יש רגעים בברלין שבהם העיר פתאום "קורצת" לך. זה בדרך כלל קורה כשמפסיקים להסתכל על המדרכה או על מסך הטלפון, ומתחילים להרים את העיניים למעלה, אל מעבר לקו הקומה הראשונה. שם, בפינות נסתרות או על קצות מרזבים, מחכה הפרס למי שבאמת סקרן לגבי הרחוב: דמות גבינה צהובה, קטנה וממזרת, שנראית כאילו היא תמיד הייתה שם, משקיפה על הקצב של העיר בחיוך מחורר. המפגש הראשון שלי איתה היה מקרי לגמרי, בתוך השגרה המהירה של ה- Mitte  (מיטה). ופתאום, ממש ליד הכניסה המיתולוגית של ה- Haus Schwarzenberg  (חצ

בברלין, ללכת לקולנוע זה לא רק "לראות סרט". זו הצהרה תרבותית, מסע בזמן ושיעור באדריכלות. בעוד שברחבי העולם בתי הקולנוע הופכים לאולמות קופסתיים וגנריים בתוך קניונים, ברלין שומרת בקנאות על "היכלי הקולנוע" שלה - מקומות שבהם וילונות הקטיפה כבדים, הנברשות מנצנצות, והקירות עצמם לחשו פעם סודות של מרגלים, ראשי ממשלות וכוכבי ענק. לקראת פסטיבל הברלינאלה 2026 , יצאתי למסע בין האולמות שהם דמות בפני עצמם. הנה הנבחרת שלי: תקציר בתי הקולנוע שאסור לפספס: קולנוע שכונה ייחוד המקום Kino Internat