוריה שבהם המציאות נראית כאילו נכתבה על ידי תסריטאי עם חוש הומור קוסמי ואכזרי. אחד הרגעים האלו התרחש ב-16 באוקטובר 1946, בתוך אולם התעמלות קטן בעיר נירנברג. יוליוס שטרייכר, אחד האנטישמים המתועבים ביותר ברייך השלישי ועורך העיתון "דר שטירמר", הובל אל הגרדום. רגע לפני שהחבל נכרך סביב צווארו, הוא צעק לעבר העיתונאים והקצינים ההמומים שתי מילים שעד היום מהדהדות בקירות ההיסטוריה: "Purimfest 1946!" (חגיגת פורים 1946!).
למה שפושע נאצי, ברגעיו האחרונים, יבחר לצרוח דווקא את שמו של חג יהודי עתיק? התשובה טמונה באובססיה נאצית חולנית ובצופן מסתורי שחבוי במגילת אסתר כבר אלפי שנים.
הפחד של היטלר מה"נקמה היהודית"
הנאצים לא רק שנאו את היהודים; הם היו אחוזי דיבוק כלפי הטקסים וההיסטוריה שלהם. היטלר עצמו ראה במגילת אסתר "מפת דרכים" מסוכנת. בנאום שנשא ב-30 בינואר 1944, כשהתבוסה הגרמנית כבר נראתה באופק, הוא הזהיר את עמו: "אם גרמניה תפסיד, היהודים יחגגו פורים שני על חורבות אירופה". עבורו, פורים לא היה חג של הצלה, אלא חג של נקמה יהודית באויביהם.
האובססיה הזו הייתה כל כך עמוקה, שהנאצים אסרו על קריאת המגילה בשטחי הכיבוש ונהגו לבצע מעשי טבח המוניים דווקא בפורים, כפרודיה מעוותת על עשרת בני המן שנתלו בשושן. הם ניסו לשכתב את ההיסטוריה בדם, מבלי להבין שהם רק משחזרים את התפקיד של הנבל בסיפור.
המתמטיקה המצמררת של הגרדום
במגילת אסתר, עשרת בניו של המן נתלים על העץ לאחר שתוכניתם להשמיד את היהודים קורסת. בנירנברג, לאחר נפילת הרייך, נגזר דין מוות על 11 פושעים נאצים בכירים. לכאורה, המתמטיקה לא הסתדרה עם המגילה. אבל אז קרה משהו בלתי צפוי: שעות ספורות לפני ההוצאה להורג, הרמן גרינג, האיש השני בחשיבותו ברייך, הצליח להבריח קפסולת ציאניד לתאו והתאבד.
התוצאה הסופית? בדיוק 10 נאצים עלו על הגרדום ב-16 באוקטובר. באותו בוקר, הגלגל ההיסטורי של "נהפוך הוא" נסגר בדיוק מתמטי מצמרר. שטרייכר, שהכיר את המקורות היהודיים היטב מתוך שנאתו הפתולוגית, הבין ברגעיו האחרונים שהוא וחבריו הם הגלגול המודרני של בני המן, והגרדום של נירנברג הוא העץ של שושן.
האותיות הקטנות שחזו את העתיד
כאן הסיפור הופך למיסטי באמת. אם תפתחו מגילת אסתר כשרה הכתובה בכתב יד, תמצאו תופעה מוזרה בשמותיהם של עשרת בני המן: שלוש אותיות נכתבות באופן מסורתי קטן יותר משאר האותיות - ת, ש ו-ז. אות נוספת, ה-ו של המילה "ואת" האחרונה, נכתבת גדולה במיוחד (ו' רבתי).
לפי הפרשנות היהודית, האותיות האלו אינן טעות סופר. האותיות הקטנות ת-ש-ז מייצגות את השנה תשי"ז (או 707 במניין המקוצר), והאות ו הגדולה מייצגת את האלף השישי. יחד הן מסמנות את השנה העברית ה'תש"ז - היא שנת 1946, השנה המדויקת שבה התקיימו משפטי נירנברג וההוצאות להורג של "בני המן" המודרניים.
הצדק שתמיד מוצא דרך
הקשר בין המן להיטלר הוא לא רק סיפור על שני רודנים שביקשו להשמיד את העם היהודי. זהו סיפור על המוסר ההיסטורי. המן בנה עץ גבוה 50 אמה כדי לתלות עליו את מרדכי, ובסוף נתלה עליו בעצמו. היטלר בנה מכונת השמדה מפלצתית כדי למחוק את העם היהודי, ובסוף מנהיגיו נתלו בעיר שבה חוקקו את חוקי הגזע המשפילים ביותר.
הצעקה של שטרייכר בנירנברג לא הייתה רק זעקה של ייאוש; היא הייתה הודאה בכך שהרוח היהודית חזקה יותר מכל רייך של אלף שנה. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, ובכל דור ודור ההיסטוריה מזכירה לנו שהחשיכה היא רק שלב זמני בדרך לניצחון האור.
אהבתם את הפוסט? לעוד סיפורים מטלטלים, סטוריז בלייב מהרחובות הכי מעניינים בעיר והמלצות שאף מדריך לא ייתן לכם, אתם מוזמנים לעקוב אחריי באינסטגרם!
תגובות