כאשר פוסעים מבעד לשער הלבנים הצהובות של בית העלמין היהודי בוויסנזה (Weißensee), המעבר מהרחובות השקטים של השכונה אל תוך המתחם פנימה מרגיש כמו חציית סף אל ממד אחר לחלוטין. התחושה המיידית שמכה במבקר אינה של כניסה לבית קברות עירוני שגרתי, אלא של הליכה בתוך יער עד עצום, קדום ומסתורי. שדרות רחבות ואינסופיות של עצים עבותים מצלות על השבילים הצרים, מרבדים של צמחי קיסוס מטפסים בפראות במעלה אבני המצבות ובולעים אותן לאיטם, ושקט מוחלט, כמעט מהפנט, עוטף את המקום ומנתק אותו לחלוטין משאון הע

בפוסטים הקודמים בסדרה דיברנו על המעצבים שכבשו את המסלולים ועל תרבות היד שנייה שחוגגת את הקיים. אבל כדי להבין באמת את ה-DNA של האופנה בברלין, אנחנו חייבים לחזור לנקודת ההתחלה. למקום שבו הכל התחיל, ושבו הכל כמעט נמחק. ברוכים הבאים ל- Hausvogteiplatz - הכיכר שפעם רעדה מרעש של אלפי מכונות תפירה והיום שותקת את זיכרונותיה בין קירות של מראות. ירושלים של האופנה: כשהעולם נתפר בברלין דמיינו את הכיכר הזו בשנת 1925: המולת רחוב בלתי פוסקת, עגלות עמוסות גלילי בד יקרים עוברות בין בנייני הל