ברלין היא עיר של ניגודים משוגעים. מצד אחד, היא מרגישה כמו המקום הכי משוחרר בעולם - גרפיטי בכל פינה, מועדוני טכנו שפועלים 3  ימים ברצף ואנשים שחיים בדיוק איך שבא להם. מצד שני, מתחת לכל ה"פאנק" הזה פועם לב גרמני מדויק וממושמע להפליא. אני זוכר את הפעם הראשונה שלי בסופרמרקט בברלין, כבר בכניסה חשתי תחושה מוזרה, כנהוג בבית, לקחתי עגלה והתחלתי להעמיס אותה בכל טוב, מבטים מוזרים נשלחו אליי ואל העגלה כאילו הם תוהים האם החלה מלחמה בחוץ. כשהגעתי אל התור בקופה חשכו עיני, חמישה אנשים עומדי

אחרי שסיפרתי לכם על הקסם של הוואבאלי, תיבת ההודעות שלי התמלאה בשאלות שנעו בין סקרנות לחרדה קלה. המשפט שחזר על עצמו הכי הרבה היה: "שי, הכל טוב ויפה, אבל איך אני לא עושה פדיחות?". אני מבין אתכם לגמרי. גם אני, בביקורים הראשונים שלי בספא הגרמני, הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינה (או יותר נכון, כמו ישראלי בתוך מנזר שתקנים). הגרמנים לוקחים את זמן המנוחה שלהם ברצינות תהומית, ויש להם קוד התנהגות נוקשה שכדאי להכיר כדי לא לזכות במבטים נוזפים או בהערות מהבלן. אז כדי שתגיעו מוכנים ותוכלו באמת